לפלגות ראובן חלק א קיא

פליגי בזה למאן דאמר דס"ל דהבערה ללאו יצאת וקצרתי

[וע' עטרת פז ביצה (דף י"ב ע"א) מ"ש לתרץ קושית התוס' שם מה דלא קאמר השוחט עולת חובה ביו"ט לוקה לב"ש ותי' שם דלכאורה עשה דובאת שמה דוחה לל"ת ואף דהוי ג"כ ל"ת ועשה נ"מ לענין מלקות כהריב"א וע"כ משום פשיעה דקודם יו"ט אבל לאו משום שאפשר להקריבו אח"כ בחוה"מ משום דאין מחמיצין וכהרשב"א וזה שפיר דחי לכן דוקא בעו"נ לוקה ומשום אתמול אבל בעו"ח דא"א מאתמול אינו לוקה ודפח"ח. וכבר נתבאר דהתוס' ביבמות ס"ל איפכא דבכה"ג שאפשר לדחות ג"כ לא דחי ל"ת בשגם כי לדבריו אם נדר היום של"ה אפשר מאתמול גם בעו"נ אינו לוקה והוי לי' לפרש וקושית התוס' הנ"ל י"ל בא"א וקצרתי]. ועדיין נשאר לנו לתרץ קושית השאג"א הנ"ל ממש"ש במנחות לדמות בין אפשר להקדים או לאחר דלהרשב"א הנ"ל קשה מאוד וצריך ישוב: פלג ט

ונקדים תחלה עוד פרט אחד הנוגע לעניננו בע"ה והוא הנה ידוע מה דמקשי האחרונים ז"ל על הרמב"ם פ"ו מה' תמידין ומוספין ה"ה דמצות העומר להקצר בלילה בין בחול בין בשבת וכו' ואם קצרוהו ביום כשר והקשו דזהו היפוך הסוגיא דמנחות (דף ע"ב) דמסיק שם דאם נקצר ביום כשר א"ד את השבת וקוצרין אותו מע"ש עיין במפרשים ובבה"ז ובח"צ סי' קס"ו מביא מקורו מן הירושלמי ספ"ק דר"ה דדחי קצירת העומר שבת גם ביום עיי"ש ואכתי צריך ליישב לפי דבריו הסוגיא דמנחות הנ"ל שמפורש להיפוך ועש"ך יו"ד סי' רס"ב ס"ק ב' וצריך אני להאריך קצת בזה

דהנה כבר כתבו האחרונים ז"ל ליישב ד' הרמב"ם ז"ל בזה עפ"י סגנון אחד דכיון שאמרו שם בסוגיא ס"ל כאידך דר"ש דאמר בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואימורים כשרין כל הלילה וכו' ומטעם חביבות מצוה דחי שבת רק דשם דחי לה בטעמא דשא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת ומשום דהתם בסוגיא בעי לאוקמי תלמידים דר"ש דס"ל כר"ע רבו של ר"ש דמצינו לר"ע דס"ל סברא זו בפסחי' ס"ט ואינך תנאי י"ל דלס"ל סברא זו והקחו"א שאין ממתין עד הליל' ודו"ש ע"כ מטע' דחבי' מצו' בשעת' ושפיר פסק לפי"ז הרמב"ם כהני סתמי דאף דנקצר ביום כשר מ"מ דוחה שבת וכן כתב ג"כ בס' בית הלוי סי' ל"ח ע"ש

ועדיין עלינו לבאר עיקר סברא זו שכבר דחת'. ובמאי פליגי' הסוגיות דמר אית לי' האי סברא ומר לית לי' שעדיין לא ביארו בזה כל הצורך וראיתי בס' אחד שכתב לפימ"ש התוס' בשבת (דף ק"ו ע"א) ד"ה חוץ דלהכי ל"ה שחיטה מקלקל משום שתיקונו בא מיד שמוציא מידי אבמה"ח וכ"ז בחולין אבל בקדשים כ"כ רכ דלא זריק דם לא משתרי בשר וכמ"ש כה"ג בחולין (דף פ' ע"ב) לענין דהוי מה"ט שחיטה שא"ר א"כ אין תיקונו בא מיד ול"ש כלל לומר שכבר דחתה כו' דהוי מקלקל ורק לר"ש לשיטתו דס"ל מקלקל בחבורה חייב קאמר שם במנחות האי סברא אבל לא לדידן

