לפלגות ראובן חלק א קיג

עדל"ת שיב"כ וא"כ י"ל דהיינו דקאמר שם במנחות בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטרת אימורין כו' ואינו ממתין כו' היינו דגם אי נימא דדינא הכי הוא שאין להמתין ודוחה ל"ת מ"מ אין זה שייך רק בדבר שמדינא דוחה וכמו בכל ל"ת דעלמא אבל כאן בשבת דהוי ל"ת שיב"כ הא מדינא לא דחי ולא עוד אלא דגם זו"ז א"א לומר דמדינא תדחה ההקטרה איסור שבת דהא הקטרה אינה אלא מכשירי מצוה וכמ"ש בפסחים (דף ס"ט ע"א) יעו"ש בתוד"ה אם דחו. ורק שחיטה דוחה שפיר שבת משום דא"א בע"א והוי בגדר הותרה אבל הקרבת האימורין כיון דאפשר להמתין א"כ מדינא לא דחי דהא אין עדל"ת שיב"כ ומכל מקום מקריבין ע"כ משום דחביבה מצוה בשעתה

ויתיישבו מעתה דברי הרשב"א בפשיטות דהרשב"א שם הא מיירי בכל הני מילי דדחי מדינא דגם מ"ש להוכיח שם ממשכן ומהבערת ב"כ היינו לפי הס"ד דס"ל שם דעשה דוחה גם ל"ת שי"ב כרת ובמסקנא שם מסיק בלאו דמחמר דהוי ל"ת בעלמא ומדינא דחי להו עשה בזה שפיר כתב דאין להמתין ואין למצוה אלא מקומה ושעתה ודוחה עכשיו אף שאפשר לקיימה אח"כ בלא דחי' אבל שם גבי הקרבת אימורין דמדינא לא דחי שבת משום דהוי ל"ת שיב"כ ע"כ עיקר הטעם משום דחביבה מצוה בשעתה ושפיר מדמה כאן אקדומי לאחורי דהא כאן אינו מן הדין שידחה שבת דהוי ל"ת שיב"כ ולפי"ז עלינו לפרש דמ"ש ר"ש בוא וראה כו' כונתו רק על איברי התמיד של בה"ע דמקריבין בשבת ואינו ממתין אבל מאימורי מוספין וכיו"ב לא יליף מידי דהא בדידהו הקטרת איברים דא"א בע"א הוי בגדר מצותן בכך והותרה וכמ"ש בתוס' יומא (דף כ"ט) ד"ה אלא ולכאורה זהו שלא כפירש"י שם במנחות שפירש על ר"ש דיליף מתרוויי' מתמידין ומוספין

אכן מ"מ נראה לומר דרש"י פירש שם למ"ד דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח דלדידי' שפיר גם בכל הקטרת איברים אפשר להעלותן על המזבח ולהקריבן מחר אחר התמיד ש"ש ומ"מ מקרי' בשב' וע"כ משום חביבות מצוה ורק למ"ד דלינה פוסלת גם בראשו של מזבח לדידי' ע"כ דרק מהקרבת התמיד יליף ולא מיתר הקרבנות דבהו הוי מצותן בכך משום דא"א באופן אחר והבן בדברים

כן הי' נראה בע"ה לתרץ ד' הרשב"א מסוגיא דמנחות שם בדרך נכון מאוד רק ראה זה מצאתי לד' הרמב"ן עצמו שהביא הרשב"א הנ"ל והוא בחי' הרמב"ן ע"מ שבת שכתב כדברים האלה ועוד מוסיף שם לומר וז"ל דמ"ע שאין לקיימה היום כיון דחביבה מצוה בשעתה וכמ"ש במנחות אר"ש בוא וראה וכו' וע"כ א"א לקיים את שתיהן מיקרי ואעפ"י שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן כמחוסר הכל דמי והרי עכשיו א"א לקיים את שתיהן עכ"ל. הרי דמסתייע לדינו הנ"ל מהאי סוגיא דמנחות ומשמע דמדינא קאמר ר"ש משום דמן הדין אין להמתין וא"כ הדר תיקשי משה"ק בשאג"א הנ"ל דא"כ מאי מדמי שם הא דקציה"ע דלהקדים הוא להא דר"ש דהקטר חלבים וכו' דהוא להמתין על לאחר זמן וצ"ע לכאורה

