לפלגות ראובן חלק א קו

אמנם לענ"ד בע"ה ליישב דברי הראב"ד עפ"י דברינו דהנה לכאורה קשה עוד לפי משנ"ת אליבא דר"י דס"ל סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום והרי ודאי דלדידי' ל"ח לה לשולחן כ"ע העשוי לנחת אליבא דהראב"ד דהא מותר בטלטול כל היום א"כ תיקשי לדידי' ל"ל קרא דעל השולחן הטהור מכלל שהוא טמא דמשמע דבלא"ה הו"א דהוא טהור הא כיון דלר"י ל"ה כלי עץ העשוי לנחת א"כ בלא קרא נמי טמא וכמשה"ק כה"ג התוס' שם (דף כ"ז ע"א) ד"ה ואיב"א לענין ציפוי ובשלמא להרמב"ם דמפרש איפכא דהציפוי גורם טהרה וכמ"ש בתוי"ט כאן ובמל"מ פ"ד מה' כלים ה"ד דהיינו דרבנן במתני' אתמוהי קא מתמהי וכי מפני שמצופים יקבלו טומאה והלא אדרבא הציפוי דוחה את הטומאה יעו"ש לדידי' שפיר הי' אפשר לומר דמשו"ה איצטריך קרא דעל השולחן הטהור מכלל שהוא טמא דבלא"ה הוי אמינא דאינו מקבל טומאה משום דהוי מצופה אבל להראב"ד עצמו דחולק שם על הרמב"ם וכמ"ש בכ"מ שם באורך וס"ל כרש"י ותוס' כאן דהציפוי גורם טומאה א"כ כיון דלדידי' גם כלי עץ העשוי לנחת לא הוי א"כ ל"ל קרא דמק"ט

אשר ע"כ אמינא לתרץ חדא באידך בע"ה והרמב"ם והראב"ד לטעמייהו אזלי בזה דהרי חזינא להראב"ד דס"ל דהאי דינא דכ"ע העשוי לנחת ילפינן משולחן של מקדש [דמש"ש בלשונו משולחן ומנורה כבר כתב הטו"א שם דל"ד בזה דהא המנורה של מתכת היתה ע"ש] וכמש"ש ד"ז א"י אי מאין הוציאו אלא משולחן ש"מ וכו' ואעפ"י שאינן מקבלין מ"ס בלח ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטולה ע"כ ע"ש וא"כ י"ל דהיינו באמת רק אליבא דרבנן דפליגי על ר"י דלדידהו אסור בטלטול וכיון דלהראב"ד ע"כ הא דצריך קרא דעל השולחן הטהור מכלל שהוא טמא הטעם הוא משום דבלא"ה הו"א דטהור הוא מפני שהוא כ"ע העשוי לנחת דהא הציפוי לדידי' אינו גורם טהרה אדרבא גורם טומאה ורק דרחמנא קרי' עץ וכיון שהטעם הוא משום דהוי כ"ע העשוי לנחת א"כ ממילא שמענו מזה דלרבנן מיקרי כ"ע העשוי לנחת רק בכה"ג דומיא דשולחן דאסור בטלטול ורק מ"מ מקב"ט משום הא דר"ל ולר' יוסי ע"כ דגם אי מותר בטלטול מיקרי כ"ע העשוי לנחת אם עיקר עשייתו לכך והיינו דקמל"ן קרא דבכה"ג הוא דהוי כ"ע העשוי לנחת כיון שאינו עשוי לטלטל אף שמותר הוא בטלטול ודו"ק

