לפלגות ראובן חלק א קכח

בירושלמי דמשו"ה א"מ בערבית משום דלית תמן כל עמא ולדכרו בשחרית כו' ע"ש וברא"ש מביא מש"ש עוד בירושלמי שם דאסור להזכיר עד שיזכיר הש"ץ ופי' הרא"ש דהוא תירוץ על קושיא דלדכרו בשחרית משום שאין להפסיק בין גאולה לתפלה עיי"ש ובב"י או"ח סי' קי"ד והמבואר בטוש"ע שם ס"ב ובט"ז ובביאור הגר"א דלכו"ע מזכירין כולם במוסף אחר שמכריז הש"ץ יעו"ש ובעי טעמא למה באמת תקנו כן לבלי להזכיר עד שיזכיר הש"ץ והנראה דאפשר לומר בזה דכיון שחששו חכמים שלא יהיו אגודות אגודות והיינו שמא זה יזכיר וזה לא יזכיר משו"ה תקנו ג"כ שלא יזכיר עד שיזכיר ש"ץ והיינו שבזה אף אם ישכח מי מהם להזכיר יוציאנו הש"ץ אח"כ בתפלתו וכמ"ש בשו"ע או"ח סי' קכ"ד ס"י דבטעה מוציא גם את הבקי יעו"ש ומה"ט תקנו חז"ל לבלי להזכיר עד שיזכיר ש"ץ והיינו דתרתי בעינן שיכריז הש"ץ קודם וגם שיוציאם הש"ץ אח"כ בתפלתו למי שטעה [ובפשוטי שתקנו לבקיאים וגם לאינם בקיאים שהש"ץ יוציאם ונפרש לפירוש זה מ"ש בירושלמי כאן דאסור להזכיר כו' שמתרץ בזה שתי הקושיות על שחרית משום דבעי הכרזה ואסור להפסיק בין גאולה לתפלה כמ"ש הרא"ש ועל ערבית דל"ש ה"ט דהא מותר להפסיק שם משום דתפי"ע רשות כמ"ש במג"א סי' רל"ו ס"ק א' היינו טעמא משום דלית בה חזרת הש"ץ וחיישינן שמא ישכח מי מהם גם אחר שהכריז השמש ואין מי שיזכירנו ויוציאנו אח"כ או לענין מי שאינם בקיאים שצריכים ע"כ לש"ץ שיוציאם אח"כ וכנ"ל

ונבין מזה מ"ש בירושלמי שם לחלק בין גשם לטל דבטל מזכירין גם קודם שמזכיר ש"ץ עי' ר"ן ריש תענית שם ובט"ז סי' הנ"ל ס"ק ג' משה"ק אהראב"ד ובאמת טעמא בעי מה שמחלקין בין גשם לטל ולדברינו ניחא דבטל כיון דאם לא הזכיר בימוה"ח או הזכירו בימות הגשמים א"צ לחזור כמש"ש סי' קי"ד ס"ג לכן לא חששו גם לשמא יטעה מי מהם ולא בעינן שיוציאם אח"כ הש"ץ בחזרת תפלתו ורק בגשם חששו לשמא יטעה ויצטרך להש"ץ שיוציאנו כפי הדין ולכן אסרו להזכיר קודם שיזכיר הש"ץ. והיינו מאחר שהוכחנו משלהי ר"ה דרק בעם שבשדות פליגי ומשום שלא שמעו לגמרי אבל אם שמעו מתחלה וע"ס שפיר יוצא גם הבקי ומה"ט מוציאין גם למי שטעה אף אם הוא בקי לכן שפיר אמרינן בריש תענית דרק האחרון מזכיר את הגשם ולא הראשון וכן אינו מזכיר במעריב מטעמא שכתבנו דבעינן שגם הטועה יי"ח ע"י הש"ץ וכנ"ל ודו"ק: בע"ה סיומא ע"מ תענית והתחלת מס' מגילה

פלג א) תנינן במתני' ארשב"ג ל"ה ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ וכו' ובגמ' בשלמא יוה"כ וכו' אלא ט"ו באב מאי היא וכו' ת"ר יפיפיות שבהן מה היו אומרות וכו' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' ואמר ביום ההוא וגו' נגילה ונשמחה בישועתו

