לפלגות ראובן חלק א קלז

יעו"ש. ולדברינו נכון מאוד דרק על ס' דרבנן קאמר דפטור וכנ"ל ומאי דפריך הגמ' מיו"ט ב' מקידוש היום שפיר פריך כמ"ש במ"מ פכ"ט מה' שבת הי"ח ומובא במג"א סי' רע"א סס"ק א' דקידוש יו"ט אינו אלא מדרבנן וכ"כ גם בטו"א ר"ה (דף כ"ט ע"א) ד"ה כל ע"ש והוי ג"כ רק ספק דדבריהם וע' מנה"ח מ' ל"א שכ' בשם הפרמ"ג דאיכא מ"ד דקידוש יו"ט הוא מה"ת ואינו מוכרח ומתפרש הסוגיא אליבא דהראב"ד כמין חומר בע"ה דלא פליגי רק בספק דדבריהם ובספק תורה לא פליגי כלל

עתה נתיישבתי שגם הרמב"ם ע"כ מפרש הסוגיא כנ"ל דפליגי רק בספק דדבריהם שהרי כן השיב לחכמי לוניל מובא בכ"מ פ"ג מה' מילה שכתב ללמוד האי דינא דספק מצוה ש"ת אין מברכין עלי' ממ"ש גבי סוכה בשמי"ע מיתב יתבינן ברוכי מברכינן והאי סוגיא דשבת אינו אלא נותן טעם שמפני כך תקנו חכמים ברכה לכך ולכך ולא תקנו ברכה לכך ולכך כו' בין שהי' ודאי דדבריהם כגון נ"ח ומ"מ בין שהי' ספק מדבריהם כגון יו"ט שני מברכין עליו וכו' וכל מצוה שעיקרה מה"ת ונסתפק לנו אם אנו חייבין בה לא תקנו לה חכמים ברכה אעפ"י שנראית מה"ת כמו שנתבאר מדבריהם בסוכה בשמו"ע וכו' עכ"ל בקצרה ושם הביא בשם הרמ"ה שהשיג עליו בזה. א' הקשה והא קדושת יו"ט גם היא ודאית מה"ת אלא שנסתפק לנו אם יום זה הוא יו"ט כמו שנסתפק לנו בסוכה ועוד הקשה מדמאי הרי המעשר עיקר מצותו מה"ת אלא שנסתפק לנו אם פירות הללו חייבים במעשר כו' ואפי"ה טעמא דרוב ע"ה מעשרין הן הא לא"ה מברכין עיין שם ולמשנ"ת נכונים דברי הרמב"ם מאוד דהסוגיא רק במילי דרבנן איירי ומה לי אם קדושת יו"ט הוא ספק תורה הא עיקר מצות הקידוש ביו"ט אינו אלא מדרבנן וכן ולגבי דמאי ודאי דאינו אלא מדרבנן לשיטתו דס"ל כשיטת ר"ת בפ"ב מה' מעשר ה"ב וז"ל וכן הלוקח פטור מה"ת כו' בד"א בשלקחן אחר שנגמרו מלאכתן ביד מוכר וכו' ושפיר כתב דהסוגיא דשבת אינו אלא נותן טעם שמפני כך תקנו חכמים ברכה כו' אבל במצוה שעיקרה מה"ת כמו מצות סוכה בשמי"ע דספק אם מקיים מצוה דאוריתא בישיבתו לא תקנו חכמים בזה ברכה וכמ"ש בסוכה בשמי"ע ול"ד כלל לקידוש יו"ט ב' דאף אם קדושת יו"ט הוא דין תורה אבל מצות הקידוש גם בודאי יו"ט אינו אלא מדרבנן וזה נכון מאוד בע"ה: פלג ו

