לפלגות ראובן חלק א קכט

עשר נשיאם לאמותם דזה לעומת זה עשה אלקים ע"כ. וכן פי' במפרשים מ"ש (בישעי' כ"ט) כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם ובסנהדרין (ד' י"ט) שפדאו מצער גידול בנים. והיינו שא"א הי' להעמיד מהם י"ב שבטים שעדיין לא פסקה זוהמא מאבותינו עד ג' דורות כמ"ש בשבת (דף קמ"ז) עיי"ש ויעקב קיבל הצער ע"ע בבטחונו כי יהיו צדיקים וז"ש לא עתה יבוש יעקב כי בראותו ילדיו וגו' יקדישו שמי וגו' שבאמת המה צדיקים. וזהו לענ"ד מ"ש שלהי ברכות ישגבך שם אלקי יעקב מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי' של קורה כי עליו מוטל כל המשא ודו"ק כי קצרתי. ובפ' על שה"ש פירשתי עפי"ז מ"ש לא ידעתי נפשי שמתני וגו' אשר הכנס"י מתפארת לומר כי לא ידעתי בעצמי מעלת נפשי ונשמתי איך שהיא הנפש שמתני מרכבות עמי נדיב כמ"ש במדרש חזית שם עמי נדיב עמי הוה מהלך נדיב חי העולמים שעמי הוא המרכבת של הנדיב הוא הקב"ה וכמו הי' כתוב שמתני עמי מרכבות נדיב וע' עק"י שער ל"א שכתב ג"כ כדברי מהרי"א הנ"ל אשר זאת הי' כל החרדה מענין שבט בנימין כי תמונת ב"י ותוכן מצבו להיות על דמיון זה העיגול אשר אלו המזלות קבועין בו ואל יחסר המזג עיי"ש שמדמה בשביל זה שמחת ט"ו באב ליוה"כ בדרך אחר קצת ולדברינו הוא כפשוטו שעי"ז זכו להשראת השכינה בישראל וכנ"ל ודו"ק

ומ"ש רבב"ח אר"י יום שכלו בו מתי מדבר ואז חזר הדבור עם משה עי' רשב"ם ותוס' ב"ב (דף קכ"א) שנדחקו בפי' מ"ש של"ה הדבור עם משה כל אותן הימים ולענ"ד בע"ה לפרש הדבר כפשוטו עפ"י מ"ש חז"ל יתרון נבואת מרע"ה על יתר הנביאים שכולם התנבאו בלשון כה נוסף עליהם משה שהתנבא בלשון זה הדבר היינו כמ"ש חז"ל שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו ש"מ וזה הדבר ממש דבר ד' עיין פתחא זעירא להפלאה כתובות אות א' ובאפיק"י ח"ב ד' ל"ו ע"נ אות ח' באורך ואשר ע"כ כל דברי מרע"ה נאמרים בלשון מדבר בעדו לא בלשון נסתר יעו"ש ובהפלאה פי' בזה מ"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם היינו עם האדם שכינה מדברת מתוך גרונו וחי ועתה למה נמות מאחר שהכל אחד עיי"ש וע' ע"נ ד' ב' לפסח. ובדרושים פירשתי בזה ד' המדרש קהלת ע"פ מה שהי' כבר נקרא שמו זה משה שנאמר ויקרא אל משה ונודע אשר הוא אדם ונודע לכל כי זה משה נביא הוא בשעה שא"ל הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. וכשבאו לאותו מעשה א"ל לך רד וגו' אמר לפניו רבש"ע כד אינון טבן אינון דידך וכד אינון בישן אינון דידי וכו' ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו כשא"ל אעברה נא וגו' א"ל הקב"ה אל תוסף דבר אלי עוד וגו' ע"כ. והיינו דבחטא העגל ירד מגדולתו כמ"ש חז"ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו' והיינו שאז ל"ה שכינה מדברת מתוך גרונו ע' תוס' יבמות (דף ע"ב ע"א) במשה"ק על רש"י שפי' נזופין היו ממעשה עגל והק' שהרי מחל לו אח"כ וע"כ פי' שזהו ממעשה מרגלים הא מיהת בשעת חטא העגל ודאי די"ל שירד בזה מגדולתו. ויתיישב מה שהק' באפיק"י ח"א ד' י"ז במה שמצינו גבי משה שאמר בשעת העגל כה אמר ד' ע"ש שנדחק מאוד ולדברינו א"ש מאוד דרק בשעת העגל ירד מגדולתו לפי שעה ולא הי' יכול אז לומר בלשון זה הדבר וזה כפתור ופרח בע"ה

