לפלגות ראובן חלק א קז

שבת הא מ"מ אפשר למולו אחר הש"ק ואין לחלק בין אפשר להקדים דשפיר אינו דוחה מה"ט ובין אפשר לאחר ולהמתין דאז שפיר דוחה את השבת משום דאין להחמיץ וזריזין מקדימין דא"כ מאי מדמה בסוגיא שם האי דקציה"ע דאפשר להקדים למ"ש ר"ש חביבה מצוה בשעתה גבי הקטר חלבים ואיברים דכשרים כל הלילה ואין ממתין להם עד שתחשך וע"כ דאין חילוק וטעמא מסיק התם משום שכבר דחתה שחיטה את השבת אבל בלא"ה הא דחביבה מצוה בשעתה אינה דוחה שבת ומשו"ה השיג שם על הש"ך ומחלק בין תמיד למילה ויבואר להלן בע"ה ועתה נדבר מפרט זה אם מחלקינן בין להקדים או לאחר שהוכיח השאג"א דלא מחלקינן

ולכאורה אישתמיט מיני' לפי שעה במחכתה"ר ד' הרשב"א שבת (דף כ"ד) שכתב בשם הרמב"ן ממש להיפוך דהא דאפשר לדחותה

למחר לא מיקרי אפשר לקיים שניהם ושפיר דחי והוכיח זה בראיות הרבה ע"ש רק דצריך להבין לפי"ז מ"ש במנחות שם לדמות הא דקציה"ע להא דר"ש דל"ד אהדדי דהא מן הדין אין לדחות המצוה לאחר הזמן ובקציה"ע אפשר דשפיר מקדמינן ואינו דוחה את השבת וכמשה"ק בשאג"א הנ"ל דאין לומר דמ"ש ר"ש בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה דינא הוא דמשו"ה אין לדחות ולהמתין וכמ"ש הרשב"א הנ"ל דא"כ מאי מדמה להא דקציה"ע דהתם הא אפשר להקדים וכנ"ל

וראיתי בס' ארעא דרבנן אות ס' סי' ק"ס שהקשה במש"ש במנחות (דף צ"ז) דסידור קנים א"ד שבת משום דאפשר מע"ש והקשה מ"ש מהקטר חלבים ואברים דכשרים כל הלילה ומ"מ דוחה שבת ושם בהגהת עפרא דארעא מתרץ לחלק בין אקדומי לאחורי וכבר כתבנו דלכאורה מוכח מן הסוגיא שם להיפוך דדמו אהדדי רק עיי"ש עוד מ"ש לתרץ דשא"ה דמצותו בזמנו משא"כ סידור קנים אם עשאן מע"ש לא ביטל מצוה בזמנה עיי"ש: פלג ה

וראיתי בס' כתב סופר עה"ת שכתב בפ' תזריע מדעתי' דנפשי' לחלק בין אפשר להקדים או לאחר וכתב שם מילתא בטעמא דשפיר י"ל דאין לאחר משום דחיישינן שמא ימות ולא יקיים המצוה עיי"ש שמיישב בזה ד' הש"ך הנ"ל דאין להקשות הא אפשר להמתין משום דחיישינן שמא ימות התינוק ולא יקיים מצות מילה ל"כ התם במנחות גבי הקטרה דקרבן ציבור הוא ול"ש חששא דמיתה עיי"ש שהאריך בזה ודפח"ח. וכן כתב ג"כ בשו"ת כתב סופר ח' או"ח סי' ל"ה עיי"ש באורך): **(הג"ה וכה"ג כתב בס' לקט הקמח לתרץ משה"ק בס' חכ"צ סי' ק"ו על הרדב"ז שכתב בדין חבוש שנתנו לו רשות לצאת מבית האסורין שאין לו להמתין על מצוה החמורה רק עליו לקיים מצוה הראשונה הבאה לידו משום דאין מעבירין עה"מ והקשה עליו בחכ"צ מסוגיא דמנחות (דף מ"ט) דמוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר ולהרדב"ז אף אי נימא דתדיר עדיף מ"מ הו"ל להקדים מוספין דהאידנא מטעמא דא"מ עה"מ ומתרץ בס' לה"ק הנ"ל דרק ביחיד דחיישינן למיתה שייך לומר הא דאין מעבירין עה"מ אבל במנחות שם דמיירי מק"צ דאין לחוש למיתה ל"ש כלל הא דא"מ עה"מ ונכון הוא

וראיתי בס' ספרדי דברי חפץ דרוש כ"ה שהקשה עליו ממ"ש במגילה (דף ו' ע"ב) גם גבי קריאת המגילה באדר ראשון או שני דמיירי בציבור ומ"מ אמרו שם הא דא"מ עה"מ ודחה דברי הלה"ק בזה. ובמחכ"ת טעה בדבר פשוט דסברא זו ל"ש רק גבי הקרבת קרבן והקטרת אימורין דרק חובת ציבור הוא ובודאי יקיימו המצוה זה או זה ל"כ התם במגילה דהיא מצוה המוטלת על כאו"א מישראל ודאי דשייך לחוש גבי כל יחיד האי חשש דשמא ימות ולא יקיימנה ואדרבה עוד יותר יש לחוש בזה למיתה מאצל יחיד וז"פ

ולפלא על המג"א או"ח סי' כ"ה ס"ק ב' שכתב בענין שאין להמתין על מצוה מן המובחר ובשבו"י או"ח ח"א סי' ל"ד חלק עליו ומביא ראי' מיומא (דף ו') דמהדרינן אכהנים טהורים אף דאיכא שיהוי מצוה למ"ד דטומאה דחוי' כו' ולא הביאו מדברי הרשב"א הנ"ל דגם לענין דחיית ל"ת אמרינן דדוחה ל"ת ואין להמתין על מצוה מן המובחר. וי"ל עוד בזה ולחלק בין צריך להמתין מעט ומ"מ יקיים המצוה באותו היום או שצריך לדחותה למחר וליומא אחרא. וכמ"ש בשבו"י שם. רק דלא משמע כן דא"כ ניתנו דבריך לשיעורין וע' מל"מ ז"ל פ"א מה' מגילה מ"ש לחלק בין ב' מצות דאפשר להמתין ובין מצוה אחת דצריך לקיים תומ"י. ומה מאוד תמוהים שם ד' המגיה במ"ש ליישב עפי"ז קושית החכ"צ מהא דמנחות הנ"ל וז"א דהא גם התם שתי מצות הן וקצרתי

וע' קצוה"ח סי' ק"ד ס"ק ב' מ"ש ליישב קושית החכ"צ הנ"ל עפ"י הסוגיא דמנחות שם וקצרתי. אחת אשר אמרתי להעיר במש"ש הקצוה"ח לדון דכיון דבמטלטלין ליכא דין קדימה ורק משום מצות פריעת בע"ח וכיון דאם אין המלוה תובעו אינו מצווה לפרוע חובו וכמ"ש בסי' ע"ג א"כ לזה שתובעו מוטל עליו היום לקיים מצות פריעת בע"ח ולזה שבמדה"י עדיין לא הגיע זמן מצותו לכן אינה נידחית המצוה המוטלת

)** ולפי"ז הי' אפשר ליישב ד' הרשב"א ומשום דשם במנחות דמיירי מקרבן ציבור שפיר הי' אפשר מדינא לדחות ההקרבה עד הלילה ורק משום חביבות מצוה בשעתה דוחה שבת וא"ל דאכתי יש לחוש