לפלגות ראובן חלק א קמה

סי' ק"י דיני ס"ס סס"ק ד' מתרץ לה דשאני התם דהוי רק מדרבנן דמה"ת אוקי אמו אחזקת א"א ובדרבנן סגי גם ס"ס בתרי גופי וע' ג"כ תוס' רעק"א ר"ה אות ט"ז דמוכח ג"כ דל"מ ס"ס בתרי גופי גבי דאורייתא דמש"ה טומטום אינו מוציא את מינו משום ס"ס עיי"ש ומעתה הרי מוכח דלר"מ ע"כ לפי תי' הר"א מבורגילא ס"ל דחיישינן למיעוטא מה"ת ומשו"ה אסור לייבם את הקטנה אף דהוי ס"ס משום דהוי בתרי גופי'

אכן עיי"ש בשעה"מ עוד מ"ש לתרץ דל"ס אהאי ס"ס משום דאפשר לברורי דתמצא איילונית ע"ש אך יש לדון בזה לענ"ד עפ"י מ"ש הנוב"י מ"ק יו"ד סי' כ"א וסי' מ"ג ונ"ז וכן בשו"ת הגרעק"א סי' ע"ז דהיכי דאם יתברר לא יתברר אלא ספק אחד וגם אחר הבירור לא יהי' ודאי אסור זה לא מיקרי אפשר לברר ע"ש. ומיושב אצלי בזה ג"כ דברי הרמ"א יו"ד סי' קפ"ז ס"ה שכ' לתלות במכה מכח ס"ס ובתוה"ש שם ס"ק כ"א הקשה ע"ז הא אפשר לברר ע"ש ולהנ"ל א"ש כמובן ודו"ק. וע"כ דתירוץ הא' עיקר משום דהוי ס"ס בתרי גופי וע"כ דחייש למיעוטא מה"ת לפ"ז וכנ"ל. ומוכח כן ממתני' דריש יבמות ושפיר קתני לפי"ז במתני' דנמצאת איילונית צרותיהן מותרות דהוי מק"ט ומ"מ לא תתייבם קטנה לר"מ מטעם ס"ס דהוי בתרי גופי' וכיון דהוא איסור דאורייתא ל"מ ס"ס כי האי וכמשנ"ת ודו"ק

ויש להקשות לפי"ז במ"ש בסנהדרין (דף ס"ט) ללמוד מכאן דאזלינן בתר רובא ואמאי לימא איילונית היא וכו' ולפי"ז יקשה דאי נימא דאיכא מיעוט דלא קפדי ואיכא ס"ס כנ"ל א"כ לפמ"ש הרשב"א בתשובה דס"ס עדיף מרוב כנודע וכמ"ש בשעה"מ שם א"כ הא לא פריך מידי די"ל דשאני החם דאיכא ס"ס וי"ל ודו"ק

פלג ז) ובספר עמו"א סי' צ"ז הק' על ספיקו של הנימוק"י הנ"ל אי נימא באשת כהן שנאנסה דהוי' כערוה ופוטרת צרתה א"כ תיקשי למה לא חשיב לה במתני' וניתני ט"ז נשים פוטרות כו' דעל צרת סוטה משני לפי שאינו בצרת צרה והא כאן משכחת לה ג"כ בצרת צרה כגון שהי' לו אח חלל וקידשה ולא בעלה דלא נתחללה ע"ש שנשאר בקושיא וכבר קדמו בזה בישוי"ע אה"ע סי' קע"ג ס"ק ב' עיי"ש שנדחק וא"כ הא לכאורה י"ל דאה"נ דמוכח ממתני' לפשוט ספיקו של הנימוק"י והיינו דמשום דעל האשה ל"כ שם טומאה לא דמיא לאינך עריות ומש"ה צריכה חליצה. וע"כ מוכח לפי"ז דבאשת כהן ליכא חזקת צדקת רק רובא לחוד וכנ"ל ושפיר נקט ותנא רק ט"ו נשים ולא ט"ז וכמשנ"ת משלהי סוכה דבא"כ ליתא לחזקה זולת הרוב ורק בעלה לוקה עלי' משום טומאה ולא היא ודו"ק

