לפלגות ראובן חלק א קל

שזכיתי לזה בשבילם. ומסיים המדרש ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו בשעה שא"ל אעברה נא וגו' א"ל אל תוסף דבר וגו' ויתפרש ג"כ עפ"י הנ"ל רק נקדים איזה הקדמות בקצרה. הא' נודע מ"ש בפר"ד בביאור ד' המדרש דברים רבה פ"ז אם אעברה נא בטל סלח נא וכו' שתלוי זב"ז דרק ע"י שמת מרע"ה במדבר ולא נכנס לא"י עי"ז חרב הביהמ"ק ויזכו דור המדבר לעוה"ב כמ"ש במדרש קהלת למנוחה זו אי אתם באים אבל אתם באים למנוחה אחרת וז"ש בסוטה שהי' הקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים עי' פר"ד דרך הקודש ד' ח' וקצרתי

והנה בעונש המרגלים כבר כתבו המפרשים שע"י הגלות והעונש במדבר מ' שנה קבלו עונשם ועי"ז יזכו לעוה"ב כמ"ש סנהדרין (דף ק"י ע"ב) ועיין בארצות השלום ד' ה' מ"ש בביאור הני קראי שם במדבר הזה יתמו וגו' עפ"י דרכו ולענ"ד י"ל עפימ"ש בכ"ס עה"ת פרשת קרח לפרש קרא האם תמנו לגוע עפ"ד הרמב"ם שכתב אשרי מי שכלו שנותיו מהרה היינו שהגיע לתכלותו אז יפה שעה אחת קורת רוח וכו' מכל חיי העוה"ז וכן דהע"ה התפלל לאמר לא אמות וגו' משום ואספר מעשי ד' שעדיין לא השלמתי נפשי וז"ש האם כבר תמנו שנהיינו תמימים כדי לגוע שבצדיקים שייך לשון גויעה ע"ש וגם כאן י"ל דהיינו דקאמר קרא אני ד' דברתי במידת הרחמים שלי וגו' אם לא זאת אעשה וגו' במדבר הזה יתמו ע"י זה שיקבלו עונשם במדבר עי"ז יתמו שיהי' תמימים אבל ושם אם יכנסו לא"י ימותו לעוה"ב ורק במדבר הזה יתמו ויתקנו את נפשם ונקדים עוד מה שנראה לומר וכמדומה שכן ראיתי באיזה ספר ג"כ בענין החטא ממי מריבה שכתוב ויתעבר ד' בי למענכם ופי' שבאם לא הי' עידן ריתחא ל"ה נענש כלל על ביטול מ"ע כמ"ש יען לא האמנתם בי להקדישני ורק ע"י הכעס ויתעבר ד' בי למענכם וכן גם בי התאנף ד' בגללכם ולפי הנ"ל הוא לטובתכם והיינו למענכם בכדי שע"י שלא יכנס הוא לא"י יזכו גם הן לעוה"ב וכנ"ל

והנה בב"מ (דף פ"ו ע"ב) אמרו שבשביל שאמר אאע"ה יוקח נא מעט ע"י השליח לכן אמר והכית בצור וכו' ואל הבקר רץ כו' לכן הנני ממטיר כו' ע"ש וא"כ לכאורה הי' מוכרח מרע"ה להכות הסלע ולא לדבר אלא שאם הי' מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו א"כ אין זה ע"י שליח רק עפ"י הנ"ל א"ש שהרי מעשה מי מריבה הי' אחר מיתת מרים שנסתלק הבאר וקודם שכלו עדיין מתי מדבר שעדיין לא חזר הדבור למשה ערש"י עה"ת שפירש גבי מי מריבה שאז כבר כלו מתי מדבר ובאו כל העדה וברמב"ן שם משיג ע"ז מן המד"ר שעדה שלימה הי' אח"כ גבי הר ההר] וכיון שכן הוא עדיין אפשר הי' לו למשה לדבר אל הסלע ושפיר נחשב לו לחטא ולכן נענש שלא יכנס לא"י לטובתם הם שיזכו עי"ז לעוה"ב וכנ"ל

