לפלגות ראובן חלק א קכה

יתיישב ג"כ משה"ק הטו"א במאי דקתני הלל ומגילה ולא נקט מצוה ש"ת ומזה רצה להוכיח דבשל תורה א"מ ולפי"ז אדרבה לרבותא נקט תנא דגם הני דמדרבנן הן מ"מ מוציא שפיר וז"ב

ואף דבאמת טעמא בעי למה מוציא בהלל ומגילה אפי' יצא כיון דל"ש בהו ערבות דבשלמא אם עדיין לא יצא ומחויב הוא בדבר מוציא שפיר דבזה ל"ב טעמא דערבות וכמ"ש בהרא"ש פרק ג' שאכלו סי' כ"א במש"ש דברכות הנהנין אם של"ש בהו ערבות דלא ליתהני ולא ליברך מ"מ שפיר מוציא אם צריך לה המברך ואף בדאורייתא מהני ג"כ כה"ג וכמ"ש בצל"ח ברכות (דף כ' ע"ב) סד"ה אא"ב וז"ל שוב יקרא ב"ש ג"כ מחויב בדבר מה"ת ומוציא את הנשים אף שאינו ערב בעדה והארכתי מעט בפרט זה שלהי ברכות יעו"ש וא"כ אם מחויב הוא בעצמו מוציא שפיר גם בדרבנן אף דלית בהו ערבות אבל בשכבר יצא לכאורה תיקשי למה מוציא וע"כ עלינו לומר דמעיקרא הכי תיקנו רבנן דאפשר שגם מי שכבר יצא יוציא את אחרים בדרבנן ועדיין אינו ברור: פלג ד

עכ"פ זה ברור בלא שום חולק דבמילתא דאורייתא כיון ששייך בהו ערבות שפיר מוציא אותו אחר אף שכבר יצא וכנ"ל והי' נראה לומר דגם רש"י ובה"ג ס"ל כן בכל מצות דעלמא ורק בבהמ"ז דבריהם אמורים ועפ"י מ"ש בירושלמי פ' מי שמתו ה"ג מובא בר"ן כאן שלהי ר"ה וברא"ש שם בברכות (דף מ"ח) ובהגהת אשר"י ספ"ג דר"ה דכל הברכות כולן מוציא חוץ מק"ש וברהמ"ז ותפלה וע"ש מילתא בטעמא דכאו"א ובפנ"י שלהי ר"ה מפרש ד' הירושלמי הנ"ל דמיירי בשכבר יצא י"ח דאז אינו מוציא את אחרים בהני תלת אבל אם עדיין לא יצא מוצא גם בהני וכן ראיתי להגר"א בשנות אלי' ברכות פ"ג מ"ג שכתב כן גבי תפלה ורק בק"ש כתב שם דמשמע דא"י להוציא אף אם עדיין לא קרא וכן משמע לשון קורים עכ"ל: (ע' לוח התיקון

) ובחי' הרשב"א בברכות (דף מ"ח) כתב דכיון דמה"ת גם בבהמ"ז מוציא אף בשכבר יצא משום ערבות רק מדרבנן א"מ לכן בזמן שהוא חייב באיזה ברכה שהיא אוקמוה בדינא דאורייתא ע"ש ועפי"ז הי' אפשר לומר דגם ד' רש"י הנ"ל הוא רק בברהמ"ז וכלפי מ"ש בירושלמי הנ"ל דבברהמ"ז א"מ את אחרים היכי דהויא אינו מחויב בדבר כלל לכן ס"ל לרש"י דבעינן שיהי' מחויב מיהת מדרבנן ואז מוציא וכמ"ש הרשב"א הנ"ל ובה"ג ס"ל דבבהמ"ז גם המחויב מדרבנן א"מ את החייב מה"ת. אבל במצוה אחרת ודאי די"ל דגם לרש"י ובה"ג שפיר מוציא את חבירו מטעם ערבות אף אם כבר הוא יצא י"ח [ובהגהות הג' רא"מ מפינסק ראיתי שכתב שם בברכות דס"ל לרש"י דגם בקטן שייך ערבות ומיישב בזה משה"ק המפרשים על רש"י מהא דנשים וזה ליתא דבקטן ל"ש ערבות וכמ"ש ג"כ במג"א סי' קצ"ט וגם זו"ז כבר ביארנו בע"ה בשלהי מס' ברכות דאינו מועיל הערבות במי שאינו בר חיובא ומעשיו דידי' קלישי שא"א שע"י הערבות יהי' מעשיו דידי' חשובין ואכמ"ל]

