לפלגות ראובן חלק א קלח

על ספק. ומכיון דס"ל להרמב"ם כמ"ש רב גידל דרק על הודאי איירי התורה לכן ס"ל בכ"מ להקל ולרבות גם באיסורי כרת וכנ"ל

ולכאורה יש להקשות ע"ד החוו"ד הנ"ל ממ"ש ביומא (ד' פ"ה) אמר שמואל א"ה התם וכו' לשמואל לית לי' פרכא כו' ותיקשי הא י"ל ולא שימות בהם ודאי אבל ספק לית לן בה. אמנם בזה י"ל דאדרבא דרשינן במאי דכתיב בקרא וחי בהם שהתורה מיירי על ודאי והיינו שיהי' חי בהם ודאי אבל לא במקום שיש ספק שמא ימות בהם דאז מותר ודו"ק

ולחזק החוו"ד הנ"ל עלינו לדבר עוד מעט ליישב אשר ראיתי בס' קרן אורה יבמות (ד' ל"ז) שדחה דבריו וכתב על ד' החוו"ד כי במחכתה"ר שלא בעיון כתב כן ע"ש משה"ק ע"ז. א' דלדבריו שהתורה לא אסרה אלא ודאי חלב א"כ אפי' איקבע איסורא לישתרי וכמ"ש בירושלמי כ"כ ס"פ נושאין דלר"י פטור אפי' בהכה שניהם משום דכתיב אמו ודאי ואבא ודאי ע"כ. ואנכי לא אבין קושיתו אף כי עוד מצינו כיו"ב ג"כ בנדה (דף כ"ח ע"ב) לענין אנדרוגינוס דגם בלובן ואודם כאחד א"ח על ביהמ"ק משום דכ' מזכר ודאי כו' מ"מ כאן הרי גזה"כ הוא דבאיקבע איסורא מחייב א"ת א"כ שפיר נוכל לומר דבאמת התורה איירי רק על ודאי חלב ומ"מ משמיענו תורה דעל ספק איסור כרת היכי דאיקבע איסורא חייב א"ת וכפיה"נ עיקר יסודו לסתור ד' החוו"ד הנ"ל הוא עפ"י משה"ק עוד שם מהא דספק א"א שיש לו בנים אמאי שריא למ"ד בעינן ב"ח הא הכא התירא דאין לו בנים כתיב כו' משמע דלא הותרה רק בודאי אין לו בן אבל לא בספק ע"כ ולענ"ד ג"ז לק"מ דהא באין לו בנים חובה לא רשות והיתר רק מצוה א"כ שפיר י"ל דהיינו דקאמרה תורה ובן אין לו ודאי חובה ובספק חובה הוא דליכא אבל מ"מ אינה אסורה מספק וכמובן וז"פ

עוד הקשה שם ועוד דלמ"ד דספק חלב ג"כ אסור אפי' בח"א אם יחלוק על הא דרב גידל. ולענ"ד ג"ז יש ליישב בפשוטו אי נימא דבאמת למ"ד דספק אסור מה"ת ס"ל דבכ"מ כונת התורה הוא גם על ספיקות ומ"מ גם לדידהו ס"ל דרשה דרב גידל הנ"ל לחלק מסתירת הני קראי בין י"ב דעת לישאל לאין בו רק לדידהו דרשינן איפכא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דמשמע דגם ספק טמא לא יאכל וכתיב והבשר כל טהור יאכל בשר משמע דגם ספק טמא וס' טהור יאכל וע"כ כאן ביש בו דעת לישאל וכו' רק מדחזינן לרב גידל דדריש להיפוך דממעטינן ספק מקרא והתורה רק על ודאי הקפידה ע"כ דס"ל דספק מותר וכנ"ל

