לפלגות ראובן חלק א קטו

לומר משום דהוי קוה"ד דהא לא ניתנה פ"מ לא"א כמש"ש (דף ע"א ע"ב) ותי' בשמו דמפ"מ אין ללמוד משום די"ל שא"ה שכבר דחתה מילה את השבת וא"נ דלית לן סברא זו תיקשי כנ"ל. אכן י"ל בזה לבד מזה שאין זה ברור עדיין והא בירושלמי פ' הערל מבואר דלר"ע ור' ישמעאל אמרינן דפריעה ניתנה לא"א יעו"ש וגם זו"ז י"ל לפימ"ש התוס' ביבמות (דף ע"א ע"ב) שם ד"ה לא דאי ל"נ לא"א ע"כ הוא מהלמ"מ וא"כ הא שוב לק"מ לפי מאי דקייל"ן דאין דנין ק"ו מהלכה. ומבואר ברש"י בשבת (דף קל"ב דלאו דוקא ק"ו רק דכל הי"ג מידות שהתורה נדרשת אין למידין מהלכה יעו"ש. שוב ראיתי שגם בהגהות הרש"ש במקומו שם הביא הקושיא בשם ס' אור יקרות עיי"ש מש"כ לתרץ בא"א וקצרתי]: פלג יד

וניתן להוסיף עוד דלפי"ז ע"כ הסוגיא דיבמות שם דרצה ללמוד מהקטרת התמיד ע"כ הוא רק אליבא דמ"ד דס"ל דהבערה לחלק יצאת דאי ללאו א"כ הא אין ללמוד כלל מזה דדחי ל"ת שיב"כ דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אין בהקטרה רק איסור לאו כמ"ש ביבמות (דף ל"ג) ע"ש

וע' בית הלוי סי' ט"ז במש"ש לפלפל דהא איכא בהקטרה גם איסור כיבוי כמ"ש בשבת (דף קל"ד) גבי בישרא אגומרי ושם ביבמות רק אליבא דר' יוסי קאמר לשיטתו דס"ל כחס על הנר דפטור משום משאצל"ג ולשיטתו ליכא רק איסור הבערה עיי"ש ולפלא שלא הביא מ"ש בחו"י סס"י קל"ב לדון דלמ"ד דס"ל הבערה ללאו יצאת ס"ל דגם בכיבוי נמי אינו אלא לאו עיי"ש וכן מטין ד' התוס' ביצה (דף כ"ג) גבי נר של בטילה ומיושב בזה קושית הדו"ח שם ודו"ק. אמנם עתוי"ט פ"ז דשבת במ"ש במשנה המכבה קודם להמבעיר משום דבהבערה איכא מאן דס"ל דאינו אלא לאו וכו' הרי מבואר להיפוך וע' ס' נר תמיד ספ"ד דכריתות וקצרתי

ובחי' אלפסי חולין כתבתי בע"ה במ"ש במל"מ ז"ל פי"א מה' שבת להקשות במ"ש במנחות (דף כ"א) במלח תמלח אפי' בשבת והקשה ל"ל קרא הא אין עיבוד באוכלין עיי"ש ובשעה"מ פ"ג מה' יו"ט שדחה דבריו והקשיתי דלכאורה נעלם מהם במחכתה"ר לפי שעה מ"ש הר"ן ז"ל ס"פ השוכר את הפועל סד"ה נעוה ארתחו דבמליחה בשבת יש בזה איסור מבשל ע"ש מ"ש להשיג בזה על הרמב"ן ז"ל אכן לכאורה תמוהים הם ד' הר"ן הנ"ל מסוגיא דיבמות (דף ל"ג) הנ"ל גבי זר ששימש בשבת דפריך במאי אי בהקטרה כו' הבערה ללאו יצאת כו' וכיון דצריך למולחן קודם הקטרה א"כ יש בזה משום מבשל וע"ש בגהש"ס ובאחרונים מ"ש מן הירושלמי דכיון שרוצה בעיכולן חשיב מבשל ולפי"ז בלא"ה יש בזה משום מבשל בשביל המליחה וצ"ע ולכאורה גם מן הירושלמי הנ"ל שם דפריך מה בישול יש כאן ומשני כיון דרוצה בעיכולן כו' משמע להיפוך דבשביל המליחה ליתא לאיסור מבשל וע' באי"צ סי' כ"ב שהאריך בד' הירושלמי וג"כ לא הביא ד' הר"ן הנ"ל