וכן א"ש מאוד מה שמצינו בכל הני מקומות שדיבר משה עם פרעה אמר ג"כ בלשון כה אמר ד' שנתקשה שם באפיק"י ולדברינו א"ש בדרך פשוט דאפשר דלגבי פרעה שלא הי' אז רק בבחינת שליח כמש"ש בח"ב דרוש מ"ב אות ה' במש"ש בפדר"א לכה אל ישראל ואשלחך אל פרעה דלגבי ישראל הוי משה בבחינת אנכי ולגבי פרעה הוי כשליח עיי"ש בדברים נחמדים מכמה מאמרי חז"ל המוכיחים אמיתת ענין הזה א"כ שפיר מדבר לפני פרעה בלשון כה אמר ד' דוק ותשכח

ואולי אפשר לפרש עפי"ז גם מ"ש במגילה (דף ל"א ע"ב) ל"ש אלא בקללות שבתו"כ וכו' מ"ט הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד וכו' ומשה מפי עצמו אמרן עיי"ש בתוס' שכ' וברוח הקודש ועפ"י דברינו י"ל דהיינו שבמ"ת ל"ה השכינה מדברת מת"ג וכמ"ש רש"י שם שהרי כה"ת אמור בל' מדבר בעדו ונתתי והפקדתי ובמ"ת כ' בלשון נסתר יככה ד' ידבק ד' וי"ל עוד בזה וקצרתי

והנה ידוע ג"כ יתרון נבואת מרע"ה על יתר הנביאים במה שהי' מתנבא והוא ער ועומד של"ה צריך להתפשטות הגשמיות וכמ"ש בר"מ ה' יסוה"ת פ"ז ה"ו והמפרשים פי' עפי"ז מ"ש הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וגו' היינו כנ"ל ולא נפניתי להאריך עוד בזה. ורק לפרש ד' המדרש קהלת שהבאנו לעיל עפ"י הנ"ל וז"ש מה שהי' כבר נקרא שמו זה משה וכמ"ש במד"ר פ' נשא פ' י"ב אשמעה מה ידבר האל ד' את מוצא בשעה שעשו וכו' אותו מעשה וכעס עליהם הקב"ה וכו' אעפי"כ הי' בלבו עליהם כו' כיון שנעשה המשכן הלך משה והרכין אזנו במשכן וכו' אשמעה מה ידבר וגו' וכו' באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משובח כו' עיי"ש. ולפי דברינו מובן היטב דהיינו שניסה אם חזרה עטרה ליושנה וחזר אליו הדיבור שניטל ממנו מפני חטא העגל. וז"ש במד' קהלת הנ"ל מה שהי' כבר נקרא שמו זה משה וכמ"ש במד"ר ויקרא להוכיח מלשון ויקרא שנקרא בדיבור שלם וברוב חביבות עיי"ש ונודע אשר הוא אדם היינו כמ"ש שחלה עלי' נבואתו בשעה שהי' אדם בלא התפשטות הגשמיות וכמ"ש המפרשים במ"ש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשעה שהוא אדם וכמ"ש משה איש האלקים בשעה שהוא איש ומביא ראי' ע"ז משעה שא"ל הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה כו' אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם כמ"ש בב"ר פ' ויחי הבא בסגנון של אנכי זהו הגואל וביאר באפיק"י שם ד' ל"ו דהיינו ששכינה מדברת מתוך גרונו ומדבר בל' אנכי כמדבר בעדו וכמ"ש במדרש חזית קול דודי כו' זה משה היינו שדבורו של ה' ית"ש הגיע לאזנינו ע"י משה עיי"ש בע"נ אות ז' והיינו כנ"ל בשם הפדר"א לכה אל ישראל ואשלחך אל פרעה דלגבי ישראל לא הי' נחשב משה כשליח וכשבאו לאותו מעשה א"ל לך רד כי שחת עמך ורמז לו בזה כי מעתה שוב לא יהי' השכינה מדברת מתוך גרונו והיינו עמך ולא עמי ע"ז טען משה ב"כ וב"כ דידך אינון ולמה ארד מגדולתי