לפלגות ראובן חלק א קח

שמא ימות ולא יקיים המצוה דמה שאחר יקיים אותה הא זה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם דמ"מ לגבי האי גברא א"א לקיים שניהם וכמ"ש בס' בית הלוי סי' י' ליישב בזה משה"ק הש"א לענין כלאים דבג"כ שיהי' אסור בכה"ג משום דאפשר בהדיוט וע' מ"ש ליישב הא דשבת (דף קל"ג) דמשמע להיפוך ממש"ש אי איכא אחר ליעבד אחר ע"ש אמנם לבד מה שזה אינו ברור ולכאורה ממש"כ התוס' ביבמות (דף ז' ע"א) ד"ה שנאמר וכ"ה בסנהדרין (דף ל"ה) ואפי' אין שם כהן אחר כו' משמע להיפוך דאם הי' אפשר בכהן אחר הוי מקרי אפשר לקיים שניהם וי"ל בכונתם דמ"מ הי' אפשר לדחות כן מטעם זה וקצרתי הנה זו"ז ל"ש כלל בהא דקרבן ציבור דהא זה אינו דוחה שבת מה שהיחיד מקיים את המצוה רק מה שהצבור מקריבין את הקרבן שלהם ומכיון שבודאי יתקיים שפיר אפשר להמתין עוד יש לחלק בין ודאי לספק דכיון שאינו אלא ספק שמא ימות הא כמ"כ י"ל להיפוך שהאחר ימות והוא יקיים אותה ושפיר אמר ר"ש דרק משום חביבות מצוה דוחה שבת כן הי' אפשר לומר עפ"ד הכ"ס הנ"ל

אכן במחכ"ת אישתמיט גם מיני' ד' הרשב"א שבת הנ"ל שהרי מראיותיו שם להוכיח האי דינא מפורש יוצא שאינו מחלק בין יחיד לציבור ובכ"מ אמרינן דאינו מן הדין להמתין ודוחה ל"ת ושם הוכיח מהא דס"ד דמשכן דוחה שבת אם כי אפשר לקיימו אחר הש"ק והא י"ל דשא"ה שמ"מ יתקיים מצות עשיית המשכן באחרים וכמ"כ י"ל במש"ש עוד להוכיח מהא דמיתת ב"ד דהוי ס"ד דדוחה שבת ואינו ממתין והא גם שם ודאי יתקיים המצוה אח"כ [וע' תוס' יבמות (דף ה' ע"ב) ד"ה כולה שכתבו דמיתת ב"ד מיקרי א"א להמתין משום שלא יענו את הדין ושלא ישתכחו ע"ש] אמנם בזה י"ל דיש לחוש שמא ימות הנידון ונח יקיימו בו מיתתו הכתובה בו ולא יתקיים המצוה ועיין עוי"ט בהקדמה מש"ש דבמיתה שאינה כתובה בי' לית לי' כפרה. עי"ז והוי מקלקל בשבת ובר מן דין הא אף אם יכולים להמיתו בכל מיתה מ"מ הא המצוה בודאי אינם מקיימים רק באם דנין אותו בידים אבל לא במת מאליו **(הג"ה ולא אמנע מלהזכיר כאן מש"כ במק"א לה"ר לשי' הרמב"ם פי"ד מסנהדרין ה"ח דהב"ד א"י להמיתו רק במיתה הכתובה בו ורק העדים ושאר כל אדם יכולים להמיתו במיתה אחרת אבל לא הב"ד ע' ס' מעיין החכמה פ' משפטים והוכחתי כן ממשה"ק התוס' סנהדרין (דף מ"ה ע"ב) ד"ה משום דמאי דייק בגמ' מהא דח"מ שנתערבו ידונו בקלה דמותרה לד"ח הוי מותרה לדבר הקל נימא דשא"ה דמיתתן בכל מיתה שיכול ותירוצם שם נדחים עפ"י דבריהם ריש מכות שכתבו דבמיתה מד' מיתות פשיטא דיכול להמית לכל ח"מ יעו"ש וצ"ע עכ"פ לדבריהם במכות נשאר הקושיא שהקשו בסנהדרין (דף מ"ה) מאי דייק דהוי מותרה לדבר הקל ולשי' הרמב"ם א"ש דהא הב"ד א"י להמיתו רק במיתה הכתובה בי' ומדייק התם שפיר ממש"ש ידונו בקלה דמיירי בב"ד ע"כ דהוי מותרה לדבר הקל:)** וכן מש"כ עוד שם הרשב"א לענין שריפת קדשים דדחי יו"ט בהס"ד אם כי אפשר להמתין ולדחותה למחר בזה י"ל אף אי נימא כמ"ש בנו"ב או"ח מ"ק סי' ט"ו דהוא משום לתא דקדשים ומוטל על כל אדם מישראל מ"מ הא לגבי דהאי שרוצה לקיים המצוה שפיר יש לחוש למיתה ושמא יתקיים המצוה ע"י אחרים ולא על ידו וכבר כתבנו דזה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם מה שאחר יקיים המצוה ולא הוא וז"ב

