לפלגות ראובן חלק א קי

עדל"ת כיון דלית בזה עשה דשבתון דאינם בכלל מלאכה גמורה עיי"ש אכן מד' הרמב"ן עה"ת פ' אמור משמע להיפוך והוא כתב שם דעל כל עמל וטורח דליתא בכלל מלאכה מ"מ אסור בעשה זאת דשבתון שבות ומובאים דבריו בהה"מ ולח"מ פ"ב מה' שבת יעו"ש

אמנם גם לדבריהם ז"ל עדיין יש להקשות במש"כ לתרץ עפי"ז קושית התוס' שבת (דף כ"ד) דבעי רבא ללמוד הא דש"ק אינו דוחה יו"ט מקרא דהוא לבדו ולא מילה שלא בזמנה וש"ק להא דמיא הא במילה ע"כ אתיא לל"ת ועשה דמלאכה גמורה היא בין אי נימא דטעמא דאיסור חובל הוא משום מפרק כמ"ש ברמב"ם פ"ט מה"ש ובין לשיטת רש"י דהוא משום צובע ולהירושלמי דהוא משום נטילת נשמה [ומשום דבמפרק הי' בעינן שיעורא כגרוגרות ע' באחרונים] דבכולהו הני איכא מלאכה גמורה ורק דבעינן קרא דלא דחי משום דאתיא בק"ו מעבודה כמ"ש בשבת (דף קל"ג) אבל אכתי תיקשי האיך מדמי לה הא דש"ק דאין בה אלא ל"ת דהבערה לחוד ושאני מילה דאיכא ל"ת ועשה

ולענ"ד יותר נראה לומר בזה עפי"מ שראית בסוף ספר שו"ת מהריא"ז ענזיל מה שמדייק מלשון הרמב"ם פ"א ה"א מה' יו"ט שכתב דכל השובת ממלאכת עבודה קיים מצות עשה וכ"כ שם דכל העושה מלאכה שאינה לצאו"נ בטל מ"ע הרי דמדייק דדוקא בהני מלאכות שאין בהן צורך או"נ הוא דאיכא מ"ע זו דשבתון והמה בכלל מלאכת עבודה וכמ"ש הרמב"ן פ' אמור וכן ביאר שם כגון בנה והרס וארג אבל הני מלאכות שיש בהן צורך או"נ אינן בכלל מלאכת עבודה וה"ה בכלל כל מלאכה לא יעשה בהם והעובר עליהם שלא לצורך או"נ לוקה ומ"מ אינו עובר עליהם בעשה דל"ק שביתה על אותן מלאכות שהותרו מכללן לצורך או"נ עיי"ש ודפח"ח: פלג ח

ולפי"ז יתיישבו היטב כל הני דאמרן סוגיא דפסחים שהבאנו ולפי פי' הר"ח דהוא מטעם עדל"ת דהתם דאיירי מביעו"ח ע"י הבערה ודאי דאין בזה אלא ל"ת לחוד ועשה דביעו"ח דחי לה שפיר וכן יתיישב ג"כ קושית התוס' שבת (דף כ"ד) הנ"ל דצריך קרא לרבא דש"ק א"ד ל"ת משום דמיירי בהבערה דל"ה אלא ל"ת לחוד וכנ"ל וכן גם הא דמלאכת חובל דאיכא במילה ג"כ מצינו דהותרה במלאכת או"נ גבי שחיטה וג"כ אינה אלא ל"ת לחוד לפי"ז ודו"ק כי נכון הוא בע"ה

