לפלגות ראובן חלק א קיד

דוחה יו"ט הלכך ק"ל ל"ל קרא ולדידי הא ל"ק לי משום דל"א ר"ל אפשר לקיים שניהם אלא כו' אבל מ"ע שאין לקיימה היום וכו' וכמ"ש במנחות (ד' ע"ב) בוא וראה כמה חביבה מצוה וכו' והרי עכשיו א"א לקיים את שתיהן עכ"ל

חזינן מדבריו ומפירושו דבאמת בהכי פליגי הני אמוראי לפימש"ש דעיקר הקושיא הוא מה"מ היינו לימא אתי עשה ודחי ל"ת ומשום דס"ל להש"ס דגם בכה"ג שאפשר להמתין למחר דחי ל"ת כיון שעכשיו א"א לקיים שניהן וע"ז משני חזקי' אמר קרא ולא תותירו וכו' בוקר שני כו' ורבא אמר א"ק הוא לבדו וכו' דהיינו ששריפת קדשים שנפסלו שאפשר לשהות וכן מילה שלא בזמנה שאפשר להמתין אינן דוחין יו"ט וכמ"ש רש"י וכן ברמב"ן א"כ הרי ע"כ ס"ל לחזקי' ורבא לפי תלמודא דידהו במסקנא דבכה"ג שאפשר להמתין אינן דוחין לל"ת ורק דבהס"ד דפריך מה"מ ור"ל דעשה ידחה הל"ת ס"ל דגם בכה"ג דחי אבל לפי המסקנא אסיק דלא דחי בכה"ג לל"ת ורק לרב אשי דמשני דה"ט דלא דחי משום דהוי ל"ת ועשה מפורש יוצא דלדידי' אה"נ דבמקום דליכא רק ל"ת לחוד שפיר דחי ל"ת גם בכה"ג שאפשר להמתין ולשהות וכנ"ל וכמ"כ לאביי מסתפק שם ברמב"ן דאיירי בקדשים שא"א לשהות ולדידי' אפשר לומר דבמקום שאפשר להמתין מיקרי אפשר לקיים שניהם וכנ"ל ע"ש הרי חזינן להדיא דלדינא פליגי בזה הני אמוראי דלחזקי' ורבא ע"כ בכה"ג שאפשר להמתין לא דחי ל"ת וכמש"כ התוס' ביבמות הנ"ל ורק לרב אשי הוא דס"ל דבכה"ג ג"כ דחי ל"ת ואולי גם לאביי אפשר להסתפק האיך ס"ל ודו"ק

ומעתה שוב לק"מ מהאי סוגיא דמנחות שהרמב"ן מסתייע מזה דחביבה מצוה בשעתה ואין ממתינין ודחי לל"ת. ומן הסוגיא שם משמע דמדמה אפשר להקדים לאפשר להמתין דלפי"ז ע"כ הני אמוראי פליגי גם בהא דר"ש דאמר בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חו"א כו' ואין ממתין כו' דלחזקי' ולרבא ע"כ דלאו מדינא הוא דדחי ל"ת בכה"ג שהרי אפשר להמתין ורק משום דחביבה מצוה בשעתה מקטירין בשבת כמ"ש רש"י פסחים (דף ס"ח ע"ב) דכתיב עולת שבת בשבתו וכו' ע"ש ולר"א דס"ל דבכה"ג מדינא דחי ל"ת ואינו ממתין לשהות את המצוה לדידי' ע"כ מפרש בהא דר"ש דדינא קמל"ן ר"ש בוא וראה כמה חביבה כו' דהיינו דמשו"ה הוא מקריבין בשבת ודחי ל"ת בכ"מ בכה"ג ואליבא דידי' הוא שמסתייע הרמב"ן מהא דר"ש הנ"ל וע"כ לפי"ז דשם בסוגיא דמנחות דמדמה אפשר להקדים להא דלאחורי ע"כ דלא אתיא כרב אשי רק אליבא דאינך אמוראי דס"ל דבכה"ג אינו דוחה ל"ת מן הדין בעלמא ורק בקרבנות צבור אמרינן דחביבה מצוה בשעתה כו' ומשו"ה גם אם אפשר להקדים קציה"ע מ"מ דחי שבת משום חביבות מצוה בשעתה דהא האי דאפשר להמתין אינו גורם לדחות ל"ת מן הדין ודוק ואליבא דידהו הוא דדחי שם דשא"ה שכבר דחתה וכו': פלג יג

