לפלגות ראובן חלק א קלב

יותר ונקדים מה שכתב הטו"א במגילה (דף ה' ע"א) במש"ש רב דמגילה שלא בזמנה א"ק אלא בעשרה ופי' הר"ן שלא כרש"י דפי' של"ב היינו כשמקדימין ליום הכניסה דזה א"א דהא בימי רב כבר בטלה הקדמת יוה"כ ע"ש וכתב בטו"א שם דרב ס"ל כר"ע דאפי' בזה"ז איתא להך תקנתא עיי"ש ור' יוחנן הא קאמר התם בריש מגילה דזו דברי ר"ע אבל חכ"א בזה"ז הואיל ומסתכלין בה א"ק אלא בזמנה

וראיתי בס' אחד שכתב לבאר טעמא דפליגי בזה רב ור"י דאזלי לשיטתם בר"ה (דף י"ח) הנ"ל דס"ל לרב בטלה מג"ת ולר"י ס"ל דל"ב. דהנה בטו"א שם הקשה אהא דאר"י הואיל ומסתכלין בה ופירש"י שיבואו למנות ל' יום לפסח מקריאת המגילה בכפרים איך יבואו לטעות והא ביום הקדמת כפרים מותרין בהספד ותענית והכל יודעים דבפורים אסור בהספד ותענית ומתרץ שם אליבא דמ"ד דל"ב מגי"ת דלפי"ז גם בי"ג אסור בזה משום יום נקנור עיי"ש ומדוקדק ביותר דר' יוחנן לשיטתי' הא ס"ל להדיא בר"ה (דף י"ח) דל"ב מגי"ת וא"ש ומעתה לרב לשיטתי' דס"ל דבטלה מגי"ת א"כ לית לי' ה"ט דהואיל ומסתכלין בה שהרי מותר בהספד ותענית ולא אתא למיטעי וזה נחמד: פלג ד

והנה במ"ש במתניתין לא פחות ולא יותר פירש"י ל"פ מי"א ולא יותר מט"ו ובטו"א הקשה ע"ז דהוי משנה שא"צ ועוד הקשה ע"ז איזה קושיות והכריח לפרש דאמנין הימים קאי שמי"א עד ט"ו מגילה נקראת בהן וקמל"ן התנא לאפוקי מדר"י דאמר בגמ' דבזה"ז א"ק אותה אלא בזמנה משו"ה תני לא פחות כלומר דלעולם אין המגילה נקראת פחות מה' זמנים הללו ואפי' בזה"ז עיי"ש בטו"א במתני' ושם בגמ' ד"ה אילימא שהכריח כן מן הסוגיא הרי דס"ל לתנא דמשנתינו דגם בזה"ז ל"ח לה"ט דהואיל ומסתכלין בה. והיינו ע"כ משום ה"ט דאמרן משום שהרי מותרין בהספד ותענית וכו"ע יודעין דאין זה פורים. ומעתה א"ש ההמשך אל נכון דהנה כבר הוכחנו משלהי תענית דס"ל לרשב"ג ולכולי אמוראי שם דל"ב מגי"ת וגם ר' יוחנן איירי שם בה"ט דכלו בו מתי מדבר ולשיטתו כנ"ל דס"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ע"כ דל"ב מגי"ת א"כ לשיטתי' שפיר קאמר ר' יוחנן בריש מגילה דזו דברי ר"ע סתימתיאה והיינו דמה דמוכח במתני' דגם בזה"ז כפרים מקדימין רק כר"ע אתיא אבל חכמים פליגי עליו וס"ל דבזה"ז א"ק אותה אלא בזמנה ומשום דכיון שמסתכלין בה אתא למיטעי דכיון דל"ב מגי"ת א"כ אין היכר מהספד ותענית דגם בי"ג אסור משום יום נקנור וכנ"ל והדברים נכונים מאד בע"ה