ויש ליישב ג"כ עפי"ז מה שנתקשו כולם בסתירת ד' רש"י שבביצה (דף כ"ז ע"ב) פירש"י דאסור להאכיל תרומה טמאה לכלבים ביו"ט משום דזהו ביעורו והוי כמו הבערה וכאן בפסחים (דף ה') כתב רש"י דש"מ דס"ל אביעו"ח אלא שריפה דאי השבתתו בכ"ד לוקמי' ביו"ט ויבערנו בד"א יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים והקשו בצל"ח ופנ"י דנימא גם גבי חמץ דרחמנא אחשבי' ואסור לבערה ביו"ט גם ע"י ד"א ע' נובי"ק או"ח סי ט"ו ומה שכתבנו בע"ה בישוב דבר זה באורך בהתחלה למס' ברכות אמנם גם עפ"י הנ"ל א"ש דהא אף אי נימא דרחמנא אחשבי' גם את האכילה לכלבים כמו הבערה ודאי דמ"מ אינה בכלל מלאכה ולא עדיפא מהבערה עצמה דאינה רק ל"ת לחודא וא"כ גבי חמץ מותר לבערה מטעם עדל"ת דהא א"א לדחותה משום שלא יעבור בב"י וב"י ל"כ התם גבי תרומה טמאה אף דס"ל לרש"י דמקיים עשה ע"י האכלתה לכלבים הא מיהת אפשר לדחותה ולקיימה לאחר זמן וס"ל לרש"י דבכה"ג לא דחי ל"ת וי"ל עוד בזה וקצרתי

ותמוהים ד' הישוי"ע שם סי' תמ"ו סק"ג מש"כ ג"כ לתרץ סתירת ד' רש"י הנ"ל עפימש"כ המג"א דאתי עשה ול"ת דחמץ ודחי עשה ול"ת דיו"ט ולר"י דצריך דוקא שריפה לגבי קיום המ"ע א"כ מה דדחי יו"ט הוא רק המ"ע לבד לכן אין עשה דוחה ל"ת ועשה דיו"ט עיי"ש ולפלא שהרי זה סותר למש"כ בעצמו מקודם שם דגם בהבערה עצמה ליכא אלא ל"ת לחוד גם זו"ז הלא המג"א בעצמו דחה זה ממ"ש רש"י והרי"ף פ"ב דב"מ דאין הל"ת מועיל כלל לענין הדחי' ודבריו תמוהים בזה וקצרתי

עכ"פ אי נימא דשבתון ל"ק על הבערה למ"ד ללאו יצאת יש ליישב קושית התוס' ביבמות (דף ה') למה לא ילפינן מש"ק דאין עדל"ת וכן יתיישב ג"כ משה"ק שם עוד להיפוך דנילף איפכא דאינו דוחה ל"ת מדאיצטריך קרא לאסור ש"ק משום שאפשר להמתין וכו'. ולמ"ש א"ש דלדידן דקייל"ן הבערה לחלק יצאת וכמ"ש ברמב"ם פי"ב מה"ש א"כ שם מלאכה עליה ואית בש"ק עשה ול"ת ביו"ט ואין ללמוד מזה כלל לענין עדל"ת דלתי' התוס' שתירצו שם משום דה"א שא"ה שאפילו אוכל נפש מותר וכו' אכתי נשארו שם בקושיא למ"ד דנו"נ א"ק ביו"ט יעו"ש ולדברינו א"ש דהאי מ"ד ס"ל דהבערה לחלק יצאת תדע שהרי ר"ע דס"ל בשבת (דף קי"ד) נו"נ א"ק ביו"ט ס"ל בפסחים (ד' ה') דלחלק יצאת וא"כ הוי ש"ק ביו"ט עשה ול"ת ולא ילפינן מיני' ושפיר אפשר מעתה לקיים ד' הרשב"א הנ"ל דגם במקום שאפשר להמתין מ"מ דחי ל"ת וש"ק דלא דחי לאו מה"ט הוא משום שאפשר להמתין וכד' התוס' רק משום דבאמת הוי לדידן עשה ול"ת וגם הני אמורא דמתרצי שם בשבת הא דש"ק באופן אחר י"ל דמודים בזה ורק דמתרצי שם למ"ד דס"ל דהבערה ללאו יצאת ואולי י"ל דבאמת פליגי בזה הני אמוראי בשבת שם דמר חשיב גם להבערה ל"ת ועשה וכשיטת הרמב"ן הנ"ל ומר ס"ל דהבערה דלאו שם מלאכה עלה אין בה רק איסור ל"ת לחוד וכולהו אמוראי