אכן גם לדעת הנימוק"י הנ"ל שמסתפק בזה י"ל דממתני' לק"מ ומשום מש"ש ביבמות (ד' י' ע"א) גבי אמו אנוסת אביו דבאחוותא דהיתירא קמיירי ולא באחוותא דאיסורא וכמובן. עי"ל בזה עפמ"ש בס' ערוך לנר בכונת הראב"ד דס"ל דצרת סוטה דאסורה לרב אינה פטורה רק מיבום ומ"מ צריכה חליצה ע"ש ומתרץ שם משה"ק הרשב"א ע"ז אי בעי חליצה א"כ מאי פריך על רב דליתני גבי ט"ו נשים וכ' הוא ז"ל דאה"נ דהוי מצי לשנויי כן אלא דעדיפא משני לה לפי שאינו בצרת צרה ע"ש משום דבזה ניחא ג"כ הא דרב אסי וא"כ גם קושיא זו לק"מ דמה"ט אין לחשוב אותה במתני' וכמובן ודו"ק: **(האומנם יש ליישב דברי הרשב"א יבמות הנ"ל עפימ"ש התוס' לעיל בנדה (דף י"ד ע"ב) סד"ה ור"י מטהר בשם הר"ח שפירש מ"ש כאן דמטהר ר"י גם לכתחלה דלא קאי ארישא דליכא אלא חד ספק וקאי רק אסיפא דוקא ומשום ס"ס הוא דמטהר אבל ברישא באמת מטמא גם ר"י לכתחלה ושפיר י"ל דה"ט משום דר"י חייש למיעוטא וכדברי הרשב"א יבמות הנ"ל. אבל למש"ש התוס' תחלה דר"י גם ברישא מטהר לכתחלה וכ"ה ברע"ב ותויו"ט פ"ט מ"א דנדה לדידהו ע"כ אין לתרץ כלל כתי' הגרעק"א הנ"ל רק כמש"ש עוד דבכ"מ ל"ח ר"י למיעוטא זולת היכי שאפשר שיתברר אח"כ שעשה איסור למפרע עיי"ש שבזה מתרץ ג"כ קושי' התוס' הנ"ל מהא דתינוקת שנאנסה דמש"ש עוד לתרץ האי קושיא דשא"ה משום דאיכא חזקת כשרות לכהונה אם כי כבר קדמו בזה בחי' הריטב"א שם ביבמות אינו מובן לכאורה דהא גם בעבדים שם אית להו חזקת היתר לאכול תרומה כן י"ל הרבה במשה"ק עוד שם ע"ד הר"ן הנ"ל דהא גם באשה יש לה חזקת טהרה והוי כמו מיעוטא דמיעוטא עיי"ש דגם זה אינו ברור דבאשה י"ל דז"א נחשב לחזקת טהרה כיון דמגופה קחזיא ועלולה לראות כמ"ש ריש נדה ועיין מהרי"ט ח"א סי' י"א ובש"ש ש"ג פ"ט ופ"י ואכמ"ל

)** לוח התיקון, בדף כ"ד ע"ב בסוף ד"ה אשר צ"ל "שו"מ בס' בסה"מ שהעיר קצת מזה אבל לא דברינו דבריו": בדף מ"א ע"ב בסוף ד"ה הנה צ"ל "ולמה חייב שוחט בשבת בחוץ לדידי' וכמש"ש בעצמו: בדף מ"ט ע"א בסוף ד"ה ולפי"ז קודם תיבת ודו"ק צ"ל "לא כן בביצה שם דמיירי מאיסור חרישה דאינו צורך או"נ שפיר קאמר רבא דהוא ל"ת ועשה": בדף נ"א ע"ב תיכף בשורה שניה צ"ל ביבמות (ע"א ע"ב) ותי' בשמו דמ"מ: באותו עמוד בסוף ד"ה ועפי"ז צ"ל "נשוב לדברינו דע"כ האי סוגיא דיבמות אזלא למ"ד הבערה לחלק יצאת": עוד שם בד"ה ומ"מ אחר תיבת כוותי' דר"א צ"ל "דס"ל ג"כ בחגיגה דף ו דעו"ר הוי דהא שמותר": עוד שם אחר תיבת יקשה לכאורה צ"ל "דנוקמי' כר"י": בדף נ"ב ע"א בד"ה אמנם אחר תיבת דאין לגלות זה לע"ה צ"ל "ולדידי' נאמר להיפוך כיון דמתני' דשלהי חגיגה ס"ל כר"י וע"כ לפי"ז אית לן האי סברא דשכבר דחתה וא"כ בפשוטו י"ל דאין ללמוד מפסח ותמיד דעדל"ת שיב"כ דשא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת ושפיר תני תנא ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ואילו פטורות ל"ק דערוה גופה ל"צ קרא. דאין עדל"ת שיב"ב ומפסח ותמיד אין ללמוד דשא"ה שכבר דחתה. רק דהסוגיא שם דל"ק ה"ט קאזיל למ"ד דלא ס"ל ה"ט שכבר דחתה וקאמר דגם לדידי' אין ללמוד משום שכן לפני הדיבור ודו"ק: עוד באותו עמוד בד"ה חזינן אחר תיבת דבחו"ק על שביעית צ"ל "ולא על קציה"ע דדחי שבת כמ"ש ר' ישמעאל בר"ה (דף ט' ע"א) עיי"ש": בדף נ"ו ע"ב בסוף ד"ה עכ"פ צ"ל [אמנם עי' שאג"א סי' ד' דס"ל דגם בק"ש מוציא]: בדף נ"ט ע"א ד"ה והנה בעונש אסר חיבת על ביטול מ"ע צ"ל כמ"ש במנחות (דף מ"א) וכאן אינו אלא מ"ע: עוד שם בע"ב בשורה ל"ה ונ"א נדפס הוראה צ"ל "הנראה": בדף ס' ע"א בד"ה עוד י"ל אחר תיבת הלחם בעצרת צ"ל "ואין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט": בדף ס"א ע"ב סוף ד"ה אכן צ"ל "יעו"ש מ"ש דאזלי לשיטתם דאביי ס"ל סד"א מה"ת לקולא לכן פטור מספק מלברך ולרבא דס"ל סד"א לחומרא מה"ת לכן חייב בברכה עיי"ש":