לפלגות ראובן חלק א קכג

בעז"ה סיומא ע"מ ר"ה והתחלת מס' תענית. פלג א

אמרינן בשלהי ר"ה אמר ר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי במלאכה אבל בעיר לא וע' תוס' שם (דף ל"ד ע"ב) ובראשונים דיש מפרשים עם שבשדות אף שלא בא כלל לביהכ"נ ומינה דבעיר לא היינו משום שלא באו אבל אם באו לביהכ"נ אה"נ שמוציאים ויש מפרשים עם שבשדות היינו שבאו לביהכ"נ ורק משום דאין להם פנאי להסדיר תפלתן לכן מוציא אותם הש"ץ אבל אם לא באו ולא שמעו איך יוציאם וכן מ"ש בעיר לא מפרשים לפי"ז דאף שבאו ושמעו מ"מ אינו מוציאם משום שיכולים בעצמם להסדיר את תפלתן ע' בב"י או"ח סי' תקצ"א מ"ש בביאור הב' שיטות הנ"ל [ופירש"י בזה נראה כסותרין שבד"ה עם שבשדות פירש שלא באו לביהכנ"ס ומשמע מזה דעם שבשדות יוצאים גם בשלא שמעו ולא כן משמע ממ"ש בד"ה אבל דעיר לא וכו' ויכולין להסדיר את תפלתן דמשמע דביכולין להסדיר תליא מילתא וע' פנ"י מ"ש ליישב זה וקצרתי]

והנה ברמב"ם פ"ח מהלכות תפלה השמיט למימרא הנ"ל ולא הביא כלל לחלק בין עם שבשדות לאנשי העיר ובלח"מ נתקשה בזה ובב"י שם כתב לתרץ דהר"מ מפרש דמיירי בששמעו ורק שמפרש דמיירי בכל השנה לא בר"ה ויוה"כ שאז כיון דנפישי ברכות אפי' בני העיר אינם יכולים להסדירם ומשו"ה ש"ץ מוציא את הכל וכיון שפסק דרק בר"ה ויוה"כ מוציא א"כ אין נ"מ כלל לדידן ע"ש

ולפירוש הראשון צריך להבין האיך שייך לומר שיוצא בתפלתו למי שלא שמע כלל מן הש"ץ והיכן מצינו כזאת וכבר נתקשו בזה המפרשים וראיתי למר ידידי הגאון מהרש"ך שליט"א בהגהת מראה כהן על ב"מ (ד' ק"י) ונדפס שלהי ב"ב שכתב לדון בטעמא דמילתא מה שאין הש"ץ מוציא גם בלא שמיעה מדין שליחות דהוא משום דמילי לא מימסרי ע' ביאור הגר"א חו"מ סי' קכ"ג ס"ק ט"ז מש"ש דמה"ט ל"מ הרשאה על שבועה ואה"נ דלהני דס"ל דרק לשליח שני לא מימסרי מוציא שפיר גם בלא שמיעה וכתב עוד דזה תלוי באם אמרינן דמודה ר"י באומר אמרו עיי"ש ובזה כבר קדמו הגרעק"א בתוס' למשניות גיטין אות ל"ד עיי"ש אבל בכאן אין דבריו נראים דודאי גם אי מילי מימסרי לשליח א"י להוציא א"ח מדין שליחות דהוי כמו מצוה שבגופו ול"מ לזה שליחות וכמ"ש בקצוה"ח סי' קפ"ב סק"א וכ"כ ג"כ בח"ס או"ח סי' ט"ו דבמצות התלוים בפה א"א שיוציא האחד א"ח י"ח רק ע"י שומע כעונה דאז חשיב כמוציא בשפתיו וכמו עשה זאת בעצמו ובגופו אבל ל"ש בזה ענין שליחות דהוי כמו מצוה שעל גופו דאין פיו כפיו וזה לא עלה עה"ד שיהא זה מהלך בשוקים וברחובות וזה פורס על שמע בביהכנ"ס ומוציאו י"ח אמנם העיר גם הוא שם ממ"ש כאן להוציא עם שבשדות וכתב שזהו מילתא אחריתא ואכ"מ עיי"ש שלא ביאר טעמו גם בהגהת מהרצ"ח נדרים (ד' ע"ב) נתקשה בהא דעם שבשדות האיך אפשר שיוציאם אעפ"י שלא שמעו והא א"י לעשות שליח על השמיעה דהוי מידי דממילא ונדחק שם שחז"ל הקילו לגבייהו משום דאניסי עיי"ש וזה אינו כלום דאיזה קולא שייך בזה מאחר שבאמת אינם יוצאים לפי"ז וטפי הו"ל למימר שפטרום חז"ל לגמרי משום אונסם] וגם לפי' השני יש להקשות שמפרשים דאנשי העיר גם ע"י שמיעה אינם יוצאים א"כ תיקשי מ"ש לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללים וכמשה"ק הכפ"ת שם ע"ש

