לפלגות ראובן חלק א קמב

וכן מבואר שם במאירי בתוספת ביאור ולפי"ז לכאורה גם בא"כ ליכא להאי חזקה ואי משום לפ"ע כבר כתבו בריטב"א שם ביבמות דאין הנשים מוזהרות בלאו דלפ"ע באיסור שאינו שוה בכל ועיי"ש בחי' הרמב"ן ביבמות שכתב כן בתירוצו השני אכן אין זה מוכרח ובתי' ראשון שם ס"ל דעל לפ"ע ודאי עוברת מ"מ יעו"ש וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ק' בביאור ד' הר"א בתוס' נדרים הנ"ל וקצרתי ועיי"ש בלב ארי' חולין (דף י"א) שמתרץ עפי"ז קושית התו"ח למה לא ילפינן דאזלינן בתר רובא ממה דכהנים עבדי עבודה ודילמא לאו כהן הוא ולזה ל"מ חבושים בבית האסורים דדילמא גם אביו אינו כהן ולפי"ז מיושב שהרי בכהן איכא ג"כ חזקה בצירוף הרובא וכנ"ל וכן מיושב עפי"ז משה"ק על שי' ר"ת דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא מהא דב"כ שחייבת שריפה והבאנו לעיל ולפי"ז מיושב דשאני ב"כ דאיכא רובא וחזקה וכנ"ל

ומעתה לכאורה יש להקשות לדידן דקייל"ן כשמואל דא"ה בפיקו"נ ובממון אחר הרוב ומשום דרובא אינו אלא ספק וכמ"ש בכרו"פ סי' ס"ג הנ"ל וא"כ אי נימא דקרא דינא אתא לאשמועינן דמותר לבזות את אבי' א"כ תיקשי מנלן דגם בישראל שרי לבזותו דילמא דוקא כהן ומשום דאית גבי' רובא וחזקה דהוי כמו ודאי שהוא אביה וע"כ כדברינו בשם הרמ"ה בפי' הא' דקרא לא אתא רק לפרש הטעם מה שהחמירה תורה בעונשה ומסברא ידענו דמותר לבזותו וכמו בכל התורה כולה דאזלינן בתר רובא באיסורין ובדיני נפשות וממילא דגם בישראל דינא הכי הוא וע"כ דלפי"ז מ"ש רב אשי כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא כו' ע"כ דלאו אליבא דר"מ קאמר דלר"מ דמפרש דקרא דינא קמל"ן דמותר לבזותו ומשום דחייש למיעוטא וכנ"ל א"כ ודאי די"ל דרק בכהן שרי לבזותו ומשום דברובא וחזקה הא גם ר"מ מודה כמ"ש ביבמות (דף קי"ט) ובתוס' בכורות (דף כ' ע"א) הנ"ל ורק עפי"מ שכתבנו לעיל דלר"מ רק בחטא דזנות מותר לבזות אבי' ומשום שזה גידל בביתו וכמ"ש המג"א ומה"ט גם בישראל מותר לבזותו אף דחייש למיעוטא ומשום שגדלה בביתו אבל לאינך תנאי דלדידהו אמרינן דגם בחטא אחר מותר לבזותו דמסברא ידעינן זאת ומשום דאזלינן בתר רובא וע"כ מ"ש רב אשי כמאן כי האי תנא הוא כמ"ש התוס' סנהדרין (דף נ' ע"ב) הנ"ל משום שהוא הזכירה וכן פי' שם בר"ח מגילה (דף כ"ה ע"ב) במ"ש רב אשי דהאי מאן דסאני שומעני' שרי לי' לבזויי בג' וש' כגון השותה בד' מיני זמר וכיו"ב כמ"ש גבי אחר יעו"ש הרי דפירש דס"ל לר"א גם בשארי עבירות דמותר לבזות אביו ואמו וע"כ כנ"ל דלאו אליבא דר"מ קאמר ורק אליבא דאינך תנאי [דס"ל דאזלינן בתר רובא ומסברא ידעינן זאת ודו"ק