והנה כבר הבאנו מ"ש האחרונים ז"ל ליישב ד' הרמב"ם דלא ס"ל האי סברא שכבר דחתה וכו' וממילא קם דינא דמשום חביבות מצוה בשעתה דחי שבת וכפשטות הסוגיא דריש יבמות שהוכיח בס' ב"ה דע"כ לא ס"ל האי סברא שכבר דחתה ורצה ללמוד מהקרבת התמיד דדחי שבת ע"ש ולפי המבואר אצלנו בע"ה שלהי קידושין דלרבא אין לפרש מ"ש שכבר דחתה דהוא משום הואיל ואישתרי אישתרי למאי דס"ל בזבחים (דף ל"ב) דהואיל ואישתרי לא אמרינן וכבר הוכחנו דשחיטה בשבת כיון שא"א בע"א מיקרי מצותו בכך והותרה וכ"כ ג"כ בח"ס או"ח סי' קמ"ה וע"ש בסי' פ"ה והא קייל"ן שם כרבא בהא ע' ח"ס שם וא"כ באמת צריך להבין עיקר סברא זו שכבר דחתה אשר בזה נבין ג"כ במאי פליגי הסוגיות דמר אית לי' סברא זו ומר לית לי'

ומצאתי דבר נחמד בזה בספר פרי יצחק סס"י כ"ח שכתב להסביר עיקר סברא זו עפ"י הסוגיא דשבת (דף קל"ג ע"ב) גבי ציצין שאינן מעכבין דקאמר שם בגמ' דלר' יוסי דס"ל גבי לחה"פ דנוטלין שחרית ומניחין ערבית הוי לדידי' גמר מילתא ואף אם פירש חוזר ולרבנן דפליגי עליו הוי פירש התחלה לנפשי' עיי"ש בסוגיא. ועפ"י דרכו מיישב שם ג"כ דעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל דנקצר ביום כשר ומ"מ דוחה את השבת ומשום דהתם הסוגיא קאי אליבא דר"ש דאיהו ס"ל במנחות (דף צ"ט) אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שו"ע קיים לא ימוש וא"כ ס"ל כר' יוסי לכן שפיר קאמר ה"ט דשא"ה שכבר דחתה כו' והיינו דההקטרה הוי כמו גמר מילתא דשחיטה שהותרה בקרבן. וכן סתמא דמתני' שם ספ"ב דמגילה הא מוקמינן לה כר' יוסי ולכן שפיר מדייק בגמ' שם במנחות מהאי מתני' דלילה ביום נמי לא והיינו דאין ללמוד מהקטר חו"א דשא"ה שכבר דחתה וכו' דלר"י הוי גמר מילתא ל"כ להר"מ דפסק כרבנן דר"י דאלו מושכין ואלו מניחין א"כ אין סברא כלל לומר דשא"ה שכבר דחתה וע"כ דהא דחביבה מצוה בשעתה דחי שבת לכן ס"ל גם בקצירת העומר דאף דנקצר ביום כשר מ"מ דוחה את השבת משום חביבות מצוה בשעתה עיי"ש ודפח"ח. ומעתה נבין בפשיטות ה"ט דסוגיא דיבמות לא ס"ל האי סברא שכבר דחתה דהא ז"א רק אליבא דר' יוסי ומכיון שאין הלכה כר"י רק כרבנן דפליגי עליו לכן לא ס"ל ג"כ האי סברא וכנ"ל

ולכאורה יש להקשות לפי משנ"ת דלדידן לית לן האי סברא שכבר דחתה א"כ תיקשי משה"ק בשם הח"ס ז"ל בהאי סוגיא דיבמות שם למה לא יליף מפריעת מילה דדוחה שבת ובזה אין