וכן אישתמיטו דברי הרשב"א אלה מבעל פנ"י ביצה (דף ט') במשה"ק שם על מ"ע דכיסוי האיך שייך בי' הא דעדל"ת עפ"י הכלל דכ"מ שאפשר לקיים שניהם לא דחי עשה לל"ת והכא הא אפשר לקיים עשה דכיסוי אחר יו"ט עיי"ש ואישתמיט מיני' ד' הרשב"א הנ"ל שוב מצאתי בשטמ"ק על ביצה שבאמת תי' קושיא זו בשם הרשב"א כנ"ל דשפיר אתי עשה ודחי ל"ת בכה"ג אף שאפשר להמתין ע"ש ובאמת מצינו להתוס' ביבמות (דף ה' ע"ב) ד"ה כולה שחולקים על האי כללא וס"ל דבכ"מ שאפשר לדחות הדבר ולהמתין באמת ממתינין ואינו דוחה ל"ת כיון דלא בטל המצוה עיי"ש ובמהרש"א שבת (דף קל"ב) מתרץ עפי"ז משה"ק דמילה ידחה יו"ט כמו שדוחה צרעת ותי' כנ"ל משום שאפשר להמתין ועפי"ד התוס' הנ"ל וכן משמע מדבריהם גם בפסחים (דף ס"ט ע"א) ד"ה דתרומה במש"ש וי"ל משום דיכול לקיים מצות אכילת תרומה אחר השבת עיי"ש וי"ל אמנם כבר העיר הגרעק"א בגהש"ס יבמות שם שמהתוס' שבועות (דף ג' ע"א) ד"ה ועל הזקן משמע להיפוך דכתבו שם ששפיר דחי הקפת מצורע וא"א ימתין עד **(עליו עכשיו מפני המצוה שיבוא לו אח"כ עיי"ש ובנתה"מ שם ס"ק א' השיג עליו דודאי איכא משום מצוה אף אם המלוה שוכח ואינו תובעו ול"ד לנשבע וכו' עיי"ש. ולענ"ד צדקו דברי הקצוה"ח בזה דאף דודאי גם בשאינו תובעו מוטל עליו חיוב לקיים המצוה כשיגיע זמנה והיינו כשיתבענו וכן אם מחזיר לו קודם שתבעו ודאי דג"כ מקיים מצוה אבל מ"מ עדיין לא נתחייב בזה וכמו מצות ציצית דאף שאינו חייב לקנות בגד בת ד"כ מ"מ אם לובשו מקיים מצוה מיקרי אבל אם תבעו אז כבר הגיע זמנו ומחויב לקיימה וכמו מצות תפילין ועיין שו"ת הגרעק"א סי' ט' ובשאג"א סי' כ"ח דודאי אם אין לו על שניהם מצוה לקנות תפילין ולא ציצית מה"ט וה"נ דכוותי' שפיר כתב הקצוה"ח דהמצוה המוטלת עליו חובה לקיים עתה מכיון שתבעו אינה נידחית מפני המצוה שלא הגיע זמן חיובה לקיימה וכמ"ש בש"ך חו"מ סי' פ"ו סק"י דיכול הלוה לומר אחזיק עד שיתבעני וע' ג"כ ש"ך חו"מ סי' ע"ג ס"ק י"א ואכמ"ל בדבר שאינו נוגע לעניננו:)**