וא"ש היטב מ"ש בשלהי סוכה הנ"ל דלדידן דקייל"ן דאזלינן בתר רוב וקרא טעמא קאמר ע"כ דגם בעבירות אחרות מותר לבזותו והיינו דפריך אלא למ"ד שהמירה דתה כו' משום ברתי' קנסינן לי' לדידי' והיינו דס"ד דקרא רק גבי זנות קאמר דמחללת אבי' ומשני אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא וכו' או דאבא או דאמא ומשום דלדידן סמכינן ארובא ול"ח כלל למיעוטא וקרא טעמא קא משמע לן ומסברא ידעינן דמותר לבזותו וגם בשאר עבירות וכנ"ל ודו"ק: פלג ד

ודע דלהחולקים שם באו"ח סי' קכ"ח וס"ל דרק בזנות שרי לבזויי לאביו ולא בחטא אחר לדידהו מפרשי מ"ש אמר אביי אין כדאמרי אינשי שותא דינוקא כו' היינו דדוקא הכא קנסו לאבי' משום דמסתמא שמעה גם מאבי' שמבזה את העבודה וכמ"ש רש"י כאן ואה"נ דבכ"מ מדינא לא אמרינן דמותר לבזות אבי' בחטא אחר זולת זנות דגם לרבנן דס"ל דל"ב קרא לזה ומסברא ידענו דמותר לבזותו מ"מ מחלקינן בין זנות לחטא אחר וכמ"ש המג"א דמיסתבר דשאני זנות משום שלא שמרה מלהתיחד תדע שהרי גבי עובדא דבילגה דב"כ היתה ואיכא כאן רובא וחזקה ומ"מ פריך ומשום ברתי' קנסינן לי' לדידי' וכו' אע"כ דלכו"ע ס"ל לחלק דרק בזנות מבזין לאבי' וכאן דל"ה רק זנות דפנוי' שפיר ס"ל דלא מבזין אותו וכנ"ל

אמנם כן לכאורה באמת תיקשי לר"מ ל"ל קרא ללמדנו האי דינא גבי ב"כ שכתבנו לעיל דהוא משום דס"ל דחיישינן למיעוטא והא גבי ב"כ איכא רובא וחזקה דהוי כודאי גם אליבא דר"מ והנראה לומר בזה דהנה יש לשדות נרגא בעיקר מ"ש האחרונים לדון דבב"כ איכא חזקה ג"כ ויש להוכיח להיפוך דהנה בתוס' רעק"א פ"א דסוטה אות ה' הקשה במ"ש הנ"י פ"א דיבמות להסתפק בא"כ שנאנסה אם צריכה חליצה והקשה מגמ' מפורשת סוטה (דף ו' ע"א) אלא א"כ שנאנסה כו' לא תתייבם ונשאר בצע"ג וכבר הקשה כן בק"נ על הרא"ש פ"ק דיבמות אות ט' וכתב שם דהסוגיות פליגי יעו"ש ועיין ב"ש אהע"ז סי' קע"ג ס"ק י' שהקשה על עיקר ספיקו של הנימוק"י הא מכיון דאמרינן ביבמות (דף נ"ו) דא"כ שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה כתיב בה ודאי היא וצרתה פטורים כעריות וכמו צרת סוטה ברצון גבי ישראל וכתבתי במק"א ליישב קושיתם עפימ"ש בנוב"י אהע"ז מ"ק סי' ע' ובמ"ת סי' י"ב דא"כ באונס היא אינה לוקה משום טומאה רק הבעל ומשום דלא דכל היכי דהוא מוזהר גם היא מוזהרת רק במאי דכ' בהאי פרשה אבל במאי דלא כתיב בהאי ענינא והוא אינו שוה בכל אין הנשים מוזהרות עליהן ושם מיישב בזה ד' הר"א ממיץ שהבאנו לעיל דאיהו ס"ל כלישנא בתרא ביבמות שם דרק משום טומאה לוקה ולא משום זונה באונס ולכן אין האשה מוזהרת יעו"ש: