לפלגות ראובן חלק א קיב

פלג י

ובכרו"פ סי' י"א הקשה בסוגיא דב"ק (דע"א) דפריך אלא שבת שחיטה ראוי' היא וכו' ס"ל כר"י הסנדלר כו' והקשה דכיון דמיירי ע"כ במזיד מאחר שאסור במוצ"ש א"כ הוי שחיטת מומר והוי נחירה ע"ש שנדחק ובאמת במחכתה"ר דזה תי' לקושיתו מכיון שהוי כנחירה א"כ גם לר"מ יפטר וע"כ דמיירי שטבח בצינעא וא"כ שפיר פריך הגמ' ולק"מ רק אי קשיא הא קשיא לפימ"ש הר"ן בשם היש דוחין דאף אי הוי שחיטת מומר מ"מ אינו מטמא במשא א"כ אינו כנחירה רק שאסור באכילה וא"כ הוי שחיטה שא"ר בזה תיקשי דא"כ מאי פריך הגמ' הא דפליגי בזה ר"מ ורבנן בשחיטה שא"ר וכן הקשה הגרעק"א רק שהוכיח מזה דע"כ שלא כסברת היש דוחין הנ"ל אע"כ דשחיטת מומר מטמא במשא ג"כ ולענ"ד דלהרמב"ם א"א כלל לומר דשחיטת מומר תטמא כנבילה מכיון שפי' בפי' המשניות כאן בחולין הטעם דשחיטת עכו"ם מטמא דהוא משום דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם א"כ הא באפיקורוס ומומר ל"ש כלל הטעם הזה שאינו עובד עכו"ם כלל אלא שפורק עול וכופר בעיקר ומ"מ שפיר אפשר לומר דמדרבנן מטמא גם במשא וכדמשמע מלשונו בפ"ד מה"ש דשחיטת מומר הוי ממש כשחיטת עכו"ם אבל הא ליכא למימר דשפיר הוכיח דא"א לאוקמי במזיד ומיתסר משום שחיטת מומר דא"כ בשוחט לעכו"ם דקתני ג"כ התם דר"מ מחייב תיקשי דאמאי חייב הא הוי כנחירה דג"כ מטמא דבזה אפשר למימר דאיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכדמוקי לה התם

שוב מצאתי שגם רבותינו האחרונים העירו בסברא זו דחשיב מתקן למפרע ובס' לב ארי' שם תלי לה בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או לא ע"ש גם בח"ס חלק ששי סס"י ל"ט ובחוו"ד סס"י י"ד העיר מזה ושם כתב דד' פי' המשנה הוא רק לר' יהודא דס"ל בהוריות (דף י"א). דגם בעבר אעבירה דרבנן הוי מומר [לעכו"ם] ל"כ לדידן אף דהוי מתקן למפרע מ"מ מומר עדיין לא נעשה עד הגמר משום דבכל רגע אמרינן שימלך ויפסוק באמצע ע"ש בדבריו ולפי דבריו יתיישב ג"כ הקושיא מהא דב"ק הנ"ל וכמובן וצריך לחלק בין הא דאינו נעשה מומר מטעמא דשמא מימלך ובין הא דנהרג ול"ח שמא ימלך ולא יגמור כמ"ש גדולה מזה בתוס' חולין (דף ל"ט ע"א) ד"ה ר"ל דגם שוחט ע"מ לזרוק דמה כו' אמרינן דנהרג ול"ח דילמא מימלך מאחר שכבר עשה מעשה השחיטה ע"ש ובתוס' רעק"א ריש מסכת שבת דשא"ה שקיבל ההתראה ואין לך מומר לעכו"ם גדול מזה כמ"ש חולין (דף מ"א ע"א) דהא גם בעבירות לאו בעינן קבלת התראה כמבואר בסנהדרין (דף פ"א ע"ב) ולחנם נסתפקו בזה האחרונים ואכמ"ל לכן בודאי אמרינן שיגמור מעשיו אחר שקיבל עליו התראה ל"כ בעובר עבירה בלא התראה אף אם מזיד הוא מ"מ מומר עדיין לא נעשה עד הגמר ובחידושי הארכתי בזה בע"ה וכאן לקצר אני צריך: פלג יא

