לפלגות ראובן חלק א קט

שימצא עכו"ם או אשה וראי' משה"ק דא"א ימתין עד שימצא אחר עיי"ש וע' שאג"א סי' צ"ו בדרך רביעי וקצרתי ולפלא שלא הביא ד' הב"י או"ח ה' ציצית סי' י"א התמוהים שכתב שם להיפוך דאף דעתה א"א לקיים שניהם מ"מ כיון דבמציאות הוא מיהת לקיים שניהם לא דחי וז"א וכנ"ל בשם התוס': פלג ו

אמנם לפי"ז לבד מה שהקשינו מסוגיא דמנחות הנ"ל על הרשב"א דהתם משמע דלאו דינא הוא ורק משום חביבות מצוה בשעתה הנה גם זו"ז קושית התוס' צריכה ישוב שהקשו ביבמות דנילף מש"ק דעשה ל"ד ל"ת ותירצו דשא"ה משום שאפשר להמתין ולקיים המצוה אח"כ יעו"ש הרי מיהת בכה"ג דאפשר להמתין ולקיים המצוה אח"כ שפיר אפשר ללמוד מש"ק דאין עשה דוחה ל"ת למ"ד דיו"ט הוי ל"ת לחוד

ולכאורה הי' אפשר לתרץ בפשיטות עפימ"ש התוס' עירובין (דף ק') דעשה הבאה ע"י פשיעה ל"ד ל"ת ובנותר או קדשים טמאים מיקרי עשה ע"י פשיעה. אמנם ז"א דאי נימא דלעולם האי עשה דש"ק מיקרי עשה ע"י פשיעה א"כ שפיר דוחה ל"ת בכה"ג וכמ"ש בדו"ח הגרעק"א כתובות (דף מ') ממש"ש גבי עשה דולו תהי' לאשה דאי לאו טעמא דא"א ל"ב מי איתא לעשה הוי דחי ל"ת אף דבאה עי"פ ותי' שם דכיון דלעולם באה עי"פ מה שאנס אותה לכן דוחה ל"ת משום דאי לאו הפשיעה לא הי' לעשה כלל עיי"ש [וע' תוס' מכות (דף ט"ו ע"א) גבי אונס שגירש אם כהן הוא לוקה וא"מ שהקשו ג"כ למה לא אתי עשה ודחי ל"ת ותי' ג"כ מטעם א"א לא בעינא כו' ולכאורה הא התם באה עתה ע"י פשיעה שגירשה ודוחק לומר דכיון דעיקרה של העשה הזאת באה ע"י פשיעה שאנס אותה לכן שפיר הוי דחי ל"ת אף שנולד עתה פשיעה חדשה ע"י שגירשה] ואי משכחת לה להאי מצוה דש"ק גם בלא פשיעה וכמו מוח שבעצמות המבואר בפסחים (דף פ"ג) ומ"מ גלי קרא דאין שורפין ביו"ט א"כ הדר קושיא כנ"ל דנילף מהכא דבמקום שאפשר להמתין מיהת לא דחי: **(הג"ה גם זו"ז הלא נודע משה"ק הטו"א ר"ה (דף כ"ח) על האי כללא שכתבו התוס' בעירובין (דף ק') הנ"ל מהא דזבחים (דף צ"ז) גבי יקדש דמשמע להיפוך ובמפרשים תי' דפליגי בזה אמוראי ע' באר אברהם ביבמות שם וע' מהר"ם ברבי דרשה שני' לשבה"ג ושם כתב דמ"ד דב"כ הבכ"א מלמדין יליף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מנדרים דחלים עד"מ עפי"ד הרא"ה בחינוך יעו"ש ושם הא באה ע"י פשיעה וע"כ דס"ל דגם בבאה ע"י פשיעה שפיר דוחה ל"ת לחוד יעו"ש. ולפלא מה שתמה עליו בס' מה"ר ערך עדל"ת דשם ל"מ באה ע"י פשיעה דרק העשה דנדרים באה עי"פ אבל העשה הדוחה שלא עי"פ באה וא"כ אדרבה א"נ דעי"פ ל"ד פשיטא דיליף מכאן דאין עדל"ת ועשה בעלמא עיי"ש. ובמחכ"ת הוא שגה דהא גם בהאי דינא דזריקת הדם בעירובין להא דמיא דהא האי עשה דוזרקו את הדם אינה באה ע"י פשיעה ובלא התערובות מחויב הוא לזרוק אותה מתן ד' רק מכיון שע"י פשיעתא שנתערבו צריכה לדון דחיית ל"ת לכן אינה דוחה וכמ"כ גם בהא דנדרים דאף דעשה דסוכה ולולב עשה גמורה היא ומחויב בהו מ"מ כיון דע"י פשיעתו שנדר עליו בא לדין דחי' לכן אינה דוחה רק עיין שעה"מ פ"ג מה' נדרים ה"ו מ"ש לתרץ קושיתם מהא דזבחים עפ"י סברא ואכמ"ל בזה עוד:)** פלג ז