גם משה"ק שם עוד על מ"ש החוו"ד דלפי"ז ספק טריפה אסור בקרבנות מה"ת גם אליבא דהר"מ הנ"ל משום דכ' כל אשר יעבור תחת כו' דודאי עוברת והקשה דלפי"ז ספק טריפה אף שמותר להדיוט מ"מ לגבוה אסור א"כ מאי פריך הש"ס במנחות ל"ל כל אשר יעבור הא ממשקה ישראל נפקא ולפי"ד הא איצטריך כל אשר יעבור לאסור גם ספק טריפה ע"כ. הנה בפשוטו יש לומר דאפשר גם ממשקה ישראל הוי ממעטינן גם ספק טריפה דנידרוש גם כן ממשקה ישראל ודאי בעינן אבל לא ספק משקה ישראל אף דמספק מותר להדיוט מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא וכאן הקפידה התורה דבעינן משקה ישראל ודאי ולא ספק וד' החוו"ד שרירין וקיימין [ובמק"א העירותי ראי' לשי' הר"מ דס' מה"ת לקולא ממ"ש הוריות (ד' ו' ע"א) מי דמי שעיר ר"ח דילמא לא מייתי הרי דמותר מספק. רק י"ל בזה עפימ"ש להקשות דליבטלו הני זוזי וע"כ לומר דלא בטל משום דהוי ד"ח וכמ"ש התוס' שלהי מעילה ושוב לא הוי רק ספק דרבנן ומבואר אצלינו בע"ה שלהי מעילה ואכמ"ל]. מסקנת הדברים דמהא דשלהי מגילה מוכח לחלק בין ל"ת לכרת והיינו דקאמר תנא בריש יבמות חמש עשרה נשים פוטרות כו' ופטורות לא קתני דערוה גופה ל"צ קרא ואין ללמוד ל"ת שי"ב כרת שתהי' נדחית מפני עשה מכל עדל"ת דעלמא דאיסור כרת חמיר וכנ"ל ומ"מ לגבי ספיקות שפיר פסק הרמב"ם דגם בכרת מותר ספיקו מה"ת דהתם טעמא אחרינא איכא דהתורה איירי רק מודאי ולא מספק. והדבר מוכרח מהא דרבא ריש יבמות דאיהו ס"ל לחלק בין לאו לכרת ומ"מ ס"ל דספק מה"ת להחמיר ע"כ דלאו מאשם תלוי יליף דזהו רק בכרת ואיך יליף ל"ת מיני' ע"כ דאיהו ס"ל דהתורה מדברת גם מספיקות ומצינו לרב גידל וכן אביי ורב שימי בחולין דפליגי ע"ז וס"ל דרק בודאי איירי תורה לכן פסק כוותייהו ובכל איסורין סבירא ליה דספק להקל מן התורה והדברים נכונים בע"ה ודו"ק

ואפשר להוסיף עוד וליישב עפ"י דברינו מה דלכאורה יש להקשות על הא דלא ילפינן בסוגיא דחולין דאזלינן בתר רובא ממ"ש יבמה יבוא עלי' וניחוש דילמא לאו אחיו הוא כיון דאין אפוטרופוס לעריות וביבמות (דף י"ז ע"ב) יליף מקרא דלא בעינן עד דמייחדי באבא ובאימא ולפי"ז אדרבה תיקשי לאידך גיסא נימא דוקא אחים מן האב ולא מן האם לייבמי משום האי חששא דילמא לאו אחיו הוא. וכשהוא אחיו מאמו יש כאן איסור א"א שכן אמו ודאית. ואף דמהאי ג"ש דאחוה אחוה מבני יעקב יש ללמוד דגם אחים מן האב ומן האם מייבמין מ"מ ע"כ הטעם הוא משום דאזלינן בתר רובא א"כ למה לא יליף מיבום דאזלינן בתר רובא. ואין לומר דנוקים לקרא באחים תאומים דודאי מאב אחד הם וכמ"ש בנדה (ד' כ"ז ע"א) דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ועיין ירושלמי פ' החולץ ה"ב דאכתי תיקשי דא"כ ל"ל מיעוטא לא"א של"ה בעולמו ודו"ק [ולמ"ש בכרו"פ סי' נ"ז ס"ק ח' וכ"ה באו"ת סי' ז' ס"ק ז' לפרש מש"ש בחולין דשאני היכי דאפשר מהיכי דא"א דהיינו שיעקר מ"ש בתורה וזהו מיקרי לא אפשר