ולענ"ד הא ליתא כלל דכיון דאח"כ שזורק הדם ומתיר הקרבן נמצא דהוי מתקן למפרע שפיר מיקרי כה"ג דהתיקון בא מיד דל"ד למ"ש התוס' שם גבי חובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לעפרו שאין התיקון בא מיד דרק אחר שנעשית החבורה בא הדם ולאחר שכלתה ההבערה בא האפר דהתם אין זה מתקן למפרע רק מכאן ולהבא אבל בכ"מ שצריך לכל מעשיו מתחילתו ועד סופו ודאי דחשיב אח"כ מתקן למפרע ויש לחלק בין הא דמתקן למש"ש בחולין (דף פ' ע"ב) לענין שחיטה שא"ר ולבד זה הנה מסיק שם בחולין דלא כר' אושעיא בזה ועיי"ש (דף פ"א ע"א) רש"י ד"ה הי' מ"ש מכיון שנשחט ראשון ונזרק דמו הו"ל שחיטת הראשון ראוי' דלית לן הא דלעיל דר' אושעיא עיי"ש הרי דחשיב גם התם בכה"ג שחיטה ראוי' כיון שזרק אח"כ ואינו מובן ג"כ עפי"ז מה שראיתי להגרעק"א בחי' יו"ד סי' ב' ס"ה וכ"ה בדו"ח במערכה ג' משבת שכתב לפרש ד' הר"ן בחי' דס"ל גבי שוחט בשבת דמתחילת שחיטה הוי מקלקל ופטור אף דהוי מקלקל ע"מ לתקן וכתב דס"ל להר"ן כתי' ב' שבתוס' שבת (דף ק"ו ע"א) שכתבו הטעם דשוחט חייב ול"ד לחובל וצריך לכלבו משום דשם התיקון בא מיד וא"כ ממילא בתחילת השחיטה דעדיין לא בא התיקון פטור ע"ש ולענ"ד ז"א דשחיטה כיון דכל השחיטה כולה מראשיתה עד סופה צריכה להיתרא דבהמה להוציאה מידי אבמה"ח בוודאי דהוי מתקן מתחילת השחיטה ואף דאם פסק קודם שגמר השחיטה פטור דלא תיקן כלום אבל אם גמר שחיטתו בוודאי דהוי מומר מתחילת שחיטה למפרע דמיקרי מתקן גם מתחילת שחיטתו וא"כ עדיין תיקשי דיפסל למפרע מטעם שחיטת מומר תדע שכן הוא שהרי גם בקורע על מתו אינו מתקן כלל בתחיל' הקריע' והתיקון הוא אחר שקרע טפח דהוא שיעור קריע' כמ"ש ביו"ד סי' ש"מ ולהדיא כתבו התוס' שם בשבת דבשעת קריעה בא התיקון תומ"י ע"כ כמ"ש בע"ה וגם התם גבי קריעה כיון דבעינן, טפח א"כ למפרע הוי מתקן מראשית הקריעה

ובזה מיושב אצלי מאי דקשיא לי מכבר במש"כ התוס' סנהדרין (דף ל"ה ע"א) ד"ה אין ובשאר חייבי מיתות נמי כו' הכא חשיב תיקון דיש לו כפרה. ושם בסנהדרין (דף מ"ז ע"ב) קאמר דמיתה וקבורה בעינן לכפרה ולמר בעי נמי עיכול בשר ולר"א שם מ"מ צערא דקברא פורתא בעי לכפרה וא"כ אין תיקונו בא מיד. ולפי דברינו מיושב דגם שם פירש"י ד"ה מיתה וקבורה דהיינו אם יקברו מכפרת מיתתן עליהן הרי דעיקר כפרתן נמשכת מתחילת מיתתן רק נגמרת אח"כ לכל חד כדאית לי' וזה ברור בע"ה: