לפלגות ראובן חלק א קלה

בספק קידושין הא לגבי יבם איכא איסור כרת ולהנ"ל ניחא שפיר דאביי פריך כן לרבה לשיטתו דלא מחלק בין איסור לאו לכרת וכנ"ל. וכן מצינו ג"כ דרבא פליג וס"ל לחלק בין לאו למיתה עיין ב"מ (ד' נ"ו ע"א) אמר אביי ר' אליעזר שפיר קא קשיא לי' וכו' ורב ששת לא שפיר קא מותיב לי' דקאמרי אינהו מיתה ומותיב רב ששת לאו וכו' רבא אמר שמואל שפיר קא משני לי' שם מיתה בעולם הרי דרק על מיתה קאמר דשם מיתה בעולם אבל במ"ש אביי על רב ששת דלאו שפיר מותיב מאיסור לאו על איסור מיתה ל"פ רבא ע"כ דס"ל לחלק בין לאו למיתה ואביי ורבא לשיטתם אזלי בקידושין (דף י"ב ע"ב) שאמרו שם דלא ס"ל הא דר"ח אם הקילו בשבוי' נקל בא"א ובתוס' שם ד"ה אם בשם י"מ דהוא משום דבשבוי' ליכא אלא איסור לאו וכו' יעו"ש ובאו"ח שם הוכיח מזה דביבמות גרסינן רבה ולא רבא וכן הביא שם מחי' הרשב"א ושפיר י"ל דאביי ורבא בזה אזלי לשיטתם בהא דב"מ (דף נ"ו) דס"ל לחלק לתרווייהו בין איסור לאו למיתה. אלא במ"ש אביי לחלק גם ממיתת ב"ד למיתה ביד"ש בזה פליג רבא כנ"ל ואמר דשמואל שפיר קא משני וכו' ודו"ק

אכן לא משמע כן לכאורה לפימ"ש בספר מרכבת המשנה פ"ט מה' טו"מ בטעמא דר"נ דס"ל ביבמות (דף קי"ט) לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת וכתב שם דס"ל לר"נ דסד"א מה"ת לקולא ורק ספק איסור כרת ס"ל דלחומרא מה"ת וכמ"ש בכ"מ ספ"ט מה' טו"מ הנ"ל ולפי דבריו ע"כ לומר דרבא ס"ל מ"ל איסור לאו מ"ל כו' דהא כבר החליטו המפרשים דרבא דס"ל בכריתות (ד' י"ח) טעמא דבעי ב"ח משום גזה"כ דמצות ס"ל סד"א מה"ת לחומרא ועיין ש"ש ש"א פ"ד מש"כ להוכיח כן מסוגיא דחולין (דף י') דפליגי שם בזה אביי ורבא ועמ"ש בזה שלהי ב"ק בע"ה ובס' חוט המשולש כתב הגאון רא"י ז"ל מוואלאזין שם סי' ב' דלשיטתם אזלי ג"כ במאי דפליגי בשבת (דכ"ג) לענין ספק מצוה אי חייב בברכה דלרבא חייב מספק ורק בדמאי פטור משום דרוב ע"ה מעשרין הן ולאביי פטור ורק ביו"ט ב' חייב משום טעמא דלא ליתי לזלזולי בי' יעו"ש: (ע' לוח התיקון) פלג ג