ומבואר שם במד"ר שכיון ששמע משה דאם אעברה נא בטל סלח נא אמר ימות משה ומאה כיו"ב ולא תנזק נפש א' מישראל א"כ הא הי' ניחא לי' לזכותם לעוה"ב ע"י מיתתו במדבר. וז"ש במדרש קהלת הנ"ל ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו היינו שעי"ז נצמח ענין טוב לזכות את ישראל לעוה"ב ע"י שירד מגדולתו ול"ה אז השכינה מדברת מת"ג וכנ"ל והרבה הארכתי בע"ה בזה בדרוש לשה"ג ובביאור הפרשה שם מ"ש מי אנכי וגו' וקצרתי כאן. ומעתה נבין כי משנה שמחה הי' להם ביום שכלו מתי מדבר הא' שקבלו עונשם ועי"ז כבר זכו לעוה"ב והב' שחזר הדיבור למשה וכנ"ל שהיתה שכינה מדברת מת"ג

ועד"ז יתפרש מ"ש עוד שם אינך טעמי וכמו שנאמר בע"ה שם עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרדיסאות וכו' ואמר לאיזה שירצה יעלו ובמהרש"א ב"ב (קכ"א) הקשה לשמחה מה זו עושה הא מתוך זה נענשו ישראל שגלו וכמ"ש בגיטין (ד' פ"ח) שמשום שביטל הושע בן אלה וכו' ואעפי"כ ל"ע ישראל לרגל כו' ילכו בשבי עיי"ש

ולענ"ד יתיישב הקושיא עפ"י דברינו הנ"ל כי חייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך עה"ט וצריך לקבלהו בשמחה כי מפי עליון לא תצא הרעות וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד והבעל נפש שמח הוא בחלקו תמיד כמ"ש חז"ל אם חסד אשירה אם משפט אשירה והמפרשים פי' מ"ש העבר חרפתי אשר יגורתי מן העונש כי אין לירא מן העונש אדרבא לשמוח בזה כמו החולה המקבל סמי מרפא ברצון וז"ש כי משפטיך טובים אשר בזה מתמרקין עוונותיו וזוכה בהן לעוה"ב. וכבר ידוע מ"ש חז"ל במ"ר בראשית ס"פ מ"ד שאברהם אבינו בירר הגלות חלופי הגיהנם כדי שלא יכלו ח"ו בגיהנם וע' הגר"א על סבי דבי אתונא מ"ש לפרש כודניתא מי ילדה במ"ש ברכות (ד' י') רני עקרה לא ילדה כו' שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו דהיינו כנ"ל שהגלות מצילם מן הגיהנם ומפ' מ"ש איכה ירדוף אחד אלף וגו' אם לא כי צורם מכרם היינו א"א צור חוצבתם שמכרם לגלות כדי להצילם מן הגיהנם ומשו"ה הוא דאמרו בעירובין (דף י"ט) שאברהם אבינו יושב אפיתחא דגיהנם ומסיק להו ומקבל להו יעו"ש. כי הוא מכרם לגלות כדי שלא יכלו בגיהנם וז"ש רני עקרה על הגלות שעי"ז לא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו עיי"ש ושפיר עשו יום זה ליו"ט לזכרון כי קבלו עונשם ותקנו את נפשם אשר עי"ז יזכו לעוה"ב וקצרתי

ועל דרך זה יתפרש ג"כ מ"ש רב מתנה יום שניתנו בו הרוגי ביתר לקבורה כמ"ש בצל"ח ברכות (ד' מ"ט ע"ב) שמשו"ה תקנו הטוב והמטיב שלא תאמר כיון שלא הסריחו אין כאן צורך לקבורה שהרי גם בלא קבורה לא יתבזו אבל באמת הקבורה איננה צורך הגוף לבד רק ג"כ צורך הנפש כי כ"ז שלא ישוב העפר אל הארץ לא תשוב הרוח אל האלקים