והנה בדברינו שלהי קידושין בע"ה הארכנו להסביר האי סברא שכבר דחתה דהוא בגדר הואיל ואידחי אידחי שמצינו בכ"מ ושם ביארנו לענין עבודה בשבת אם הוא בגדר הותרה או דחוי' דאיפלגי בה רבוותא ומצינו לאמוראי בזבחים (דף ל"ב) דפליגי אם בדבר שהותרה אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי ואין להכפיל הדברים עיי"ש ותרוה נחת. ולעניננו נאמר בע"ה באופן אחר. דהנה בס' בית הלוי סי' ל"ח כתב לדייק לישנא דהש"ס יומא (דף מ"ו) דשבת הותרה בציבור סופו נמי דחי ומדייק שם דבאמת שחיטת הקרבנות שא"א בענין אחר ומצותן בכך הוי בגדר הותרה ל"כ הקטרת האימורים דאפשר להמתין עד הלילה אינו אלא בגדר דחוי' [ולפלא עליו שלא הביא ד' הרמב"ן שקדמו בהאי כללא דדבר שא"א בע"א הוי הותרה ובאפשר אינו אלא דחוי' ה"ה בספרו תורת האדם ענין הכהנים יעו"ש] ומיישב עפי"ז משה"ק התוס' ביבמות (דף ה') דרצה הש"ס ללמוד מפסח מילה ותמיד דדו"ש ע"כ דעדל"ת שיב"כ ודחי שאני הני שישנן לפני הדיבור והקשו בתוס' למה לא יליף משארי קרבנות שדוחין שבת ובזה מיושב דבש"ק גם הקרבת האימורים אין להמתין ולמ"ד דלינה מועלת בראשו של מזבח ע' זבחים (דף פ"ז) ע"כ מקריב גם את האימורים קודם זריקת דם התמיד של בה"ע משום עשה דהשלמה ע' תוס' יומא (דף כ"ט). א"כ גם הקרבה הוי בהו כמו הותרה ורק מהקרבת התמיד יליף וכן מפסח הבא אחריו דאפשר להמתין ומוכיח מהאי סוגיא דע"כ לא ס"ל האי סברא שכבר דחתה דאל"ה הא אין ללמוד מהקטרה דשא"ה שכבר דחתה עיי"ש ודפח"ח

היוצא לנו מזה דזה ודאי דשחיטת הקרבנות הוי הותרה דמצותן בכך. דודאי אין סברא לומר דהא אפשר שיעשה גם השחיטה בהיתר למ"ד בחולין (דף ל') דשנים שוחטין זבח אחד. ע' ס' מעין החכמה מצות העומר שמיישב עפי"ז שי' הרמב"ם הנ"ל. דרק לר"ש קאמר התם שכבר דחתה משום דס"ל מקב"ח חייב ומה"ט גם בשנים שעשאו חייבין עיי"ש דאינה נראה כלל דממ"נ אם נחשוב לגבי כאו"א שלא עשה את המלאכה משום סיוע חבירו שמסייע ע"י א"כ נימא נמי לגבי כאו"א שלא קיים את המצוה בעשותם בשנים וע' באי"צ או"ח סי' י"ד מ"ש בא"א דגבי מצוה אמרינן להיפוך דכיון דרחמנא אחשבי' למלאכה לגבי קיום מצוה ממילא נחשבת נמי למלאכה לענין איסור שבת עיי"ש באורך. ורק הקטרת האימורין שאפשר להמתין עד הלילה ע"כ אינו אלא בגדר דחוי' וכנ"ל

והנה כבר ידוע מ"ש רוב הראשונים ז"ל במשמעות הסוגיא דיבמות שם דלפי המסקנא אין