לפלגות ראובן חלק א קלג

יחיד ויחיד חייב אף שעדיין קטן הי' באותה שעה ומ"ש האי דינא שקידשו ב"ד חג השבועות כדינו מאם קדשו יוה"כ וכי נימא שאם הי' אז קטן בשעה שקדשו ב"ד יוה"כ ול"ה חייב לשמוע לדבריהם יהי' פטור מלהתענות ואין זה אלא תימא]

והנה מד' רש"י מגילה (דף י' ע"ב) ד"ה כל המצות שהזכיר שם שילוח מצורע וקריאת המגילה בט"ו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבוא משמע דסבירא ליה לרש"י דגם קריאת המגילה תליא בהא דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא אבל למאן דאמר דל"ק אין קריאת המגילה נוהגת במוק"ח בט"ו וכבר הקשו על שי' רש"י ע' טו"א שם ובד' ב' ד"ה אלא דז"א שהרי ל"ג מחו"ל שלא נתקדשו מעולם ואפי"ה קורין בט"ו. אכן ע' תוס' מגילה (דף ג' ע"ב) ד"ה והתניא במ"ש דאי סבר כוותייהו מאי מהני אם לבסוף ישב אם לא קדשה קדושה שניה דמשמע מדבריהם לכאורה דעיקר דין דמוק"ח הוי רק בא"י לחלק מפרזין ובחי' על המגילה הארכתי בזה בע"ה

ולפימ"ש הטו"א לפרש הא דתנא תנא לא פחות ולא יותר דאתא לאשמועינן על זמן הזה א"כ הי' אפשר לומר דהיינו דקמל"ן תנא אחר שסיימנו מס' תענית דמוכח ממתני' דהתם דלא מוקי לקרא דצאינה וראינה על בנין דלעתיד ע"ח השבועות משום דס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא להכי קאמר הכא במגילה דבמוק"ח נקראת בט"ו דלשי' רש"י הנ"ל הוא ג"כ מה"ט משום דקידשה לע"ל וכנ"ל אלא דזולת מה ששי' רש"י הנ"ל אינה לדינא ורש"י בעצמו כתב לעיל (ד' ב') להיפוך כמ"ש בטו"א הנה גם זו"ז הא כבר כתב בר"ב שם דמוכח מסוגיא דשבועות דלמ"ד דל"ק לע"ל ע"כ צ"ל דבאחת מכל אלו סגי שהרי בימי עזרא לא הי' או"ת יעו"ש וא"כ גם לע"ל אין הכרח שיבנה דוקא בחג השבועות שהרי אפשר לקדשו ע"י או"ת בלא שירי מנחה יעו"ש ומחוורתא כדכתיבנא בקמייתא: בע"ה סיומא על מס' מגילה והתחלת מסכת יבמות. פלג א

שלהי מגילה ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ובב"י ריש הלכות פסח הקשה ממ"ש בפ"ק דפסחים ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום יעו"ש שתירץ דשאני פסח דדיניו מרובין לכן בעינן ל' יום קודם והקשו ע"ז ממ"ש רש"י סוכה (דף ט' ע"א) ד"ה ב"ש בטעמא דסוכה שעשאה שלשים יום קודם החג דכשרה אליבא דב"ש משום ששואלין בה' החג קודם לחג ל' יום הרי דגם בחה"ס אמרינן כן ובס' זכי"צ סי' ל"ה כתב לתרץ דדוקא לב"ש פירש"י כן משום דבאמת י"ל דדוקא בפסח מתחילין שלשים יום קודם משום חומר איסורו דבכרת הוא דהא יליף ממשה שהזהירם על פסח שני דבכרת הוא אבל לא בשארי איסורי ל"ת אמנם הא דורשין גם בדיני בדיקת חמץ וביעורו דז"א אלא מטעם ב"י אליבא דרש"י ריש פסחים הרי דגם באיסור לאו מקדימין לדרוש ממילא גם בשאר יו"ט הדין כן אכן עיין ר"ן ריש פסחים מש"כ בטעמא דאסרה התורה בב"י משום דחמיר איסורו דהוא בכרת א"כ גם דיני בדיקה וביטול הוא מטעם כרת ובריש ביצה אמרינן דלגבי איסור אכילה תרווייהו ס"ל דבכזית ורק בביעור פליגי ולב"ש לא ילפינן ביעור מאכילה ע"ש א"כ ע"כ לב"ש אין מקום לומר טעמא דהר"ן הנ"ל דמשום כרת הוא דא"כ אמאי א"ע עלי' רק בככותבת הא איסור כרת באכילה הוא בכזית וע"כ דלדידי' לאו משום ה"ט דאיסור כרת הוא ולכן לב"ש גם בשארי רגלים מקדימין ל' יום קודם ל"כ לב"ה שפיר אפשר לומר דשאני פסח משום דחמיר איסורו דהוא בכרת וכטעם הר"ן דגם ב"י הוא משום חומר כרת וכנ"ל ורק בפסח צריכין להקדים ולא ברגל אחר דרק דורשין הלכות החג בחג ולא קודם ונכון הוא

אמנם הניחא אליבא דרב נחמן דס"ל ביבמות (דף קי"ט ע"א) לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת אבל לרבא שם דאמר מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו הדר קשיא כנ"ל ועיין נוב"י מ"ק חאו"ח סי' כ"א מסתפק להלכה אם אמרינן מ"ל איסור לאו או כרת ע"ש ובמל"מ פ"א מה' יו"ט ומוכח מכאן לכאורה דקייל"ן כרב נחמן לחלק ביניהם וכנ"ל ובפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות מביא בשם הפמ"א שכ' דבספק השקול לא מוקמינן אחזקה וא' מהראיות שהביא הוא מחולין (דף קל"ד) דגר שנתגייר והי' לו עיסה ספק חייב בחלה ע"ש ודחה הפרמ"ג דהתם הוא משום דעון מיתה הוא וכן מבואר ברמב"ם ה"ט בפ"ח מהלכות בכורים ע"ש [ומשה"ק בפרמ"ג שם על הרמב"ם פ"ג מה' ביהמ"ק דס"ל דמחו"כ שנכנס למקדש פטור מכרת א"כ למה ס"ל בפ"א מהל' מחו"כ דחייב מספק בילדה קודם שנתגיירה ע"ש כבר כתבנו ליישב בע"ה שלהי עירובין דהתם שאני משום דהוי ספק מצוה ומודה הרמב"ם דמה"ת לחומרא ושם הארכנו בזה ואכ"מ]

ולכאורה הי' נראה דהא דאמרינן בריש יבמות (דף ז' ע"א) אטו עדל"ת לאו ל"ת חמור מעשה ומ"מ דחי לכן גם ל"ת שיב"כ נמי דחי אתיא ג"כ כמ"ד דמ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת [ע' יד מלאכי כללי הש"ס סי' תקט"ו משה"ק מכאן עמ"ש הרמב"ן פרשת יתרו שמ"ע גדולה ממל"ת ולכך אמרו אתי עשה ודחי ל"ת וכאן אמרו דל"ת חמיר מעשה ואפי"ה דחי לה ולק"מ דכונת הרמב"ן הוא