לפלגות ראובן חלק א קכו

מלשון ריאה דאוושי וכן מצאתי בביאור הגר"א או"ח סי' ק"א ס"ג ובדבריו א"ש מה שיש לדקדק לפי"ד הראשונים שכתבו דרק פסוקי מלכיות זו"ש מוציא הש"ץ בר"ה ויוה"כ לא אינך ברכות א"כ לא נפישי כלל. וי"ל. אבל לפי' הגר"א ז"ל יצדק מאוד] וע' רש"י ותוס' ואינך ראשונים שנדחקו כולם בפי' ד' רב חננאל הנ"ל וביותר תמו כולם ע"ד הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ג מה' שופר ה"ח כרב חננאל הנ"ל ותמה בר"ן עלי' שמפרש אפי' אמר ובתורתך וכו' ואומר פסוק א' ש"ת והפסיק שוב א"צ כלום ותימא הוא לדברי' ר"ח א"ר דאמר כמאן דלא כר"י בן נורי ודלא כת"ק וע' ב"י סי' תקצ"א ובמגיד משנה שם והדבר צריך תלמוד: פלג ו

ולענ"ד בע"ה לפרש בזה פי' חדש דהנה עיין בס' כפ"ת ד' ל"ב בפלוגתא דר"ע ור"א בפירושא דקראי לענין הזכרת מזו"ש דמשמע דס"ל לתרווייהו דמחויב להזכיר מלכיות זו"ש מה"ת וכ"כ בשם ס' בל"ע דרוש ו' יעו"ש ומסתייע לזה ממש"ש רחמנא אמר אידכר והקשה שם ע"ז ממה דתניא לעיל (דף ל"ד ע"ב) מצוה בתוקעים יותר מן המברכים דזה מה"ת וזה מדרבנן וכן הקשה בטו"א לעיל (דף כ"ט ע"ב) ד"ה כתוב על הא דר' לוי דמשמע דס"ל לר' לוי דמחויב הוא מה"ת להזכיר וע"ש שמחלקי בין שבת לחול וא"כ איפוא לא רחוק הוא לומר דס"ל לרב חננאל א"ר ג"כ דאה"נ דצריך להזכיר מזו"ש בר"ה ויוה"כ מה"ת רק קמל"ן דבפסוק אחד יוצא י"ח מה"ת ולא תיקשי מה שהקשו ממ"ש בברייתא ב"א תוקעין וכו' שהברכות מד"ס דשם י"ל דמיירי ביודע לומר פסוק א' ובתורתך כו' וכן א"ש גם משה"ק דר"ח א"ר דלא כמאן משום דפלוגתתן דריב"נ ורבנן הוא על סדר הפסוקים מדרבנן דבעינן עשרה פסוקים לכל חד מינייהו אבל מה"ת יצא י"ח בפסוק אחד. ולא תיקשי למה לא משני בגמ' שם על הא דפריך מ"ש הני דהלכה כר"ג משום דהני חיובן מה"ת לכן שפיר מוציאם הש"ץ מדין ערבות דהרמב"ם לשיטתי' הא ס"ל דעיקר תפלה גם בכל ימות השנה הוי מדאוריתא רק שיוצא עיקר חיובו מה"ת באיזו נוסח שירצה וכמ"ש בר"מ פ"א מה' תפלה וע' מג"א סי' ק"ו ס"ק ב' ובשאג"א סי' י"ד וא"כ מאי עדיף הני דר"ה ויוה"כ דהא בכל ימות השנה עיקר התפלה הוא מה"ת ומ"ש הני אי לימא משום דנפישי קראי לכן הקילו בזה חז"ל לאוקמי אדינא דאוריתא שיוצא מדין ערבות [כלפי ד' הירושלמי ברכות הנ"ל דתפלה שאני והבן בדברים] והא אר"ח א"ר שיוצא בפסוק אחד וא"כ דמי ממש לתפלה של כל ימות השנה דעיקר חיובא הוא מה"ת ואינך מדרבנן ומ"ש הני

וביתר ביאור יש להסביר דכבר כתבנו דבמ"ע דאוריתא מוציא שפיר בכל גווני משום ערבות ובדרבנן אף דלית בהו ערבות מ"מ אף מי שיצא מוציא משום דמעיקרא הכי תיקנו וי"ל דה"ט דירושלמי דבתפלה אינו מוציא מי שכבר יצא (כמ"ש הפנ"י שלהי ר"ה שם דד' הירושלמי אמורים רק באם כבר יצא אז א"מ בתפלה וכ"כ בשנות אלי' להגר"א וכמ"ש לעיל] אף שהחיוב דאוריתא שפיר מוציא מדין ערבות מ"מ יתר התפלה שחייב רק מדרבנן מה"ט דרחמי נינהו מעיקרא תיקנו שהבקי א"י ע"י אחר. והיינו דפריך מ"ש הני דר"ה ויוהכ"פ דאמרינן שמוציא אי נימא משום דנפישי קראי והיינו מה"ת נפישי כל הני קראי דמזו"ש וכיון שמה"ת הוא מוציא אותו שפיר מטעם ערבות והאר"ח א"ר כיון שאמר ובתורתך כו' יוצא א"כ דמי ממש לתפלה שג"כ עיקר חיובא הוא מה"ת ואינך הוי רק דרבנן ומשני משום דאוושי ברכות לכן תקנו כן מעיקרא שיוציא שפיר וביותר לפי"ד הגר"א משום שאוושי וצועקין בקול לכן תיקנו שמוציא אותם ויש להמתיק עוד וקצרתי

ועפ"י כל הנ"ל י"ל ג"כ מ"ש דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות אף להני דמפרשי שמוציא אותם גם אם לא באו לביהכ"נ ונימא הכי דהנה כבר הקדמנו מ"ש הר"ן ובב"י סס"י תקצ"א בשם אינך ראשונים דמ"ש בירושלמי הנ"ל שא"י להוציא בתפלה וק"ש וביהמ"ז מיירי במי שיכול לברך ולהתפלל בעצמו אבל במי שא"י שפיר מוציא כמ"ש סופר מברך ובור יוצא ולשי' הרמב"ם דעיקר תפלה חיובה מה"ת הי' אפשר לומר דמשו"ה הוא דתיקנו חז"ל בהני תלת שאינו מוציא הני שיכולים בעצמם משום שחיובם מה"ת ודו"ק] ועפי"ז אפשר לומר דר"ג אזיל בזה לשיטתו דמצינו דס"ל שגם בדאוריתא יכול להוציא גם בבהמ"ז לכתחלה גם את הבקי שהרי כן מצינו בברכות (דף ל"ז ע"א) מעשה בר"ג והזקנים שהי' מסובין כו' והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן ר"ג רשות לר"ע לברך קפץ וברך ר"ע ברכה אחת מעין ג' ע"ש והרי מצינו לר"ג דס"ל שם דמה"ת חייב בג' ברכות גם בכל שבעת המינים ומ"מ נתן רשות לכתחילה לר"ע להוציא אותם אף שיודעים בעצמם לברך ולשיטתו דכשם שמוציא את שאינו בקי גם את הבקי מוציא כיון דחובה הוא ולית לי' הא דירושלמי הנ"ל וכנ"ל

ולא עוד אלא שנראה להוכיח מכאן דס"ל לר"ג דגם המחויב מדרבנן מוציא את המחויב מה"ת וכמ"ש רש"י שם (דף מ"ח) וביארנו לעיל משום דס"ל כרבינא דפליג על רבא וס"ל דעיקרא דמילתא אינו אלא מדרבנן לכן גם המחויב מדרבנן שפיר מוציא וכמ"ש כן גם באו"ח סי' קצ"ז ס"ד ורק לר' יוחנן לשיטתי' ע"כ דס"ל גם אליבא דר"ג דאין המחויב מדרבנן מוציא את המחויב מה"ת וכמו שנאמר דהנה בהאי עובדא דשמעון בן שטח וינאי מלכא דיהבו לי' כסא ובריך להוציאם י"ח ברהמ"ז אמר ר' יוחנן שמעון ב"ש דעביד לגרמי' הוא דעביד דלעולם אינו מוציא את הרבים י"ח עד שיאכל כזית דגן ופריך שם מברייתא דרשב"ג דס"ל דאפי' לא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת מצטרף וכו' עיי"ש והקשה שם