לפלגות ראובן חלק א קמא

ספ"ק דכתובות ליישב משה"ק בשעה"מ פ"ט מה' טומאת מת איך מחויב לפדות בן בכור שמת לאחר ל' דילמא טריפה הי' ודילמא לאו אביו הוא ובממון הא א"ה אחה"ר ואיך מחייב קנס במפותה דילמא לאו אביו הוא ויתומה ומפותה פטור דהא מחלה ובממון א"ה אחה"ר ותי' שם דכיון דכבר איתחזק לן האי רוב לכל מילי לאיסורין ולד"נ לכן מהני לסמוך עליו גם בד"מ וכן כתב בספרו המקנה קידושין (דף ל"ב) ליישב עפי"ז משה"ק על ר"ת דס"ל דממיתה דמיתה ל"א בת"ר ואיך מחייב שריפה ודילמא לאו אבי' הוא ותי' כנ"ל וכבר נשתמשו בסברא זו כמה מרבותינו האחרונים ולכאורה מצינו דפליגי בסברא זו הקדמונים ז"ל יעויין בתוס' בכורות (דף כ' ע"א) ד"ה ור"י שכתבו ומיהו תימא דלענין ללקות כו' חשיב ודאי בכור דאזלינן בתר רובא וחזקה ולענין נתינתו לכהן יחשב ספק הרי לכאורה מפורש בדבריהם כסברת ההפלאה הנ"ל ולא כן ס"ל שם להרמב"ן והרא"ש שפסקו להדיא דפטור מליתנם לכהן משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"ש ומ"מ לוקין עליו וכן מקריבין אותו למזבח הרי דפליגי על סברא זו ועיי"ש ברי"ט אלגזי רפ"ג דבכורות אות כ"ה מרחיב הדברים בפלוגתת הראשונים בסברא זו אי אמרינן כה"ג תרתי דסתרי אהדדי

אכן לפי"ז לכאורה סתרי ד' התוס' בעצמם שבכתובות שם ספ"ק גבי תינוק מושלך כ' אליבא דשמואל דא"ה בממון אחה"ר ולא תירצו כמ"ש בהפלאה הנ"ל וע' תוס' יבמות (דף ס"ה ע"א) ד"ה נישאת [ע' ש"ש ש"א פכ"ד מ"ש לתרץ קושית התוס' שם לחלק בין איסור לממון ומביא בשם המרדכי דבכתיבה אזלינן בתר רובא דאלים מעשה ב"ד דכתיבה וכמוחזקת היא עיי"ש] ומבואר אצלי במק"א בע"ה להשוות דעת הראשונים הנ"ל דלא פליגי עפ"י הידוע לכללא דאין ודאי יכול להכריע את הודאי ואין ספק מכריע את הספק רק שהודאי יכול להכריע את הספק ע' ש"ש ש"ד פ"ד וידוע ג"כ מ"ש בשטמ"ק פ"ק דב"מ דרובא אינו ודאי רק ספק והתורה התירה עיי"ש ובש"ש שם וכן בכרו"פ סי' ק"י ס"ק י"ג ובסי' ס"ג ושם כתב דפליגי בזה רב ושמואל ספ"ק דכתובות ויומא (ד' פ"ה) דלשמואל דס"ל דאין הולכין בפיקוח נפשות אחר הרוב ומחללין שבת גם ברוב עכו"ם ס"ל לדידי' דרובא אינו אלא ספק וספק פיקו"נ דוחה שבת ל"כ לרב שם דס"ל דלהחיותו בעינן דוקא רוב ישראל מכ"ש דאין מחללין עליו את השבת וכמ"ש ברש"י ותוס' שם יומא (דף פ"ה) סבירא ליה לדידי' דרוב הוי ודאי וברוב עכ"ם הוי ודאי עכו"ם ואין מחללין עליו את השבת עיי"ש וכיון דקייל"ן כשמואל דרוב הוי ספק שפיר אפשר לומר שלא כד' ההפלאה משום דאין ספק מכריע את הספק ובאיסורא מהני הרוב מד"ת ובממון לא סגי להוציא ע"י רוב ואין הספק מכריע את הספק אלא שמ"מ שפיר תמהו שם בתוס' ודייקי בלישנא כמש"ש תחלה דמוכח מיבמות דאם איכא רובא וחזקה אז הוי כמו ודאי וס"ל דכאן איכא חזקה ג"כ דאוקי האם בחזקת שלא ילדה והיינו דמדייקי כיון דאיכא רובא וחזקה ולענין ללקות חשיב בכור ודאי א"כ האיך יפטור מליתנו לכהן דהא ודאי מכריע את הספק וכמ"ש כה"ג בבעה"מ ר"פ האשה שנתארמלה דגם לשמואל פריך משום דכאן הוי רובא וחזקה כו' אבל הרמב"ן והרא"ש הלא ס"ל שם דאין זה חזקה משום דאדרבא אוקי הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ומפורש כן בד' הרא"ש רפ"ג דבכורות סי' ב' דאין זה חשיב חזקה ועיי"ש במעי"ט אות ל' מביא שכן מסיק ג"כ בר"פ בתרא דיבמות לכן ס"ל שפיר דפטור מליתן לכהן משום דאין ספק מכריע את הספק ובאיסורא סגי ברוב אף דאינו אלא מדין ספק ובממונא מ"מ אינו מועיל להוציא ע"י רוב לחוד וכנ"ל והרבה יש לפלפל בזה בסוגיא דסנהדרין (דף ס"ט) דמדמי שם רובא דלאו איילונית שכבר איתחזק לרובא דטעו בעיבורא דירחי שלא הוחזק עדיין וע' ישוי"ע אהע"ז סס"י ד' ולדברינו ברובא ל"ש כלל לומר שכבר הוחזק משום שעדיין אינו אלא ספק ואין בכחו להכריע וקצרתי