ובמג"א סי' קצ"ט הביא מ"ש היש"ש דעיקרא דמילתא דאינו מחויב אינו מוציא את המחויב אינו אלא מדרבנן והשיג עליו מד' הרמב"ן פ"ג דר"ה יעו"ש בס"ק ז' אכן בטו"א כאן כתב דרש"י ס"ל כן ע"ש. ואפשר לומר בזה עפ"י דרך החידוד לפימ"ש הצל"ח ברכות (דף כ') ושם (דף מ"ח) דרק לרבא ס"ל דמי שא"מ בדבר רק מדרבנן אינו מוציא אבל לרבינא ס"ל דגם אם א"מ רק מדרבנן מיקרי מחויב ומוציא שפיר יעו"ש שמיישב בזה שי' רש"י ברכות (דף מ"ח) הנ"ל משום דהלכה כרבינא יעו"ש ולכאורה אפשר לומר דפליגי בהכי דלרבא ס"ל דהא דא"מ הוא מד"ת להכי אם אינו מחויב רק מדרבנן אינו מוציא את המחויב מה"ת אבל לרבינא ס"ל דעיקר הא דא"מ אינו אלא מדרבנן משו"ה קאמר דאם מדרבנן מיהת מחויב מיקרי מחויב בדבר ומוציא שפיר את המחויב מה"ת דעיקר מה שאינו מוציא מי שא"מ אינו אלא מדרבנן לכן כיון דמדרבנן מיהת חייב לכן שפיר מוציא וי"ל בזה עוד

והנה בר"ן כאן שלהי ר"ה במ"ש לעיל דיחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו כתב וז"ל פי' אע"ג דקייל"ן כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא כבר הוציאו מכלל זה בירושלמי ק"ש ותפלה ובהמ"ז וכו' ומיהו ה"מ בשיודע לברך אבל בשא"י חבירו מוציאו וכדאמרינן פ' ג' שאכלו אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא עכ"ל ובזה תבין מ"ש עוד שם הר"ן אח"כ במ"ש ר"ג כשם שהוא מוציא את שאינו בקי כך כו' דכיון שהוא מוציא את שא"ב הא עבדינן לה לתפלה כברכות ש"ח שאעפ"י שיצא מוציא וכיון שכן בדין הוא שיוציא אף את הבקי וכונתו עפ"י דברי הירושלמי הנ"ל דהתם אמרינן דתפלה רחמי הוא ואינו מוציא את חבירו משים דבדין הוא שכ"א יבקש רחמים ע"ע לזה אמר ר"ג כיון דאמרינן שמוציא את שאינו בקי ע"כ דהוי כברכות של חובה לכן גם את הבקי מוציא ולית לי' לר"ג הא דירושלמי הנ"ל ופליג ואמר דגם בתפלה מוציא שפיר: פלג ה

והנה בסוגיא שם פריך הגמ' מ"ש הני ברכות של ר"ה ויוה"כ דס"ל כר"ג אילימא משום דנפישי קראי והאמר רב חננאל א"ר כיון שאמר ובתורתך כתוב כו' שוב א"צ אלא משום דאוושי ברכות [ע' הגהות הגר"א דל"ג ברכות אלא משום דאוושי לחוד ואין כונתו מובנת ואני אגלה את הסוד שכונתו הוא מפני שצועקין ומשמיעין קול ומטעין את, חביריהן