וממילא א"ש משה"ק בטו"ח מהא דמגילה הנ"ל דהתם הא אליבא דרבא קאי ורבא הא קאמר במנחות (דף צ"ט ע"ב) למש"ש מדבריו של ר"י נלמוד אפי' לא שנה אדם אלא פרק וכו' קאמר רבא מצוה לאומרו בפני ע"ה הרי חזינן דרבא ס"ל הלכה כר' יוסי ולדידי' שפיר קאמר התם במגילה דגם בכה"ג דשרי לטלטל מיקרי כ"ע העשוי לנחת אבל לדידן דקייל"ן כרבנן שפיר כתב הראב"ד דרק היכי דאסור בטלטול מיקרי כלי עץ העשוי לנחת דומיא דשולחן וכנ"ל ודו"ק [ואף שכתבנו לעיל דלרבא ע"כ סתמא דמתני' דחגיגה הנ"ל הוא כרבנן וא"כ לכאורה הילכתא כוותייהו לפימ"ש בתו"ח פי"א דמנחות מ"ז בטעמא דהר"מ שפסק כרבנן אף דסתים לן תנא כר"י בפ"ב דמגילה משום דבשבת פי"ט מ"ב סתים לן כרבנן וא"כ לכאורה הוי תרי סתמי כרבנן אמנם עיין קידושין (דף נ"ד ע"ב) מש"ש ואי סתמא דוקא מ"ל חד סתמא מ"ל תרי סתמי יעו"ש] והרמב"ם לשיטתו דס"ל דהציפוי גורם טהרה א"כ בפשוטו י"ל דאיצטריך קרא דעל השולחן הטהור מכלל שהוא טמא משום דבלא"ה הו"א דהוא טהור משום הציפוי ושפיר י"ל דכ"ע העשוי לנחת הוי גם בכה"ג שמותר בטלטול משום דבעינן דומיא דשק דבשולחן טעמא לאו משו"ה הוא רק משום הציפוי וכנ"ל ודו"ק

ובב"י יו"ד סי' רס"ו הביא שבה"ע פסק כר' יוסי וכתב בב"י הטעם משום דר' יוסי נימוקו עמו וע' שאג"א סי' נ"א שמפלפל בזה ורצה לה"ר דקייל"ן כר"י ממ"ש רבא דהוא בתרא דמצוה לאומרו בפני ע"ה הרי דס"ל כר"י ודחה שם דרק לדבריו דרשב"י קאמר ולא ס"ל כותי' ולדברינו בע"ה מוכח אליבא דהראב"ד דהוא ז"ל מפרש דאה"נ דרבא ס"ל כר"י ומשו"ה הוא דאמר במגילה (דף כ"ו) דגם בכה"ג דמותר לטלטל חשיבא כ"ע העשוי לנחת אבל אנן קייל"ן כרבנן דר"י ובעינן דוקא שיהי' אסור בטלטול וכנ"ל ועש"ך יו"ד סי' רמ"ו סק"א שמפרש ג"כ דרבא אליבא דנפשי' ס"ל כן דמצוה לאומרו בפני ע"ה ופסק כותי' יעו"ש שמביא כן גם בשם הילקוט ריש יהושע דרבא פליג שם על אביי בזה וס"ל לדינא דמצוה לאומרו בפני ע"ה אבל הרמב"ם נראה דמפרש כמ"ש השאג"א דרבא רק אליבא דרשב"י קאמר כן דמצוה לאומרו בפני ע"ה אבל לית לי' הילכתא כר"י שהרי כן פסק הרמב"ם פ"ה מה' תו"מ דלא כר"י רק אלו מושכין ואלו מניחין כרבנן דר"י וכסתמא דמתניתין דשלהי חגיגה הנ"ל דג"כ מוכח אליבא דרבא דלא אתיא כר' יוסי ודו"ק [וע' פרי יצחק סי' כ"ח מש"ש להשיג על השאג"א ומוכיח דע"כ רבא ס"ל כר' יוסי משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא ולשיטתי' דס"ל כר"ע גבי אכילת פסחים מכח ההיא סתמא וכמ"ש הר"ן ס"פ ער"פ ע"ש]: פלג ד

ונקדים לבאר עוד פרט אחד הנוגע לזה בע"ה והוא הנה בש"ך יו"ד סי' רס"ב כתב בקטן שנימול קודם זמנו בתוך ח' ללידתו דצריך הטפת דם ברית וה"ר מהא דמילה דוחה שבת ואי נימא דגם נימול תוך ח' כשר א"כ למה דוחה שבת נימהלי' מקודם כמ"ש כה"ג גבי מנחת העומר במנחות (ד' ע"ב) דאם נקצר שלא כמצותו כשר א"ד שבת ע"ש ובשאג"א סי' נ"ב הקשה עליו וליטעמיך אכתי תיקשי אמאי דוחה