לפלגות ראובן חלק א קכז

בצל"ח למ"ש לפרש דעיקר הקושיא הוא על מ"ש ר"י לגרמי' עביד דמשמע דאין שום תנא מודה לי' לזה וא"כ למה אותיב מברייתא דרשב"ג ולא אותבי' ממתני' דס"פ כ"מ דס"ל לר"ג דאכל תאנים וענבים מברך אחריהם ג' ברכות ולר"ג גם על יין מברך ג' ברכות כמש"ש בתוס' (דף ל"ז ע"א) ד"ה נתן וא"כ למש"כ התוס' שם (דף מ"ח) דגם שתי' בכלל אכילה לענין זה א"כ שפיר עביד שמעון בן שטח אליבא דר"ג עיי"ש מ"ש לתרץ דמאי דס"ל לר"ג דבכל הז' מינים מברך ג' אין זה אלא באכל כדי שביעה כמ"ש בקרא ואכלת ושבעת ולא החמירו ישראל ע"ע עד כזית וכביצה אלא בלחם אבל לא ביתר הז' מינין וסגי בכה"ג בברכה אחת מעין ג' ולפי"ז כתב שם דע"כ בעובדא דר"ג שנתן רשות לר"ע לברך מיירי שאכלו כולם כדי שביעה והקשה דלפי"ז ישאר קושית התוס' שם (דף ל"ז ע"א) [הוא ט"ס וצ"ל (דף מ"ד ע"א) ד"ה ר"ע] לדוכתא שהקשו למה לא בירך ר"ע ג' ברכות דהא ס"ל אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך ג' ותירצו דשאני אכל שלק שאיקבע סעודה עלי' ולפי מ"ש הרי גם בהאי עובדא ע"כ איירי שאכלו כד"ש ומחלק שם בדוחק בין איקבע סעודה ובין אכלו כד"ש עיי"ש

ולענ"ד טפי נראה להוכיח מזה דס"ל לר"ג דגם לכתחילה יכול המחויב מדרבנן להוציא גם את המחויב מן התורה וכשיטת רש"י הנ"ל ולעולם נימא דר"ע ע"כ לא אכל כדי שביעה דאל"ה האיך ברך רק ברכה אחת מעין ג' למאי דס"ל דאפי' אכל שלק והוא מזוני מברך ג' והם שאכלו כדי שביעה דאל"ה א"ח לברך ג' ברכות וכנ"ל ולהורות נתן ר"ג רשות לר"ע לברך מה"ט ללמדנו שיכול להוציאם אף שהוא לא אכל כד"ש וכנ"ל אמנם לר' יוחנן דקאמר שם דשמעון ב"ש דעביד לגרמי' הוא דעביד ולדידי' ליכא תנא דס"ל כוותי' דשמעון בן שטח ע"כ לומר דמפרש האי עובדא דר"ג שנתן רשות לר"ע לברך להם דמיירי בשאכלו כולם כד"ש וכמו שכתב הצל"ח דאל"ה לא הי' אפשר שר"ע יוציא אותם וכנ"ל ושוב לא מוכח דס"ל לר"ג דמחויב מדרבנן מוציא את המחויב מה"ת ודו"ק: פלג ז

