לפלגות ראובן חלק א קלד

שגדולה קיום מ"ע בקו"ע מקיום מל"ת שהיא בשוא"ת אבל לא בעבירת ל"ת בקו"ע שזה אמנם חמור יותר רק מ"מ נדחית שפיר מפני קיום המ"ע שהיא ג"כ בקו"ע ועפ"י דרך הדרוש ביארתי במק"א טעמא דהא מילתא משום דבמ"ע הא גם המחשבה מצטרפת לכן דוחה הל"ת שבזה הא אין המחשבה מצטרפת וקצרתי] אלא דא"כ תיקשי מש"ש (דף ח' ע"א) רבא אמר ערוה גופה ל"צ קרא דאין עדל"ת שיב"כ הא רבא ס"ל שם ביבמות (דף פ"ב ובד' קי"ט) דל"ש איסור לאו ול"ש אי"כ ובנוב"י שם מוכיח דרבא גרסינן וקשיא לכאורה וכן יש להוכיח לכאורה דרבא לא ס"ל לחלק בין איסור לאו לכרת ממשה"ק בס' אשי ישראל על שבת (דף מ"ו ע"ב) במה דמתיב רבא ממוכרי כסות והא הכא דכי מכוין איכא איסורא דאורייתא וכו' ופריך על איסורי שבת ולמה לא משני דשאני שבת דהוי איסור כרת וכמ"ש כה"ג בסנהדרין (ד' פ"ד) אחר הוי שגגת לאו ברי' איכא שגגת חנק עיי"ש שנשאר בקושיא ואי נימא דרבא לא ס"ל לחלק בין לאו לכרת א"ש וכן מצינו ג"כ לרבא שם בשבת (דף פ"א ע"ב) דקשיא לי' דר' יוחנן אדר' יוחנן מי אמר ר"י כו' אלמא דבר שאינו מתכוין אסור והאמר ר"י הלכה כסתם מתני' ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק כו' הרי דמדמי איסור כרת דשבת לאיסור נזיר דאינו אלא לאו ולא משני דשאני נזיר דקיל אכן בהני מצינו ג"כ לומר איפכא דאדרבא לענין דשא"מ קיל איסור שבת משארי איסורים דכתיב בי' מלאכת מחשבת וכמ"ש התוס' בשבת (דף מ"א ע"ב) ד"ה מיחם ושם (דף ק"י ע"ב) ד"ה ת"ל עיי"ש וקצרתי

ועיין ג"כ פסחים (דף ע"ט ע"א) אר"ח ל"ש אלא שנטמא הסכין בטמא מת כו' דמעיקרא כי מתעביד בטומאת הגוף דכרת קא מיתעביד אבל כו' ורבא אמר אפילו טמאין נמי עבדי כו' דמשמע נמי דרבא לא ס"ל לחלק בין לאו לכרת אמנם שא"ה דמפרש טעמא כל היכי דלא קרינן בי' והבשר אשר יגע וכו' ועיי"ש ודו"ק: פלג ב

אכן כבר כתב הגאון רצ"ה אורינשטיין בקו"א לה' פסח בישועת יעקב ס' ה"פ לבאר הטעם מה דאין עדל"ת שיב"כ דהוא משום שגם שוגג צריך כפרה הרי דקפדה התורה על עצם המעשה לבלי תעשה ל"כ באיסור ל"ת דעיקר איסורו הוא כונתו ורצונו לעבור על ד"ת ולכן היכי שמכוין לקיים מ"ע שפיר דוחה ל"ת ע"ש שמה"ט מסיק דעדל"ת שי"ב מיתה ביד"ש ואם אמנם בשאג"א סי' צ"ו כתב להיפוך דאין עדל"ת שיב"מ ע"ש מכל מקום נראין דברי הגאון הנ"ל ונכונים בטעמן למ"ד מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת יעו"ש