והי' נראה לומר וליישב קושית התוס' יבמות הנ"ל על פי מה שכתב בס' נחלי מים להגאון מהרי"מ מבריסק זצ"ל בדרוש ט"ו לתרץ קושית התוס' שבת (דף כ"ד ע"ב) דהתם ס"ל לרבא דיו"ט ל"ה אלא ל"ת לחוד ובביצה (ד' ח') משמע דס"ל לרבא דיו"ט הוי ל"ת ועשה ותי' שם דלמ"ד דהבערה ללאו יצאת ודאי דל"ה לגבי הבערה רק איסור ל"ת לחוד דכיון דלאו שם מלאכה עלה וכמ"ש הריב"א בתוס' פסחים (דף ה') ובביצה (דף כ"ג ע"א) ל"ק ע"ז איסור עשה דשבתון דשבתון דכ' בקרא ל"ק רק לשבות ממלאכה ומשו"ה בשבת שם דאיירי לענין ש"ק דרק איסור הבערה הוא שפיר ס"ל לרבא דאינו אלא איסור ל"ת לחוד ל"כ שם בביצה דאיירי מאיסור חרישה דודאי מלאכה גמורה היא לכן הוי ל"ת ועשה ועיי"ש מ"ש ליישב עפי"ז סוגיא דפסחים (ד' ה') דמשו"ה מוכח שפיר לר"ע דס"ל הבערה לחלק יצאת דאל"כ אינו אלא ל"ת לחוד ועשה דתשביתו דחי לה עיי"ש ודפח"ח וכן ראיתי שגם בס' עמו"א סי' כ"ו כתב לפרש כן הסוגיא דפסחים ומשום דודאי דשבתון דכתיב בקרא לא קאי רק אשביתה ממלאכה ולא על תחומין וכיו"ב למ"ד דאסור ביו"ט עיין בדבריהם ולפלא עליהם שלא הביאו ד' הרשב"א בחי' ליבמות (דף ו') שכתב כן בשם מורו יעו"ש וכפיה"נ גם דעת הר"ח בפירושיו מטין כן שהרי כן מפרש שם להדיא האי סוגיא דאי ס"ד ללאו וכו' ידחה העשה לל"ת דהבערה וע"כ דס"ל דעשה דשבתון ל"ק על הבערה כיון שאינה מלאכה ורק ללאו יצאת

שוב מצאתי שגם בישוי"ע כתב לפרש כן באו"ח סי' תמ"ו ס"ק ג' עיי"ש שמיישב גם הוא ז"ל בזה קושית התוס' שבת (דף כ"ד) הנ"ל דרק להבערה שאינו אלא ל"ת לחוד בעי רבא קרא דאך הוא לבדו ועיין בהגהת מהרצ"ח יומא (דף ס"ו) מביא כן בשם הריטב"א ליבמות ומיישב עפ"ז קושית השאג"א סי' ע' במש"ש עתי אפי' בשבת כו' למאי הילכתא כו' והאיכא איסור תחומין ואיסור מחמר עיי"ש ולפי"ז א"ש דבהני פשיטא לי' דמותר מטעם