ולכאורה הי' אפשר ליישב ד' הרמב"ן הנ"ל בדרך נכון בע"ה ונאמר דמפרש מש"ש בסוגי' דס"ל כאידך דר"ש כו' היינו דאה"נ דלפי הס"ד ס"ל דלהקדים או לאחר שוין הן ואי לאו דחביבה מצוה בשעתה אה"נ דהיו ממתינין מלהקטיר אברים ופדרים עד הלילה ולא הי' דוחה שבת. רק לבתר דמסיק דשא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת. והיינו דמשו"ה דמקטיר אימורים משום דמדינא מותר מטעם שכבר דחתה וכמו שנתבאר לקמן בע"ה טעמא דמילתא וכיון דמדינא שרי לכן אינו ממתין ומקטיר אימורים בשבת משום דמדינא אין לדחות המצוה כל כמה שאפשר להקדים אבל כאן בקציה"ע דאפשר להקדים מע"ש אה"נ דמשום חביבה מצוה בשעתה א"ד שבת והיינו דלפי המסקנא מפרש הרמב"ן דבאמת מחלק תלמודא בין אפשר להקדים או להמתין דדינא הוא דאין לדחות המצוה על אחר זמן ומשו"ה דוחה ל"ת בעלמא ושבת ה"ט דדחי משום סברא שכבר דחתה וכו' אבל דברי הרמב"ן גם פשטות הסוגיא אינם מורין כן ועיין מה שכתבנו ליישב ד' הרמב"ן שלהי קידושין בע"ה: פלג יב

ולעניננו נאמר בע"ה ליישב דברי הרמב"ן הנ"ל בדרך נכון וקיים והוא דהנה שם בחי' הרמב"ן שבת (דף כ"ד) במאי דפריך הגמ' על ש"ק דאסור ביו"ט ופריך מה"מ הקשה מהיכי תיתי דשרי דבעית קרא למיסר ותי' דהוא משום דסד"א דיו"ט ל"ת הוא ואתי עשה ודחי ל"ת מדקא מתרץ ר"א בהדיא משום דיו"ט עשה ול"ת הוא וכו' אלמא מעיקרא לא ס"ד הכי אלא ל"ת בלחוד הוא וכו' וכפירש"י בגמ' שם שוב כתב וז"ל ואיכא דק"ל ותיהוי נמי יו"ט ל"ת וש"ק עשה היכי דחי האי עשה להאי ל"ת הרי אפשר לעשה זו להתקיים למחר וכו' וכיון שכן מ"ט צריכי להנך קראי ור"א נמי ל"ל למימר שבתון עשה הוא ואם באנו לפרש דהכא בקדשים שא"א לשהותן כגון או"פ שנתיתרו מעיו"ט וכעין פירוקא דאביי שאעפ"י שאפשר שמעלן ומלינן בראשו של מזבח כיון דאם ירדו פסולין מ"ע הוא לשורפן היום ולא יפסלו בלינתן [ומ"מ שפיר כתבנו לעיל דלמ"ד אין לינה מועלת בראשו ש"מ מיקרי ההקרבה דחוי' ולא הותרה משום דאף שאפשר שיפסלו בירידתן מ"מ אין לקרותם שוב א"א בע"א ומצותן בכך דאפשר ליזהר שלא ירדו ולא יפסלו וז"פ] ולא יספיק לנו פירוקו זה לטעמא דחזקי' ורבא דמהתם להכא לא משמע אלא שאין ש"ק שנפסלו שאפשר לשהות