ובמק"א כתבתי לתרץ קושית הטעה"מ בה' לולב למה לא נימא דעשה דתקיעת שופר דוחה ל"ת דמעילה [זולת מה די"ל בזה דמעילה מיקרי דין ממון של הקדש ע' ש"ש ש"ו פד ואין עשה דול"ת של גזל ומבואר אצלנו בע"ה שלהי מעילה ואולי אית בזה ג"כ משום מ"ש דאין עדל"ת שבמקדש] דכיון דמעילה אית בי' דין מיתה ביד"ש במזיד עיין סנהדרין (דף פ"ג) לכן אין עשה דחי לי' אכן גם לד' הישוי"ע הנ"ל דס"ל בל"ת שי"ב מביד"ש שפיר דוחה א"ש דהא כאן במעילה דצריך כפרה בשוגג שחייב קרבן מעילה ודאי דגם לדידי' אין עשה דוחה ל"ת זו ונכון הוא בע"ה

נחזור לעניננו דלפי"ד הישוי"ע הנ"ל יתיישב קושיתנו אליבא דרבא דאף דס"ל לרבא מ"ל איסור לאו או כרת מ"מ טעמא רבא איכא בהא דאין עדל"ת שיב"כ [ולפלא מה שראיתי בס' שואל ומשיב ושכחתי באיזה מקום שהשיג עליו ממ"ש ביבמות למילף מפסח ומילה אף דבהו ל"ש קרבן בשוגג כמ"ש במכות (דף י"ג ע"ב) ובמחכתה"ר הגמ' בעי למילף מפסח ומילה דדוחין שבת ובשבת הא איכא קרבן בשוגג] ומ"מ עדיין חוזר וניעור דנראה פשוט דדברי הישוי"ע נכונים ונראין רק לאחר דילפינן דאין עדל"ת שיב"כ ע"ז שפיר י"ל בטעמא דקרא דמשו"ה ל"ד אף דאין לחלק בין לאו לכרת ונימא דהוא משום דבזה צריך כפרה גם בשוגג והתורה קפדה על עצם המעשה אבל רבא דקאמר ערוה גופה ל"צ קרא דאין עדל"ת שיב"כ ע"כ דלאו משום האי טעמא לחוד קאמר לה דנימא שכ"כ פשוט הוא מסברא עד דלא צריך קרא ע"ז וע"כ לדידי' הוא משום דס"ל לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת וע"כ נימא דשם ביבמות (ד' פ"ב ודף קי"ט) גרסינן רבה לא רבא וכמו שהוכיח ג"כ באו"ח קידושין (דף י"ב) ד"ה אם הקלנו ע"ש ובחי' הרשב"א ודו"ק א"כ שפיר י"ל דס"ל לרבא לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת והיינו דקאמר דערוה] גופה ל"צ קרא וכו'

ונראה להוכיח עוד דרבה גרסינן דמצינו דס"ל מה לי איסור לאו וכו' דהנה בב"מ (דף כ' ע"ב) א"ל ר"ח לרבה פוק עיין בה וכו' א"ל רב עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן וכו' ובתוס' שם ד"ה איסורא הקשו וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דא"ה בממון אחה"ר וי"ל דמ"מ בא"א החמירו כו' ובהגהות פורת יוסף שם הקשה א"כ מאי קאמר שטרי חליצה ומיאונין תנן ונדחק שם בזה ולענ"ד לק"מ עפימש"ש בפנ"י באמת דה"ט דרב עמרם שמחלק בין איסור לאו דחליצה ומיאונין לאיסור א"א וע"ש וא"כ לפי"ז ע"כ לומר דרבה דפשיט איסור א"א מחליצה ומיאונין אזיל לשיטתו דס"ל מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת ומיתה ודו"ק

וע' יבמות (דף ל' ע"ב) ואילו בגירושין כו' אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וכו' א"ל אביי א"ה בקידושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת וכו' ולכאורה גם התם הא י"ל דשאני גירושין דלהתירה לשוק הא ליכא אלא איסור לאו אבל