לפלגות ראובן חלק א קמד

הוא כהן כשר דאפשר משום דל"ד לאינך עריות דטומאה כתיב בהו באשה לכן צריכה חליצה או דאפשר מ"מ כיון דלגבי דידי' כתיב לשון טומאה לכן ל"ב חליצה וזה נכון בע"ה ודו"ק. שוב ראיתי שגם במל"מ פ"ו מה' יבום העיר בקושית הב"ש והגרעק"א הנ"ל וכן בישוי"ע אהע"ז שם ולענ"ד נראה כמו שכתבתי

ולפי"ז לכאורה אי נימא כמ"ש דקייל"ן כל"ב ביבמות שם דמעשה באונס ל"ה מעשה ואין עלי' איסור זונה ושם טומאה ליתא רק גבי הבעל ולא על האשה א"כ לכאורה בא"כ באונס אין כאן חזקת צדקת עלי' כלל דהא אין עלי' שום איסור ואי נימא דגם בלפני עור אינה עוברת בדבר שאינו שוה בכל וכמ"ש הרמב"ן בתי' שני שם בד' פ"ה ביבמות א"כ אין עלי' שום איסור לשבת תחתיו דבעלה כהן אם נאנסה ואין כאן חזקת צדקת רק רובא לחוד כמו באשת ישראל ולפי"ז שפיר י"ל כמ"ש לעיל דלר"מ בעי קרא ללמדנו להתיר לבזות את אבי' כיון דחיישינן למיעוטא מה"ת לדידי' וגם בא"כ ליכא חזקה רק רובא לחוד וממילא אמרינן דרק היכי דגלי קרא מותר לבזות וכמו בזנות דב"כ ארוסה דחמיר ומשום שלא שמרה כמ"ש המג"א ונימא נמי דמשה"ק שלהי סוכה ומשום ברתי' קנסינן לי' לדידי' כו' פריך אליבא דמאן דחייש למיעוטא ומשום דסתם תוספתא הוא וכמ"ש סנהדרין (דף פ"ו ע"א) סתם תוספתא ר' נחמיה וכו' וכולהו אליבא דר"ע ור"ע הא חייש למיעוטא במכות (דף ז') ובברכות (דף כ') וע' תוס' חולין (דף י"א ע"ב) ומשו"ה הוא דמשני אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא כו' ורק משום קנסא שמסתמא שמעה מאביה שמבזה עבודת קדשים כמ"ש רש"י. אבל לדידן דאזלינן בתר רובא ל"ב קרא ומב"כ ילפינן לבת ישראל ג"כ ומשום דגם בב"כ ליכא חזקה רק רובא לחוד ול"ב כלל קרא ללמדנו זאת ורק מסברא ידעינן דמותר וכנ"ל וגם בחטא ע"ז לא זנות לבד למאן דס"ל כן כמ"ש במרדכי ורמ"א שם [ומ"מ י"ל גם לדידן דלא שרי לבזותו רק בזנות משום דלא שמרה כראוי וכמ"ש המג"א משום דזה מסתבר וכנ"ל. ולפי"ז נוכל לפרש קושית הגמ' שלהי סוכה גם אליבא דידן לפימ"ש המג"א דבחטא אחר אסור לבזותו וכנ"ל ודוק]. עכ"פ מוכח ממ"ש שלהי סוכה דבא"כ גם כן ליכא חזקת צדקת. דמשום הכי הוא דבעי קרא לר"מ דחייש למיעוטא מה"ת ומעתה שפיר מתחילין בריש יבמות חמש עשרה נשים פטורות וכו דממתני' ידענו ג"כ להני תרי מילי דחייש ר"מ למיעוטא מה"ת ודליכא חזקה בא"כ וכמו שנבאר בע"ה: פלג ו

דהנה במאי דקתני במתני' וכולן שמתו או נמצאו אילונית הקשו בתוס' לר"מ למה אין הקטנה מתייבמת הא ממ"נ אם אילונית היא אינה א"א כו' ותי' דמיירי בקיבלו עלי' וכבר דחה הגרעק"א בדו"ח האי תי' ראשון ממ"ש לקמן (דף ס"א ע"ב) וכר"מ מי סבר לה ר"א וכו' ומאי פריך דילמא ר"א איירי בלא קיבל עלי' ומסיק שם שתי' הר"א עיקר דהכא מיירי בנמצאת אילונית בחיי הבעל והקפיד אבל לאח"מ דילמא אם הי' קיים ל"ה מקפיד וקושית התוספות מהתוספתא תי' שם הגרעק"א שפיר דר"מ לשיטתי' חייש שמא הוא מהמיעוט דלא קפדי רק בשעה"מ פ"י מה' מקוואות כלל ג' הקשה ע"ז דהא איכא ס"ס שמא אינה אילונית ואת"ל אילונית שמא הי' מקפיד וכמ"ש בש"ש ש"א פי"ח דגם לר"מ ס"ל דסמכינן אס"ס מהא דנדה ר"פ האשה וע' בזה שו"ת שב יעקב והפלאה ספ"ק דכתובות ובשו"ת מהרי"מ ס"ס י"א מש"ש דפליגי בזה ר"י ור"ל שם בנדה (דף נ"ט) ורק לר"י הוא דס"ל דמטהר ר"מ מדין ס"ס ולשיטתי' אזיל ג"כ בע"ז (דף מ"א ע"ב) דמקשה לר"י מדר"מ וכו' ומתרץ משום ס"ס עיי"ש אכן מ"ש האחרונים מהא דנדה הי' אפשר לדחות עפימ"ש הר"ן בשו"ת סי' מ"ט דרק מיעוטא הוא דהדרי מ"ר למקור ור"מ לטעמי' אזיל דחייש למיעוטא והתם הוא דמטהר ר"מ בס"ס משום דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא. ומשה"ק בשו"ת הגרעק"א סי' ס"ב ע"ד הר"ן הנ"ל ממאי דמסקינן בפ"ק דנדה (דף י"ד) דר"מ משום נדה מטמא ואי טעמא דחיישינן למיעוטא הוא הו"ל לטמא רק משום כתם עיי"ש הנה כבר העיר בזה בסדרי טהרה ח"ה נדה (דף נ"ט) ומתרץ לה עיי"ש וקצרתי] **(הג"ה ועיי"ש בהגרעק"א משה"ק עוד על טעמא דהר"ן הנ"ל דר' יוסי דמטהר שם ס"ל דל"ח למיעוטא והקשה מהא דביבמות (דף ס"ז) מוכח דר"י חייש למיעוטא ומתרץ עפימ"ש הרשב"א ביבמות שם לתרץ קושית התוס' שהקשו על ר"י דבתינוקת שנאנסה כתובות (דף י"ד) ל"ח ר"י למיעוטא ומתרץ דרק בדיעבד הוא דל"ח ר"י למיעוטא וא"כ גם הכא בראתה דם במ"ר אם מפרישין אותה מבעלה הוי כדיעבד ע"ש ולכאורה דבריו תמוהין ממש"ש להדיא בהאי סוגיא דפריך ור"י בחד ספק מטהר בס"ס מיבעיא ומשני מהו דתימא ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא קמל"ן הרי דגם לכתחלה מטהר ר"י. ולמ"ש הר"ן בתשובה שם בשם הר"ח דגם ר"י לא מטהר אלא גבי טהרות דוקא אבל כל לבעלה מודה לר"מ ודאי תיקשי אכן עיי"ש בר"ן שדחה זה עכ"פ מוכח לכאורה מסוגיין דגם לכתחילה ל"ח ר"י למיעוטא:)** ותי' שם בשעה"מ דס"ס בתרי גופי לא אמרינן והכא חד ספק בה וחד בבעלה

אמנם עיין כרו"פ סי' ק"י שהקשה על האי כללא מאלמנת עיסה דסמכינן על ס"ס כהאי שמא בן ראשון הוא ושמא לא נתגרשה אמו רק בפרמ"ג