נחזור לענינינו דאף דמסוגיא דשבת אין להוכיח לפי"ז דרבא ס"ל סד"א לחומרא מה"ת כמ"ש בחוהמ"ש הנ"ל הא מיהת סוגיא דחולין (דף י') מוכרחת דס"ל סד"א לחומרא מה"ת וכמ"ש בש"ש הנ"ל וכן מתבאר בחי' הרשב"א שם עיי"ש א"כ ע"כ ס"ל דלדידי' דאמרי' מ"ל איסור לאו מ"ל אי"כ לפי"ד המרכבת המשנה הנ"ל ותיקשי לן מ"ש רבא בעצמו ריש יבמות דערוה גופה ל"צ קרא משום דאין עדל"ת שיב"כ הא אף אי נימא כסברת הישי"ע הנ"ל עדיין תיקשי איך פשיטא לי' כ"כ לומר דל"צ קרא כלל לזה ולמה לא ניליף מכל עדל"ת דעלמא כיון דאין לחלק בין לאו לכרת לדידי'

ואשר ע"כ הנראה באמת שלא כמ"ש במרכבת המשנה הנ"ל ופלוגתתם בהאי אי מחלקינן בין ל"ת לכרת לא תלי כלל בהא דסד"א אי מה"ת אסור או מדרבנן תדע שהרי ר"נ גופי' דס"ל לחלק ביבמות (דף קי"ט) בין איסור ל"ת לכרת איהו ס"ל בכריתות (דף י"ח) דבעי דוקא איקבע איסורא לחייב אשם תלוי ומתבאר מד' האחרונים דלדידי' ע"כ ס"ל דסד"א להקל מה"ת גם באיסור כרת דדוקא איקבע בעינן אע"כ דלאו בהכי תליא מילתא ופלוגתתם בהא אי מחלקינן בין ל"ת לכרת מילתא אחריתי הוא ולא תלי כלל בהא דסד"א אי מה"ת אי מדרבנן וכמו שנבאר בע"ה

דהנה יעויין מהרי"ט ח"ב סי' א' שדחה ד' הכ"מ פ"ט מטו"מ הנ"ל להוכיח ממ"ש הרמב"ם דבין בעריות ובין באיסורי שבת ספיקו להקל מה"ת ע"כ דאפי' באיסור כרת ס"ל דלהקל יעו"ש ועיין בס' כפות תמרים שלהי יומא שהוכרח ג"כ כן ע"ש ולכאורה באמת צריך להבין טעמא דידי' נהי דבאיסור ל"ת שפיר מצינו לומר דאין למילף מחויב אשם תלוי דבא על כרת מ"מ באיסורי כרת מיהת הא י"ל דאסור מה"ת מספק ורק א"ת גזה"כ הוא דא"ח רק על ח"א מב"ח וכמ"ש בכ"מ שם טענת החולקין על הר"מ מדחייבה התורה א"ת על ספיקא ע"כ דאסור מה"ת וע' מהרי"ט שם שכ' וז"ל וראיתי לרב מהרי"ק ספ"ט מה' טו"מ כו' שחייבים על זדונו כרת ספיקו אסור מה"ת כו' ובודאי דלא מיתוקים מילתי' כלל דמלבד דבאיסורי תורה היכי דלא איתחזק איסורא אין לחלק בין איסור חמור לאיסור קל כדאמרינן ביבמות פ"ב מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת עכ"ל וא"כ ודאי צריך להבין לפימ"ש מהא דיבמות לחלק בין כרת ללאו למה ס"ל להר"מ באמת דגם באי"כ אמרינן דספיקו מותר מה"ת

אשר ע"כ אמינא דטעמא ע"כ כמ"ש בחוו"ד יו"ד סי' ק"י משום האי כללא דכייל לן רב גידל בסוטה (דף כ"ט) דהתורה בכ"מ מדברת על הודאי ולא על הספק. וע"ש שמשיג ג"כ על הכ"מ הנ"ל. ולפי"ז אין לחלק כלל בין איסור ל"ס לאיסור כרת דמידה הוא בתורה דרק על הודאי איירי ולא על הספק בין איסור קל בין איסור חמור והדברים אמתיים וכ"ה גם בס' ים התלמוד ב"ק (דס"ו) ע"ש ולדברינו הנה מכאן יש להוכיח כן דהא כיון שמוכח מריש יבמות דלרבא ס"ל לחלק בין ל"ת לכרת א"כ תיקשי להיפוך לדידי' למה ס"ל גם בספק ל"ת לחומרא מה"ת אי מאשם תלוי יליף ע"כ דלא מן השם הוא זה רק משום דס"ל להמחמירים דהתורה איירי גם