ובמק"א בע"ה הרביתי חזון בהאי ענינא לפרש הסוגיא דשבת הנ"ל אשר עפי"ז נדחה הוכחתו ונעתיק כאן מעט מהרבה והוא דהנה ידוע פלוגתת הר"מ והראב"ד פ"ג ה"ו מהלכות מילה ופ"ג ה"ה מה' מגילה ופ"ו ה"ג מה' סוכה דלהר"מ ספק מצוה פטור מברכה ולהראב"ד חייב וטעמא דהרמב"ם נראה דאזיל לשיטתו במאי דס"ל בפ"א מה' ברכות דברכה שא"צ אסור מה"ת כשבועת שוא וע' תוס' ר"ה (דף ל"ג ע"א) דס"ל דבנוסח ברכה אין איסורו אלא מדרבנן וע' מג"א או"ח סס"י רט"ו וא"כ לשיטתו דגם בנוסח ברכה הוי איסור דאורייתא שפיר ס"ל דאסור לברך בספק מצוה דילמא לאו מצוה קעביד ואף לפי מש"כ שלהי עירובין דבספק מצוה מודה הר"מ דמחויב מה"ת להחמיר מ"מ כיון דעיקר חיוב הברכה אינה אלא מדרבנן לכן אין לברך מספק. דמ"ש הפנ"י וכן בישוי"ע או"ח סי' ס"ז דיש סברא לומר בספק מצוה דכיון שמחויב לקיימה ולברך אין זה לשוא. הנה זה שייך רק אי נימא דאינו אסור אלא מדרבנן וכשיטת התוס' ר"ה הנ"ל דבזה שפיר אמרינן דהם אמרו והם אמרו כיון שחייבוהו חכמים רשאי לברך אבל א"נ דאסור הוא מה"ת האיך נימא דהקילו חכמים מספיקא והחולקים עליו ומחייבים לברך בספק מצוה אזלי בשיטת התוס' ר"ה הנ"ל דהוא אינו אלא מדרבנן בנוסח ברכה וקצרתי

ובחידושי אלפסי מס' מגילה כתבתי עפי"ז להוכיח שיטת הרמב"ם בתשובה שהביא הב"י יו"ד סי' רע"ט שכתב לברך על ס"ת פסולה ואף שבספרו ס"ל להיפוך כתב שם הב"י לתרץ דבריו עפי"ד הר"ן פ"ב דמגילה שכתב לחלק בין מצות כתיבת ס"ת דא"י בפסולה ובין לענין קריאה דקורין ומברכין שפיר גם אם יש בו טעות או חסר והלא כן נראה ג"כ דעת רבותינו בעלי התוס' מגילה (דף ט' ע"א) ד"ה בשלמא ע"ש שכתבו דדוקא יריעה שחסר פוסל אבל לא איזה תיבות ועיין דברי חמודות על הרא"ש הלכות קטנות הס"ת אות פ"ח מ"ש בזה. וע' שאג"א סי' ל"ו מ"ש לפטור ממצות כתיבת ס"ת בזה"ז מטעמא דאמרו בקידושין (דף ל') דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות וס"ת שחסר או יתיר אות אחת הרי פסולה א"כ אין בידינו לקיימה. ורק מ"מ מחויבים לכתוב משום שלא תשתכח וכו' ע"ש. וכונת דבריו ע"כ ג"כ כשיטת הרמב"ם והר"ן הנ"ל לחלק בין מ"ע של כתיבה ובין קריאה דאל"ה תיקשי אלא מעתה האיך אנו מברכין וקורין והא הוי ברכה לבטלה דבשלמא מיתר הקדושות שאנו מחמירין בקדושת ס"ת י"ל דרק מספק מחמירין אבל האיך אנו מברכין מספיקא וע"כ כנ"ל

ומיושב אצלי בזה ג"כ מ"ש בח"ס ח' או"ח סי' נ"ב לדון בטעמא דאין מברכין על מצות עשה דכתיבת ס"ת ומסיק הטעם משום דאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות ולכאורה תיקשי לדבריו האיך אנו קורין ומברכין ע"כ כנ"ל. ויש להוסיף עוד בזה דלהחולקים וס"ל דאין לברך על ס"ת פסולה ע"כ יסברו כהרא"ש ודעימי' שכ' השאג"א שם דס"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא משום מצות ת"ת ולפי"ז ודאי דאין לברך על כתיבתה דדמי למזוזה ותפילין המבואר במנחות (דף מ"ב) דמשו"ה אין מברכין משום דעדנה לא נגמר עשייתה וכמש"ש בעצמו דלפי"ז לק"מ. ולהרמב"ם שאינו תלוי בת"ת כלל ע"כ הטעם שאין מברכין משום דאף דכשירה לקריאה מכל מקום לענין מצות כתיבה מעכב והוי רק ספק מצוה ודו"ק: