לפלגות ראובן חלק א יד

בע"ה התחלה למס' ברכות והוא שייך ג"כ לסיום מס' נדה ויבואר איך דראב"ע ור"ע דפליגי כאן בברכות (דף ט' ע"א) באכילת פסחים דלראב"ע זמנו עד חצות ולר"ע כל הלילה אזלי לשיטתם במאי דפליגי שלהי נדה בי"א יום שבין נדה לנדה דלראב"ע הילכתא נינהו ולר"ע יליף מקראי עיי"ש. וסתים לן תנא דידן בריש ברכות כר' אב"ע משום דקיי"ל כוותי' בהא דנדה דהוי הלמ"מ כמ"ש בכ"מ פ"ו מה' אי"ב ה"ג: פלג א

ונקדים תחלה ליישב משה"ק התוס' בפסחים (דף ה' ע"א) במש"ש דר' ישמעאל יליף להא דביעו"ח בי"ד משום דמצינו לי"ד שנקרא ראשון וכו' ואח"כ אמרו שם עוד דר' ישמעאל יליף מקרא דלא תזבח על חמץ כו' ובתוס' שם ד"ה דברי הקשו ל"ל לר' ישמעאל תרי קראי והניחו בתימא

עוד ראיתי מקשים במה דמצינו לר' ישמעאל במנחות (דף ע"ב ע"א) מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציה"ע שהיא מצוה ודוחה שבת א"כ לפי"ז הא מוכח ע"כ דלא כהצדוקין האומרים עצרת אחה"ש דא"כ שלעולם עצרת הוא ביום הא' האיך אפשר שידחה שבת ואין לומר בגוונא דלא מצאו בקרוב רק מרחוק א"כ הא נקצר שלא כמצותו ואי נקצר שלא כמצותו כשר הא אינו דוחה שבת כמש"ש במנחות (דף ע"ב) וא"כ למה לי' לר' ישמעאל דרשא אחרת במנחות (דף ס"ה) לסתור דעת הצדוקין ומקיש עומר לשתי הלחם בתחילת הרגל הא ממילא ידעינן סתירה מהאי דרשא דקציה"ע דוחה שבת ועיין בית הלוי סי' ל"ח אות י"ג מש"ש לתרץ עפ"י שיטת הרמב"ם דאף דנקצר ביום כשר מ"מ דוחה שבת אבל לפי פשטות הסוגיא שם במנחות (דף ע"ב) דאמרינן דאי נקצר שלא כמצותו כשר א"ד את השבת לכאורה קשיא כנ"ל