ולפי"ז אין סברת ההפלאה מוסכמת ולכל הני קושיות שהקשו האחרונים י"ל בכמה אנפי או משום דבדלא אפשר אזלינן גם בד"מ בתר רובא או כמ"ש בפנ"י כתובות (דף ע"ו) דהא דס"ל לשמואל דא"ה בממון אחה"ר הוא דוקא בטוענין ברי וברי אבל היכי דטוענין שמא והם בעצמם אינם יודעים גם לשמואל אזלינן בזה בתר רובא יעו"ש ואכמ"ל עוד בזה [וע' שם ארי' קונטרס רו"ס] היוצא לנו מדברינו דהיכי דאיכא רובא וחזקה הוי ודאי לכו"ע והיכי דאיכא רק רובא לחוד לרב הוי ודאי ולשמואל הוי רק ספק וכמ"ש בכרו"פ ואולי אזלי בזה ג"כ לשיטתם במאי דפליגי אם הולכין בממון אחר הרוב דלרב דהוי כודאי לכן מהני גם בממון ל"כ לשמואל ל"מ בממון משום דרק ספק הוא ועיין בזה

והנה בתוס' חולין (דף י"א) הקשו דנוקמי האם בחזקת צדקת וכתב במהרש"א שם דה"ט דל"ח חזקה משום דאולי נאנסה ע"ש נמצא לפי"ז דבאשת כהן דגם אונס אסור הוי רובא וחזקה [ולפימ"ש בפנ"י גיטין (דף י"ז) דחזקת כשרות הוא חזקה דאתיא מכח רובא ולאו חזקת הגוף הוא אין זה אלא מדין רוב וכמו תרי רובי אכן בשם ארי' בקונטרס רו"ס השיג עליו ומוכיח דהוי חזקת הגוף דמעמידין אותה בחזקת שלא עשתה עבירה יעו"ש] דהא אף אם נאנסה היתה אסורה לבעלה ובודאי היתה מגדת לבעלה לבלי לעבור דהא כשם שהוא מוזהר כך היא מוזהרת כמ"ש ביבמות (דף פ"ד) ועיין תוס' נדרים (דף צ' ע"ב) ד"ה חזרו לומר מ"ש בשם הר"א ממיץ דל"מ זונה שהיא אסורה לכהן דהיא אינה מוזהרת והתוס' הקשו עליו מהא דיבמות אמנם בחי' הרשב"א שם מפרש ד' הר"א דס"ל דאין האשה מוזהרת עליו רק במקום שהוא מוזהר ובאחרונים ביארו הטעם דמשום שהוא אינו יודע ואינו מוזהר לכן גם היא אינה מוזהרת