והי' נ"ל לתרץ קושיתו זאת במש"כ הב"י הנ"ל בד' הרמב"ם דמפרש מש"ש דוקא עם שבשדות דקאי על כל השנה אבל בר"ה ויוה"כ גם שבעיר מוציא שפיר מקשים לדבריך למה ציבור מתפללים על ר"ה ויוה"כ וא"ש ג"כ מ"ש אמר להם כדי להסדיר ש"ץ תפלתו וכמבואר או"ח סי' ק' דרק בר"ה ויוה"כ צריך להסדיר וע' מג"א סי' קכ"ד ס"ק ג' רק דעדיין אינו מדוקדק מ"ש אח"כ ר"ג לדבריכם למה ש"ץ יורד כו' דע"כ זה קאי על כל השנה כמ"ש הר"ן דבר"ה הא צריך ש"ץ לסדר הברכות של"א אלא בציבור ע"ש ומכל מקום בזה יש לומר משום דהא בתרתי פליגי וכמו שכתב הר"ן במתני' א"כ שפיר מקשים מתרוויהון: פלג ב

והנראה לומר בזה עפ"י מה שנקדים איזה הקדמות בע"ה והנה ראשון תחלה נאמר במ"ש הטו"א ר"ה (דף כ"ט ע"א) ד"ה כל שהקשה על מ"ש רש"י בברכות (דף מ"ח) דאם אינו מחויב בבהמ"ז א"מ את המחויב והקשה מהא דאמרו שם דבכל הברכות כולן אף שיצא מוציא ומיישב שם דעת רש"י דס"ל דרק בדרבנן מוציא אבל לא בשל תורה רק שהקשה לפי"ז ממ"ש במתני' דחשו"ק א"מ בתק"ש ליתני רבותא דגם הגדול שכבר יצא אינו מוציא ע"ש מה שכתב לתרץ דקמל"ן גם לענין התקיעות שעיקר חיובן רק מד"ס וכ"ה בשאג"א סי' י"ג ע"ש

והנה קושיתו מהא דמתני' דלא תנא רבותא דגם גדול א"מ אפשר הי' ליישב במ"ש הפנ"י ר"ה (דל"ד) להשיג על הטור או"ח סי' תקצ"ד שכתב בטעמא שיכול חבירו לתקוע למי שלא תקע ככל המצות שאדם מוציא א"ת והקשה ע"ז בפנ"י שם דבמצוה התלוי' במעשה אינו שייך כלל לומר שחבירו יוציא אותו רק דגבי תקיעה אין אנו צריכין לכך דהא בשמיעה תליא מילתא ופי' שם כוונת הטור דרק בשביל הברכות אתא עלה מטעם שמוציא א"ח כמו בכל המצות אבל לא משום התקיעות יעו"ש. ולפי דבריו מיושב בפשיטות קושית הטו"א הנ"ל דאף אי נימא כמ"ש בדעת