עוד מצינו סתירה גלוי' בדברי ר' ישמעאל דבסנהדרין (דף ס"ד ע"ב) קאמרינן דר' ישמעאל ס"ל דמגדף היינו עעכו"ם ובכריתות (דף ג' ע"א) מצינו מפורש להיפוך דס"ל לר"י דמגדף היינו מברך את השם וכבר הקשו כן בס' באר שבע שם בכריתות וכן בבה"ז שם ועיין מנחת אהרן בסנהדרין שם. וליישב כל הנ"ל נראה בע"ה עפימ"ש ביבמות (דף ו' ע"ב) דמסתפק בש"ס שם האיך ס"ל לר' ישמעאל בהא דהבערה אי ללאו יצאת אי לחלק ובתוס' שם ד"ה או הקשו מהא דשבת ר' ישמעאל קרא והיטה וכו' אביא חטאת שמינה. הרי דס"ל לחלק. וכבר כתבו המפרשים דאין זה הוכחה דהתם ר' נתן קאמר לה דקרא והיטה ואיהו לשיטתי' דס"ל לחלק. אבל רבנן קאמרי התם דרק ביקש להטות וע' שאג"א סי' ע"א ולקמן יבואר. ובס' בית הלוי סי' ט"ז מביא בשם ס' כפתור ופרח ליישב עיקר קושית התוס' יבמות הנ"ל דהך עובדא דקרא והיטה הוי בר' ישמעאל שזורי ולא סתם ר"י בר פלוגתי' דר"ע ועל ר"י בר פלוגתי' דר"ע שפיר נסתפק בש"ס האיך ס"ל בהבערה. ולפי"ז ודאי דנוכל לומר דתרי תנאי פליגי בזה אליבא דר' ישמעאל וכמו שנאמר. דהנה מצינו בסוגיא דשבת (דף ע') לפי המתבאר ברש"י ותוס' שם דלמ"ד דס"ל ב"כ הבכ"א מלמדין ילפינן מקרא בחריש ובקציר תשבות לחילוק מלאכות ורק למ"ד דב"כ הבכ"א א"מ אין ללמוד מהאי קרא דבחו"ק וע"כ ס"ל לדידי' דהבערה לחלק עיי"ש. והנה מצינו בקידושין (דף ל"ז) במ"ש ר"ע לר"י והרי שבת שנאמר בו מושבות כו' חדא ועוד קאמינא חדא דאנא ביאה ומושב קאמינא ועוד שבת ק"ו הוא והקשה שם במקנה למה שפירש"י שם דפריך מקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם א"כ למ"ש ביבמות שם דס"ל לר"י דהבערה ללאו א"כ ליכא ק"ו כיון שאין בה מיתה. ולדברינו לק"מ לפימש"ש בסוגיא דהאי תנא דבר"י מפיק מאידך תנא דבר"י דס"ל דבכ"מ דכתיב ביאה לחוד ג"כ לאחר ירושה וישיבה משמע ומסיק שם טעמא דר"י למאי דבעי דוקא מושב עם ביאה משום דס"ל ב"כ הבכ"א אין מלמדין וכאן הוי ב' כתובים מלך וביכורים ע"ש וא"כ כיון דס"ל ב"כ א"מ ע"כ לא ילפינן חילוק מלאכות מקרא דבחו"ק והבערה לחלק יצאת ושפיר איכא ק"ו ושם ביבמות רק על אידך תנא דבר"י מספקא לי' אולי האי תלמיד א' דר"י דמייתי התם ס"ל ללאו יצאת [ומשה"ק עוד שם במקנה גם לשי' התוס' דמפרשי דקאי על מושבותיכם דכתיב בפ' אמור ממ"ש ביבמות שם אליבא דר' ישמעאל שם מכדי שבת חובת הגוף היא והיינו משום הק"ו דאמר בקידושין מה מצות קלות וכו' והא אי ללאו יצאת ליכא ק"ו ע"ש ולא ידענא מאין פשיטא לי' דמכח ק"ו פריך ופשטות הסוגיא משמע דפריך מכח האי כללא דכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל ויליף לה שם בקידושין מע"ז עיי"ש] אבל האי תנא דבר"י שם בקידושין מוכח דס"ל לחלק וכנ"ל ולכאורה הוי קשיא לי ממש"ש אביי האי תנא מפיק מאידך תנא דבר"י דס"ל דגם במקום דכתיב ביאה לחוד משמע לאחר ירושה וישיבה וקאמר הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה וכו' ופריך תו ואידך כו' משום דהוי ב"כ הבכ"א וא"מ ופריך ואידך צריכי וכו' וקשיא לכאורה לדברינו למה ל"ק בפשיטות דהאי תנא ס"ל ב"כ הבכ"א מלמדין ומצאתי שהקשה כן גם באו"ח שם ונדחק ולדברינו ודאי קשיא כנ"ל דהא אמרינן דבהכי פליגי. אמנם לענ"ד מתורץ בפשוט דהש"ס מדייק לישנא דהאי תנא דקאמר הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן וכו' דמשמע דבאחד לבד מצינו שפרט לך הכתוב ולא בב' כתובים ומלמדין ולכן קאמר דצריכי. ול"ה ב"כ כלל. וזה פשוט ונכון

ומעתה א"ש מאוד מה דמצינו לר' ישמעאל ילפותא אחריתא לסתור דעת הצדוקין ולא יליף לה מקרא דבחו"ק תשבות דע"כ להאי תנא דבר"י דס"ל הבערה ללאו יצאת יליף ע"כ חילוק מלאכות מקרא דבחו"ק ולית לן דרשא לקציה"ע