לפלגות ראובן חלק א קכד

רש"י דבשל תורה א"מ את חבירו מ"מ בתקיעות יוצא בשמיעתו לחוד כיון ששומע מגברא בר חיובא ואף דבחשו"ק שתקעו אינו יוצא ול"א דסגי לי' בשמיעה לחוד היינו משום דתקיעות חשו"ק אינה תקיעה כלל דהוי כמו תקיעת מתעסק או לשיר ואנן בעינן תקיעה מבר חיובא אבל כששומע תקיעה מב"ח יוצא בשמיעתו לחוד ואין התוקע מוציא אותו כלל

איברא דדברי הפנ"י לכאורה אינם נראין כלל לומר בכוונת הטור דקאי על הברכות דלא מיירי כלל שם מענין הברכות רק בסי' תקפ"ה ובסי' תקצ"ד הנ"ל לא מיירי מענין הברכות וז"ל שם יחיד שלא תקע חבירו יכול לתקוע להוציא י"ח ככל המצות שאדם מוציא א"ח עכ"ל הרי דגם על עצם התקיעה אמר ה"ט שחבירו מוציאו וכן בדין שהרי כוון שומע ולא כוון משמיע ג"כ א"י הרי דבעינן שחבירו יכוין להוציאו י"ח של השומע כמ"ש בסי' תקפ"ט למ"ד דמצ"כ ורק למ"ד דמצות אצ"כ אולי אפשר לומר שיוצא בשמיעתו לחוד וכיון שהטור בסי' תקפ"ט פסק דצריך כונה ע"כ צריך להאי טעמא שחבירו יוציאנו ככל המצות: פלג ג

ובעמדי בזה מצאתי להכפ"ת בר"ה (דף כ"ט) שהעיר ג"כ מחקירה זו לומר דבתקיעה יוצא ע"י שמיעה לחוד ומביא כן בשם תשובת הרמב"ם ותשובת מהר"ם אלשקר דעיקר המצוה הוא השמיעה ומתקשה שם לפי"ז למה בחשו"ק א"י ומוכיח מזה דתרווייהו בעינן התקיעה והשמיעה דעל השמיעה ל"ש שליחות דתלוי בגופו [ובמק"א העירותי בזה ממ"ש בפסחים (דף ק"ד ע"ב) בהאי עובדא דשלח רב יהודא לרב יצחק ברי' שילך לגבי' דעולא לשמוע האיך מבדיל ולא הלך בעצמו רק שדר לאביי עיי"ש והאיך לא קיים רב יצחק מצות כיבוד ושליחות ל"ש בזה דהוי מצוה שבגופו ואף אם נאמר דשא"ה משום שמ"מ נעשה רצון אביו שעיקר כונתו היתה לדעת האיך מבדיל עולא ואפשר גם ע"י אחרים אכתי תיקשי הא מצוה בו יותר מבשלוחו וע' כה"ג בהא דקידושין (דף ל"א) אר"א כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד חמשה בני סמכי הו"ל כו' ובח"א שם הסביר שלא רצה שיפתחו לו בניו רק הוא בעצמו פתח לי' לאביו לקיים מצות כיבוד ונראה דמכאן סייעתא למ"ש הרשב"א בחי' ליבמות (דף ו') דל"ש מצות כיבוד מה"ת רק במה שיש לאביו בו הנאה וכמ"ש בקידושין מאכילו ומשקהו וכו' אבל אם אמר לו לעשות דבר שאין לו בו הנאה אין זה כבוד שנצטוה עלי' ואין בזה עשה ש"ת גם בהא גם מ"ש יכול אמר לו אביו היטמא מפרש שם ברשב"א דמיירי שא"ל שיביא לו פירות מביה"ק עיי"ש הנה כי כן א"ש מה דשדר לי' לאביי כיון דאין בזה מצות עשה דאורייתא ושם בקידושין (דף ל"א) דלהנאתו הוא והוי עשה דאורייתא לכן הי' מהדר לקיימה בעצמו וז"נ] ורק שחבירו מוציאו בענין התקיעה והוא יוצא בשמיעתו ע"ש שנדחק לפי"ז למה א"י בתקיעת חשו"ק כמו בסוכת גנב"כ משום שהישיבה היא המצוה וכ"כ היא בהא השמיעה הוי המצוה

