לפלגות ראובן חלק א קיז

ורק קאי על שביעית וחרישה בשביעית אסורה ומתני' דמשקין בשביעית בזה"ז וכנ"ל ויחדו יהי' תמים סוף המסכת לראשיתה ודו"ק: פלג יח

וביום טובה היינו בטוב לחבר עפ"י כל הנ"ל סיומא דמשניות לריש מס' ברכות בע"ה עפימ"ש בספר אגודת אזוב דרוש ב' לחג השבועות מ"ש לבאר הא דרשב"ח שם דאמר לא מצא הקב"ה כו' אלא השלום דהוא עפימ"ש ר' ישמעאל בביצה (דף כ"ה) שאלמלא נתנה התורה לישראל ל"ה כל אומה יכולה לעמוד בפניהן לפי שעזים הם וז"ש בזבחים (דף קט"ז) שנתקבצו כולם אצל בלעם וכו' יברך כו' בשלום היינו שמשום שד' עוז לעמו יתן שעזים הם לכן יתן להם התורה שהיא ג"כ עוז ועי"ז יהי' שלום בעולם [וכבר פירשו ג"כ המפרשים מ"ש רחב"ע רצה הקב"ה לזכות כו' היינו לנצח את ישראל כמ"ש בנדה (דף נ"ב ע"ב) זכינהו ר"ח לרבנן היינו שנצחן וברצונו לנצח עזותן לפיכך הרבה להם תו"מ]

וממילא לפי טעם זה ודאי שצריכין לעסוק בה יומם ולילה דע"י ק"ש שו"ע לחוד לא יכניעו רוחם ולבם ור' ישמעאל לשיטתו דס"ל במנחות (דף צ"ט) דצריך ללמוד יומם ולילה וא"ל לב"ד צא ובדוק שעה וכו' וז"ש רשב"א ל"מ הקב"ה כלי מחזיק ברכה כו' אלא השלום וע"י התורה יתקיים השלום וע"כ שחייבים הם ללמוד תמיד וממילא קרא דובשכבך ובקומך בק"ש כתיב דבד"ת חייבים תמיד רק למ"ד ק"ש דרבנן ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב ופי' תלמידי ר"י ז"ל דר"ל שצריך לעסוק בד"ת בזמן שכיבה וקימה מה"ת באיזה ד"ת שיהי' רק שחז"ל תקנו שיקרא ק"ש דוקא לדידי' ס"ל דמצות ת"ת סגי בשחרית וערבית לחוד דהא כאן לא כתיב יום ולילה רק ובשכבך ובקומך זמן שכיבה וקימה ומוכח לפי"ז להאי תנא דשלהי עוקצין דמחויב בת"ת כל היום וע"כ ק"ש דאורייתא וז"ש מאימתי קורין כו' תנא אקרא קאי והיינו ע"כ דק"ש דאורייתא וכמ"ש בפנ"י שם דלהאי תירוצא ע"כ דס"ל לתנא דידן דק"ש דאורייתא

ולדברינו הלא הוכחנו משלהי עוקצין דחיוב מצות ת"ת הוא כרבנן דר"י דחייב בת"ת יומם ולילה ומשו"ה הוא דס"ל דק"ש דאורייתא ויתיישב עפי"ז מה שהקשה עוד בשאג"א סי' ד' וכן בטו"א מגילה (דף כ"א) על מ"ש רש"י ריש ברכות דהקטר חו"א לא עשו בו סייג כלל ונקט הכא רק דמצותו כל הלילה והקשה דא"כ אמאי לא נקט נמי קציה"ע דג"כ מצותה בלילה והוכיח שם דע"כ ר"ג דס"ל בריש מו"ק דתוס' שביעית הלמ"מ א"כ ע"כ דדריש קרא דבחו"ק לדרשא דר"י דקציה"ע דוחה שבת [עיין בדברינו ריש ברכות מש"כ בזה באורך בע"ה] וע"כ דנקצר ביום פסול וע' תוס' ראשון לציון כאן וקצרתי ולדברינו א"ש היטיב דכיון דמוכח דס"ל לתנא דמשנתינו ק"ש דאורייתא וחיוב ת"ת כל היום כרבנן דר"י ממילא לא ס"ל להאי סברא שכבר דחתה וכנ"ל וא"כ מוכח מהקטר חלבים ואברים שכשירין כל הלילה ודוחה שבת ע"כ דחביבה מצוה בשעתה סגי לדחות את השבת וא"כ שוב לא מוכח מידי מהא דר"ג דס"ל דקציה"ע הוא דוקא בלילה ואפשר דגם נקצר ביום כשר ומשו"ה לא תנא לי' במתני' לקציה"ע ומ"מ ס"ל להאי דרשא דקציה"ע דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה ויש להאריך עוד בזה וקצרתי: בע"ה סיומא ע"מ יומא והתחלה למס' סוכה. פלג א

אמרינן שם בגמ' במ"ש רב דתפילת נעילה פוטרת את של ערבית תנאי הוא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ וכו' בע"ק עד המנחה ר' יוסי אומר כל היום כולו ורמינהו הזב והזבה כו' רי"א מן המנחה ולמעלה א"י לטבול ל"ק הא דצלי תפילת נעילה וכו' אי דצלי מ"ט דרבנן קא סברי רבנן טבילה בזמנה מצוה מכלל דר"י סבר טבילה בזמנה לאו מצוה כו' ההוא ר"י בר"י הוא ע"כ בגמ'

והנה הקשה בס' כפ"ת במ"ש רש"י כאן ד"ה טובל דס"ל לת"ק דאם ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול והקשה דא"כ אמאי קתני ברישא דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ומשמע דאפילו טמא מת ושרץ דא"צ טבילה לתפלה ואשר כן הוכיחו מזה התוס' בשבת (דף קי"א וקכ"א) דע"כ אפילו למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה היא מ"מ אם ירצה מותר לטבול יעו"ש ועוד קשים דברי רש"י כאן דמה איסור יש בטבילה כיון שאינה של תענוג ע"כ קושיתו

ואני מוסיף עוד להקשות ביותר לפימ"ש התוס' שם בשבת (דף קכ"א) להוכיח דע"כ גרסינן בדר' יוסי דאינו צריך לטבול אבל אי רוצה לטבול בודאי דשרי מדינא לטבול וכן הביאו גם כן מגירסת רש"י בשבת שם וא"כ קשיא מ"ש רש"י כאן ביומא להיפך וגרס בדר"י דא"י לטבול דסבירא לי' דאינו רשאי מן הדין לטבול מן המנחה ולמעלה הרי דס"ל דאי לאו מצוה אינו דוחה יוה"כ ומלבד דקשה לפי"ז קושית התוס' דא"כ האיך קתני דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ דמשמע גם הני טמאין שא"צ טבילה לתפלה הנה רש"י גופי' סותר דברי עצמו לכאורה בהא דר"י דבשבת גרס דא"צ וכאן ביומא גרס דאינו יכול וצ"ע לכאורה

עוד קשה לי במאי דאמרינן בשבת (דף קי"א) דהדר בי' רבא מהך וס"ל ע"כ דמותר לטבול ביוה"כ אף דל"ש בי' טעמא דנראה כמיקר משום הואיל