ובגבורת ארי הקשה על טעמא דרב מתנה דאמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה דהא הנס הזה הי' זמן רב אחר החורבן כמ"ש בירושלמי שלהי תענית דנ"ב שנה עשתה ביתר אחר החורבן וא"כ איך תנא התם בברייתא אהא דרשב"ג דבת כה"ג שואלת מבת סגן וכו' והרי לאחר החורבן ל"ה עוד לא כה"ג ולא סגן וכו' ונדחק שם לפרש מ"ש בברייתא דקאי רק על יוה"כ ע"ש

והנה קודם שנתרץ זאת נקדים לפרש בע"ה הנהו טעמי דאמוראי דע"כ ל"פ על הברייתא דתנא ר"א הגדול מט"ו באב ואילך תשש כחה של חמה וכו' וקרו לו יום תבר מגל אלא שכ"א מוסיף עוד טעם אחר על הטעם הזה לבאר עדיפותא דט"ו באב על יום טוב אחר וכמ"ש גבי יוה"כ ג"כ ב' טעמים יום סליחה ומחילה ויום שניתנו בו הלוחות האחרונות וכמ"ש בענף יוסף ובעין יעקב שם ועדיפא מזה כתב הרשב"ם ב"ב (דף קכ"א ע"א) ד"ה יום דכל הנך אמוראי לא פליגי אלא מר גמר האי מרבי' וכו'. ויתיישב ג"כ בזה בע"ה מאי דסמיך לי' האי מימרא דעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' וכמו שנאמר והנראה במ"ש הני תרי אמוראי קמאי ששמחתם היתה במה שהותרו השבטים לבוא זב"ז או שבט בנימין וכו' דהיינו שעי"ז נתאחדו השבטים בשלימותן והי' לאחדים בלא שום פירוד כלל אשר עי"ז זכו להשראת השכינה בישראל ומדמה לי' מה"ט ליוה"כ אשר נתרצה להם הקב"ה אז על חטא העגל ונתן להם הלוחות השניות וציום על מלאכת המשכן וכמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כמ"ש רש"י פ' תשא פ' י"ח ועמ"ש אפיק"י ח"א ד"ו לפרש מ"ש תורה צוה לנו משה וגו' ויהי בישורון מלך ירצה דירתו יתברך אצל ישראל א"א זולת בהתאסף ראשי עם היינו האבות וכו' עוד נוסף דוקא יחד שבטי ישראל י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות עיי"ש בשם השר אברבנאל פ' וישב דזהו מוכרח למרכבת המשנה להשראת השכינה אשר ע"כ הי' החרדה הגדולה שחרדו כל ישראל בפלגש בגבעה ויבכו בכי גדול ויאמרו למה ד' אלקי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד ומפני זה הי' צער יעקב כ"כ בהפקד יוסף מתוך בניו עיי"ש ולענ"ד היינו דקאמר עוד יחי ראובן בעוה"ז ואל ימות בעוה"ב שהרי ויהי מתיו מספר שמשלימין הן את המספר. וכן מבואר בילקוט פ' וישב רמז קמ"ג אמר יעקב הלא נפרצה ברית השבטים כמה יגיעות יגעתי להעמיד י"ב כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב וכו' וכן מצינו גם גבי אדה"ר אמרו במ"ר בראשית פכ"ד זה ספר תולדות אדם ראוי הי' אדה"ר שיעמדו ממנו י"ב שבטים וכו' מנין ז"ה. אמר הקב"ה וכו'. וכן מצינו גבי רבקה בב"ר פ' ס"ג במ"ש א"כ למה זה אנכי ראוי' היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים וכו' מנין ז"ה. והיינו מ"ש באאע"ה ולישמעאל שמעתי הנה ברכתי אותו וגו' שנים עשר נשיאים יוליד אבל ל על אלה כונתי רק ואת בריתי אקים את יצחק והבן. וע' זוה"ק פ' תצא כגוונא דאית י"ב מזלות מסטרא דטוב הכי אית תריסר מזלות מסטרא דרע הה"ד שנים