לפלגות ראובן חלק א קכ

פלג ד

ויתיישב עפי"ז ג"כ מה שפסק בפ"ח מה' לולב ה"ה דמותר גם לכתחילה למעטו ביו"ט לצורך אכילה וכמ"ש בט' או"ח סי' תרמ"ו ס"ק ה' לדייק כן מלשון הרמב"ם ומשמע דפסק כראב"ש גם הקשו כולם למה לא הכיר הרמב"ם דמיירי דוקא באית לי' הושענא אחריני ולהנ"ל א"ש אל נכון דכיון דאינו אלא איסור דרבנן לדיי' לכן מותר ביו"ט משום מתוך להרמב"ם לשיטתי' לר"ש בכ"מ בפ"ד מה' יו"ט דס"ל כר"י דמכשירי או"נ מותר ג"כ מה"ת ורק מדרבנן הוא דאסור לנ כאן מותר משום מתוך

וכן העיר גם בפנ"י שם ליישב עפי"ז שיטת הרמב"ם וראיתי לעוי' סס"י נ"ב שהשיג על הפני יהושע ממ"ש הר"ן בפ"ג דביצה דמודה ר"י שאסור לעשות כלי משום מכשיר או"נ ביום טוב שהכלי תישאר בקיומה גם אחר שיגמור מלאכת או"נ עיי"ש ואין זו השגה לפימ הפנ"י בעצמו שם בביצה (דף כ"ח) להוכיח דהתוס' בשבת (דף צ"ה) פליגי ע"ז וכן כתב בשעה"מ פ"א מהלכות יום טוב דלר"י גם במכשירי אוכל נפש אמרינן מתוך ומותר אף כי כאן דאינו אלא תרי דרבנן ודאי דמותר לר"י גם לכתחילה ול להרמב"ם דהסוגיא אזלא אליבא דרבנן דפלי אדר"י ולדידהו לא הותרו מכשירי או"נ ביו"ט כלל לא שלפלא על הפנ"י שסותר את משנתו במ"ש בעו להוכיח בביצה (דף י"ב) דבמכשירין ל"א מקודם לר"י וכאן אף שלא הזכיר הפנ"י טעמא דמתוך ודאי דבלאו ה"ט אין להתיר משום צורך מצוה וכבן ודו"ק] והרי"ף והרא"ש והטור דמשמע ג"כ מדוהם דמותר אם עבר ומיעטן ביו"ט אף באין לו הושענא אחריתא ה"ט דאזלי לשיטתם דפסקי כר"ש וא זה אלא איד"ר וס"ל דהאי סוגיא אזלא אליבא די דמתקן אסור מה"ת אבל לר"ש בכל ענין שרי ודו"ק

ויתיישב בזה מה שיש להקשות למה אסורה מילה שלא בזמנה ביו"ט מקרא דהוא לבדו בשבת (קל"ג ע"א) ואיזה איסור יש בזה הא מצינו למלאכת חובל דהותרה ביום טוב בשחיטה לצורך או"נ ונימא מתוך ע' כ"ס יו"ד סי' קט"ו מש"כ בזה ואי נימא ' יהודא גם כן לא הותר מלאכת מתקן כלי ביו"ט לצורך או"נ י"ל דלר"י שפיר אסורה מילה ביו"ט שיטתי' דמקלקל בחבורה פטור ועיקר חיובו הוא משום מתקן גברא וכנ"ל