ולענ"ד פשוט הדבר דאף אם נימא דיוצא בשמיעתו לחוד מ"מ בעינן שישמע תקיעה חיובית מבר חיובא ואז ע"י שמיעתו יוצא ואולי י"ל הטעם בזה עפימ"ש בסוכה (דף ט') דמשו"ה לא דרשינן גבי סוכה תעשה לך לשם חובתך משום דדרשינן לי' למעוטי גזולה יעו"ש וכיון דאין דין גזל בקול כמ"ש בירושלמי פ' לולב הגזול ה"א וברמב"ם פ"א מה' שופר ה"ג ובהשגות שם א"כ דרשינן מ"ש יום תרועה יהי' לכם לשם חובתכם ומש"ש בירושלמי הנ"ל מהאי קרא לרבות יום תרועה יהי' לכם מ"מ כבר ביארו שם המפרשים דרק יהי' אתא לרבות אבל לכם ודאי דמשמע לחובתכם וממילא אינו יוצא בתקיעת חשו"ק אף אם נימא דיוצא בשמיעה לחוד אבל לא סגי עד שישמע תקיעה חיובית וע' ר"ן ובב"י סי' תקפ"ט שכתבו בשם הראשונים דס"ל דר' זירא ל"פ אדרבא בר"ה (דף כ"ח) דאף דס"ל דמצות א"צ כונה מ"מ צריך לשמוע ולהשמיע לשם תקיעת שופר כל דהו אפי' שלא לשם מצוה ולעולם כונת מצוה ל"ב אבל בעינן כונת שומע ומשמיע ויש שדנין כן מלשון הרי"ף ע"ש וא"כ גם למ"ד דס"ל מצות אצ"כ מ"מ אפשר דס"ל ג"כ האי דרשה דלכם ומהכא יליף לי' דבעינן שיכוין לשמוע ולהשמיע לשם תקיעת שופר ומשו"ה א"א לצאת ע"י חשו"ק וכנ"ל

ולפי דרכנו למדנו שהשגת הפנ"י על הטור אינה צודקת דהא לפי"ז גם למ"ד דמצות אצ"כ מ"מ אפשר שבעינן שיכוין שומע ומשמיע לשם תק"ש וע"כ שחבירו מוציא אותו אף כי כבר כתבנו דהטור לשיטתי' דס"ל דצריך כונה ודאי דהוא רק מטעם שבכל המצות האחד מוציא את חבירו ומעתה לפי"ז הדר תיקשי קושית הטו"א הנ"ל דלשי' רש"י דבשל תורה א"י ע"י מי שכבר יצא ניתני רבותא יותר דאף בגדול שיצא א"י בתקיעתו

והנראה מסתימת דברי הפוסקים שלא הזכירו כלל דעה זו לומר דבמצות של תורה מי שיצא אינו מוציא ע"כ דלא ס"ל כן גם בדעת רש"י ואדרבה מפורש בטוש"ע או"ח סי' תקפ"ה ס"ב דגם מי שיצא מוציא בתקיעות דאורייתא בלא שום חולק ונהפוך הוא דבאמת יותר מסתבר לומר שמוציא במצות ש"ת מבמצוה דרבנן דבמצוה דרבנן ס"ל לכמה פוסקים דאין בהם משום ערבות ע' צל"ח ברכות (דף כ' ובד' מ"ח) וכמש"ש טעמא דלא נתחייבו ע"ז בערבות משום דהוי דבר שא"ק ע"ש בצל"ח וכן מצאתי בכפ"ת שכתב דמשו"ה תני כל הברכות כו' חוץ מברכת הלחם והיין כו' ול"ק פשוט חוץ מברכת הנהנין דקאי על ברכה ראשונה אבל בהמ"ז מוציא שפיר משום ערבות יעו"ש ורק בהני משום דהוי מדרבנן ולית בהו משום ערבות לכן אם יצא אינו מוציא. ולפי"ז