עוד י"ל באופן אחר להמשיך הענינים בע"ה עפימ"ש בס' מעין החכמה פרשת אמור להקשות עמ"ש בר"ה וסוכה (דף מ"א) מהרה יבנה ביהמ"ק וכו' ופירש"י ותוס' דה"ט שי"ל שיבנה ביהמ"ק ביו"ט ובלילה משום דבנין דלעתיד כולו עשוי ומשוכלל יתגלה מן השמים והקשה דלפי"ז אין לחוש כלל שהרי ע"כ א"א שיבנה רק בחג השבועות כמ"ש בשבועות (דף ט"ו) דאינה מתקדשת אלא בשירי מנחה וכו' ופריך אי מה ירושלים בחמץ דוקא ומשני דלא אפשר דבעינן קידוש בשעת בנין ואין מנחת חמץ רק בשתי הלחם בעצרת וכו' ע"ש בסוגיא והשתא לעתיד דחיישינן שיבנה ביו"ט ובלילה א"כ ע"כ א"א שיבנה רק ביו"ט של עצרת כדי שנוכל לקדשו אז בשתי הלחם שיבואו אז בעצרת. ולמה חשש ריב"ז שיבנה המקדש דלעתיד בניסן עיי"ש שכתב דלמ"ד קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא לק"מ דלדידי' א"צ לקדש עוד לע"ל רק לזכר בעלמא: פלג ה

והנה בס' ר"ב הנ"ל סי' ד' הוסיף עוד להקשות עפי"ד המעה"ח הנ"ל בהאי מתני' דשלהי תענית במש"ש וכה"א צאינה וראינה כו' ביום חתונתו זה מ"ת וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק ומוקי לה התם איוה"כ משום דשני דברים הללו לא משכחת להו כהדדי רק ביוה"כ לבד שהי' בו מ"ת היינו הלוחות האחרונות וחינוך ביהמ"ק כמ"ש במו"ק (דף ט') עיי"ש ולפי"ז הקשה לוקמי תנא האי קרא על בנין ביהמ"ק לעתיד לבוא דעל כרחך יהי' בחג השבועות והוי בו שני הדברים מ"ת וחינוך הבית עיי"ש מ"ש לתרץ דרשב"ג לשיטתו בתוספתא דדמאי פ"ג הי"ז ארשב"ג מעשה ששלח לי ר"י אתרוג וכו' וא"ל זה בא מקסרין כו' ובירושלמי פ"ג דדמאי ה"ג פריך ולא מפירות שהן מותרין בקסרין הוא ומשני דרבי הוא דהתיר קסרין ורשב"ג קודם רבי הוי ובר"ש דמאי פ"א מ"ג כתב דרב התיר משום דס"ל דק"ר לא קדשה לעתיד לבוא וע"כ דסבירא ליה לרשב"ג דקדשה לע"ל ומשו"ה סבירא ליה דקסרין חייב במעשר ושם בשבועות קאמר דאי סבירא ליה דקדשה לעתיד לבוא ל"צ לקדש עוד לע"ל א"כ אין הכרח לפי"ז לומר שיבנה הבית בשבועות דוקא וכנ"ל עיין שם [ושם כתב לתרץ עוד עפי"ד שו"ת קול אלי' דאם אירע שלא מנו ספירת העומר בירושלים אין להביא שתי הלחם בעצרת ואפשר דאז אין באותו יום שום קדושת שבועות ולפי"ז לא יהי' אפשר כלל לקדש הבית ע"י שתי הלחם אם יבנה בשבועות אחר שלא הקריבו העומר בפסח עיי"ש שכתב לדבר פשוט לפי"ז לומר דכל קטן שנתגדל בין פסח לעצרת וכ"ש בעצרת עצמו א"ח אז מה"ת בעיקר קדושת החג ומותר לעשות מלאכה מה"ת בעצם היום ההוא עיי"ש. וזה פלא דל"ד כלל דאף אי נימא באם לא הקריבו ב"ד את העומר ולא ספרו פטירי ממצות שבועות דתלי' בספירת העומר מ"מ היחיד שלא ספר האיך נימא דיצא מן הכלל אף של"ה חייב עדיין בספירה וכי כאו"א דינו בידו ודאי דאחר שנתקדש היום ע"י ב"ד גם כל