אף גם למ"ש השעה"מ דלר"י גם מתקן מנא מותר ביו"ט לענין מכשירין וגם אי נימא מאצל מכשירין וכן גם לר"ש דאיצטריך קרא גבי מבשבת משום דמקלקל בחבורה חייב מ"מ י"ל בי קושיא זו למ"ש בשטמ"ק פ"ק דמס' כתובות ה' ע"ב) דבמילה איכא נמי משום תולש וא"ש לדס"ל דמלאכת קצירה לא הותר ביו"ט לצורך או"נ ויתיישב נמי בזה מה שיש להקשות לפי הס"ד בשבת (דף קל"ג ע"ב) דדם מיפקד פקיד ואין בחבורה איסור דאורייתא א"כ למה לי קרא להתיר מילה בשבת ולהנ"ל ניחא וגם זו"ז י"ל דלא ס"ד כלל לומר דבכ"מ יהי' חובל פטור משום דדם מיפקד פקיד רק כאן לאחר שכבר הדם שותת ע"י החבורה שעשה שוב סד"א דאין במציצה איסור תורה ודו"ק כי קצרתי. ומה שיש להקשות ע"ז אי נימא דאית בזה איסור גוזז ותולש א"כ האיך קאמר בשבת (דף קל"ו) דמהלינן אותו ממ"נ דאי אינו חי מחתך בשר בעלמא הוא והא גוזז חייב בין מן החי בין מן המת ע' מג"א סי' ש"מ ס"ק ג' ובסי' תקכ"ו ס"ק י"א ובמחצה"ש שם וע' פמ"ג בפתיחה לה' שבת שהקשה כמו כן למ"ש הרמב"ם דחובל חייב משום מפרק הא מפרק אפי' מבשר המת חייב ומ"ש באחרונים לפלפל בזה ואכמ"ל עוד במה שחוץ לעניננו: פלג ה

והנה מצינו להפוסקים ז"ל דפליגי בדין טבילת אדם בשבת אי לעולם מותר וגם שלא בזמנה משום דאדם נראה כמיקר כמ"ש בביצה (דף י"ח) או רק דמה"ט מותר לטבול טבילה בזמנה אבל שלא בזמנה אסור ועיין יו"ד סי' קצ"ז ברמ"א סעיף ב' דדוקא בזמנה שלא הי' אפשר לה לטבול מקודם אז מותרת לטבול בשבת ודוקא אם בעלה בעיר אבל בלא"ה אסור ובביאור הגר"א שם ס"ק ה' כתב דה"ט משום דקייל"ן טבילה בזמנה לאו מצוה רק שמביא שם דמהא דשלהי יומא משמע דאפילו להך מ"ד אפי"ה מותר ואפילו ביוה"כ עיי"ש וכבר כתבנו לעיל דדעת רש"י כאן וכן הטור בשם הר"ת לאסור ג"כ הטבילה למ"ד דטבילה בזמנה לאו מצוה וכנ"ל ופלוגתתם צריך ביאור

ולדברינו הי' אפשר לומר דהיינו טעמא דידהו דלשי' רש"י הא מצינו דמתקן גברא אסור מה"ת אליבא דר"י ולפי"ז ודאי די"ל דטעמא דנראה כמיקר להתיר טבילת אדם בשבת לא סגי רק במקום מצוה למ"ד טבילה בזמנה מצוה אבל שלא במקום מצוה אה"נ דאסור משום דמיחזי כמתקן ומתקן גמור הא אסור מה"ת [ואדרבא לפי"ד המהרי"מ הנ"ל צ"ע לחלק מ"ש דבטבילת גר אמרינן דמתקן גמור הוא ואסור מה"ת ולמה לא יחשב גם טבילת הטמא למתקן גמור שנטהר עי"ז מטומאתו ומותר בתרומה וקדשים ואף דאין תיקונו בא מיד דעדיין צריך הע"ש מ"מ הא נטהר תומ"י ג"כ לכל הני מילי דמותר גם בטבול יום וע"כ דה"ט משום דכיון דלא מצינו להאי איסורא דמתקן רק בכה"ג דמילה שנעשה מערל ישראל גמור ואישתני גופי' לגמרי וכמ"כ י"ל ה"ט גם גבי גר אבל לא בכה"ג דמישראל טמא נעשה ישראל טהור אפשר דלא מיקרי אשתני גופא רק אשתני דינא ודו"ק] אבל לר"ש דגם מתקן גמור. כמו שמערל נעשה ישראל גמור ג"כ אינו אלא איסורא מדרבנן