אמנם ניחא לי ליישב ד' הר"ן הנ"ל עפימ"ש במנה"ח מוסך שבת אות ה' במש"ש לחייב מולח בשבת משום מפרק הדם ודחה דבריו משום שהאימורים א"צ מליחה גמורה ואין לשהותן במלחן משום דהוי כצלי' ואיברים שצלאן והעלן אינו ריח ניחוח ע"ש אשר ע"כ ניחא ליישב גם ד' הר"ן בזה דבאימורים שאינו משהא אותן במליחתן אין בהן משום מבשל ג"כ ושם הארכתי במ"ש האחרונים להקשות על הרמב"ם דאוסר אומצא בלא מליחה ובמנחות (דף צ"ט) אמרו הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי עתוי"ט שם במנחות מש"ש דל"ג על שבות במקדש אחר שאינו אלא איד"ר דאין עיבוד באוכלין ואישתמיט מיני' שכבר כתבו כן הרשב"א והרא"ה חולין (דף קי"ב) וע' שעה"מ שם שהביא דבריהם לדחות ד' המל"מ ז"ל במ"ש להתיר גם חלק הכהנים מהאי קרא דתקריב ואפי' ע"ג העור ופשיטא לי' דגם איסור דאורייתא מותר משום מצות המליחה שהתירה התורה בפירוש ומהראשונים ז"ל משמע דרק איד"ר התירו ובאמת א"ז השגה דאף שמה"ת מותר גם במליחה ע"ג העור מ"מ מדרבנן בודאי אסרו היכי דאפשר להמתין עד הלילה או למלוח הבשר לחוד כמ"ש בשבת (דף קי"ז ע"א) דשקיל לי' בברזא וא"כ בודאי דבכה"ג אסרו מדרבנן וע"ז אמרו הקדמונים ז"ל דמשום דל"ג שבות במקדש לכן התירו את המליחה כל שאינו אסור אלא מדרבנן וזה ברור

ועפי"ז מיושבים ד' הרמב"ם דבאמת א"צ קרא דתמלח על האימורים שאינו משהא אותן במליחתן וא"ב איסור תורה ורק על חלק הכהנים בעי קרא להתיר ואף במקום שעושה איסור תורה ע"י מליחתו ומדרבנן מיהת אסרו במקום שאפשר בהיתר ושם בבבליים שאכלוהו חי כיון שא"א בע"א לא העמידו דבריהם וכנ"ל וקצרתי כאן בזה

ומ"מ אין להקשות לפי"ז במשה"ק התוס' שם ביבמות אליבא דמ"ד עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת ראי' הוי ותי' בהגהות הגר"א דלא אפשר לאוקמי כב"ש דס"ל ע"ר הוי דהם הא מתירים הצרות לאחים ובדבריו מיושב ג"כ דלא אוקי כותי' דר"א דשמותי הוא ג"כ מתלמידי ב"ש ע' שבת (דף ק"ל ע"ב) ברש"י שם אבל לפימש"ש בחגיגה דר' ישמעאל ג"כ ס"ל ע"ר הוא יקשה לכאורה ואיהו הא ס"ל הבערה לחלק ע' יבמות (דף ו' ע"ב) ובדברינו שלהי נדה בע"ה וביותר יקשה לפימשנ"ת דזה תלוי בהא דר"י ורבנן גבי לחה"פ ושם במנחות (דף צ"ט ע"ב) קסבר ר' ישמעאל דלא כר' יוסי וקא"ל לאותו תלמיד צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה והיינו דבעינן דוקא תמיד ונוקמי ברייתא דמצריך קרא דעלי' כותי' דר' ישמעאל ומתני' דדייקא פוטרות ול"ק פטורות ופוטרות דמשמע דל"צ קרא לערוה גופה כמ"ש לקמן