ולפי"ז יש לנו לומר כמו כן גם בתפלה דר"ש חסידא דס"ל דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות מפרש להאי עובדא דר"ג ור"ע בהא דברכות (דף ל"ז) שר"ע לא אכל כד"ש ומ"מ מוציא אותם שאכלו כד"ש ומוכח דס"ל לר"ג דמחויב דרבנן מוציא את המחויב מה"ת וגם את הבקי מוציא שפיר ונפרש לפי"ז מה דמחלק בין עם שבשדות לבני העיר לאו דמוציא לעם שבשדות בשלא באו כלל לביהכנ"ס ולא שמעו כלל דזה א"א וכמשנ"ת דהאיך יוציאם בכה"ג ושליחות הא ל"ש כאן כלל רק דמיירי שלא באו לשמוע מתחילה ועד סוף אלא שבאו באמצע התפלה וקמל"ן דמ"מ מוציאם אף שהש"ץ כבר יצא ידי חובתו מה"ת בהמקצת שהתפלל כבר וכשיטת הרמב"ם דמה"ת א"צ רק להתפלל מעט איזה נוסח שירצה וחבירו שלא התפלל כלל עדיין הא חייב מה"ת ומ"מ שפיר מוציא אותם והיינו דקאמר דדוקא לעם שבשדות דאניסי מוציא אותם. בכה"ג שבאו באמצע התפלה אבל דעיר לא והיינו דאצל בני העיר שאפשר להם לבוא בעינן דוקא שיבואו וישמעו מתחילה ועד סוף ואז בתחילה מוציאם הש"ץ י"ח מה"ת משום שגם הוא חיובו אז מדאורייתא ולבסוף גם שניהם א"ח רק מדרבנן ושפיר יוצאים אבל באו באמצע שאז הלא הש"ץ כבר יצא י"ח מה"ת א"י להוציאם י"ח אף דמה"ת שפיר מוציא אותם גם אם הוא אינו מחויב אלא מדרבנן מ"מ כיון דמדרבנן מיהת חייבים הם להתפלל בעצמן את כל התפלה כיון דבקיאים הם לכן ס"ל דאין הש"ץ מוציא אותם עד שישמעו מתחילה ועד סוף. אבל לר' יוחנן לשיטתי' דפסק כאן כר"ג על כרחך דלדידי' לית לי' האי חילוקא דעם שבשדות דהא לדידי' מוכח מהא דברכות (דף מ"ח) הנ"ל דמפרש עובדא דר"ג ור"ע שאכלו כולם כד"ש ולא מוכח לפי"ז דס"ל לר"ג שהמחויב דרבנן יכול להוציא את הבקי המחויב מה"ת ושפיר י"ל דס"ל לר"ג דאין המחויב דרבנן יכול להוציא את המחויב דאורייתא וא"כ גם בעם שבשדות אינם יוצאים בכה"ג ובעינן דוקא שישמעו מתחלה ועד סוף והיינו דקאמר דהלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ דהיינו דאף דבכל השנה כולה א"י בתפלה ע"י אחרים משום דרחמי נינהו וכמשנ"ת לעיל מן הירושלמי מ"מ בר"ה ויוה"כ שפיר יוציא ובלבד שישמעו מתחלה ועד סוף וכנ"ל. וא"ש מה שגם הרמב"ם אינו מזכיר כלל האי חילוקא בין עם שבשדות לבני העיר משום דלר' יוחנן לשיטתו אין לחלק כלל ביניהם וכולם אינו מוציא רק בששמעו מתחלה ועד סוף אבל לא בבאו באמצע וכנ"ל ודו"ק

ומה מאוד יתיישב עפי"ז קושית הט"ז או"ח סי' קכ"ד ס"ק ה' משה"ק על מ"ש הב"י שם דאם טעה גם רבנן מודים דהש"ץ מוציא גם את הבקי והקשה הא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי וממילא דלרבנן גם את האונס אינו מוציא ושכח הא לא עדיף מאונס עיי"ש ולדברינו ניחא דמאן דמחלק בין עם שבשדות לבני העיר מפרש דמיירי בבאו באמצע ולא שמעו מתחלה ועד סוף דבזה ס"ל לרבנן דגם באונס אינו מוציא בכה"ג אבל בששמעו מתחלה ועד סוף ודאי שאפשר הוא שיוציא אותם בגוונא שטעה או שנאנס וכנ"ל ודו"ק: פלג ח

אחר כל החזיון הזה נוכל לבאר סמיכות מס' תענית הסמוכה לה לפי סדר הנשנה במשניות והי' לאחדים דהנה תמן תנינן מאימתי וכו' העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ושם ע"ב תוד"ה העובר מביאין מ"ש