לפלגות ראובן חלק א קה

השולחן קודם הלילה וכן דייקא משנתנו במגילה (דף כ"א) דקאמר התם דכל שמצותו ביום כשר כל היום אתא לרבות לחה"פ וכר"י ומכל מקום משמע דרק ביום כשר וכדמדייק במנחות (דף ע"ב ע"א) קתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא כו' עיי"ש הרי דגם לר"י דכשר כל היום מ"מ בעינן שיניח החלות קודם הלילה על השולחן וכיון דטומאת ע"ה צריכה הערב שמש אף שאינו אלא טומאה דרבנן וכמ"ש להדיא בר"ש פ"ק דמס' טהרות מ"ג דשאני טומאת ע"ה דנוהגת אפי' בחולין משו"ה צריכה הע"ש ועיין ר"ש פי"א דפרה מ"ה ובתוס' חגיגה (דף כ"א ע"א) ד"ה האונן וכ"ה להדיא ברמב"ם פי"א מה' מטמאי מו"מ דכל הני שצריכין טבילה מחמת מגע ע"ה צריכה ג"כ הע"ש גם זו"ז הנה שיטת הרמב"ם בפ"י מה' אה"ט דכל טומאה דרבנן צריכה הע"ש עיי"ש ועיין אבני מילואים בשו"ת סי' יו"ד ולפלא על בעל ארץ חמדה ר"פ עקב שכתב שם דגם טומאת ע"ה אינו צריך הערב שמש ובמחכ"ת אישתמיט מיני' לפי שעה כל הני דאמרן [וכן מדייק התם לומר דאי שולחן של מקדש של פרקים הי' אסור לטובלו בשבת משום בונה גם אליבא דר"י עיי"ש ובמחכ"ת הא לדידן קייל"ן כב"ה דאין בנין וסתירה בכלים כמ"ש בשבת (ד' מ"ו) ובביצה (דף כ"ב ע"א) ובכה"ג במקדש ודאי דגם לכתחילה שרי וע' תוס' ביצה שם וקצרתי ומ"ש במ"ר ר"פ עקב דחייב חטאת ע"כ כב"ש הוא דס"ל יש בנין וסתירה בכלים ולאו דינא הוא וגם זו"ז דבריו דחויין שם דודאי משמע דלר"י לאו דוקא בשבת מותר להיות השולחן באמצע היום והלילה בלא לחם אלא דאף בימי החול הי' אפשר לעשות כן וכמ"ש להדיא בתוספתא פי"א דמנחות ה"ז אבל בשאר ימות השנה מוציאין אותו חוץ לעזרה וכו' עיי"ש וז"פ] וכיון דצריך הע"ש א"כ איך יוכל להניח את החלות על השולחן קודם הלילה הא יטמא את הלחם וא"כ שוב א"א לטבול את השלחן גם אליבא דר"י

אמנם אחר העיון לק"מ דודאי משמע ממתני' דעל טומאת הלחם לא איכפת לן כלל דאל"ה למה ל"ק תנא דמתני' דמה"ט הזהירום לבלי ליגע בשולחן משום שלא יטמאו הלחם דא"א בטבילה דאף דברגל גופי' טהור הוא מ"מ אם ישארו אחר הרגל יחזרו לטומאה ממגען ברגל וכמש"ש בחגיגה (דף כ"ו ע"א) הפותח את חביתו וכו' ע"ג הרגל רי"א יגמור וחכ"א לא יגמור ושם ברש"י שלאחר הרגל מגעו טמא למפרע אע"כ דבשביל טומאת הלחם לא איכפת לן ואפשר שלא היו גוזרין בהו טומאה כלל משום שא"א לתקוני ורק בכלים דאפשר בטבילה כמ"ש כה"ג בע"ז (דף ל"ז) גבי ס"ט ברה"ר אף דספיקו טהור מ"מ אמר התם הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבילו וכן משמע שהיו נוגעים ע"ה בכל הכלים זולת השולחן והמנורה ואף בכלים שהי' בהן אוכל ומשקה וי"ל נמי איפכא דאף אם היו גוזרין טומאה עלי' לא איכפת לן וכמ"ש במנחות (דף י"ד ע"ב) נטמא אחת מן החלות כו' וחכ"א הטמא בטומאתו והטהור יאכל והתנא לא קפיד רק על השולחן שא"א בטבילה או אולי י"ל בפשיטות דיניחם על שולחן אחר וכמש"ש דכל הכלים יש להן שניים וכו' ובתפא"י שם דגם שולחן אחר הי' שם וע"כ כרבנן דר"י אתיא דלר"י אפשר הוא לטבול את השלחן וכנ"ל ודו"ק. פלג ג

ונאמר עוד בסוגיא דשלהי חגיגה עפ"י הנ"ל בע"ה דהנה בגמ' שם בסוגיא מבואר דהשולחן מקבל טומאה. הא' משום שמגביהין אותו ומראין כו' והוי מטלטל מלא וריקן. והב' משום הציפוי ע' רש"י ותוס' שם ד"ה ואיב"א ובמהרש"א שם ודו"ק [ורק להרמב"ם אין הציפוי גורם טומאה ואדרבא ס"ל דגורם טהרה ולקמן יבואר בע"ה]

והנה בטו"א שם הביא מ"ש הראב"ד רפ"ג מכלים דלא אמרו כלי עץ העשוי לנחת אלא גבי שולחן ומנורה של מקדש דהתם איכא איסורא בטלטול אבל שאר כלי עץ דליכא איסור לטלטלן אעפ"י שעשויין לנחת טמא אם אין מחזיקין מ' סאה בלח ושם כתב פי' לפירושו דשולחן אסור לטלטלו מטעמא דאמר הכא דכתיב בי' תמיד עיי"ש בטו"א [וכונתו בזה ליישב מה שהק' בכ"מ שם שאינו יודע מה איסור יש בטלטולו ולפלא על בעל פנ"י שכתב טעמא אחרינא משום שלאו תורת כלי עליו ואסור בטלטול כמש"ש ס"פ במה מדליקין גבי חלתא בת ג' כורי עיי"ש וזה אינו דהא השולחן אינו מחזיק מ' סאה בלח ול"ד לתלתא בת תרי כורי בשגם דהא בחול מיהת אפשר בטלטול לדידי' ע"כ דז"א ורק כמ"ש בטו"א הנ"ל דהוא משום דכתיב בי' תמיד וכ"ה ריהטא דסוגיא שם דאחר דמשני משום דכתיב בי' תמיד פריך והא כ"ע העשוי לנחת הוא וז"פ וברור וס"ל להראב"ד דפחות ממ' סאה לא מיקרי כ"ע העשוי לנחת אם מותר בטלטול וע' פי' הר"ש פי"ב מ"ד דכלים גבי ארון של גרוסות משום כ"ע העשוי לנחת וכשיטת הרמב"ם אף דאינו מחזיק מ' סאה והראב"ד לשיטתו מפרש לה בא"א בעדיות פ"ג מ"ח ודו"ק וקצרתי]

עכ"פ להראב"ד ס"ל דבשולחן ה"ט דחשיב לה כ"ע העשוי לנחת משום דאסור בטלטול ובטו"א הקשה שם ממ"ש במגילה (דף כ"ו ע"ב) גבי ביהכ"נ דהוי פתוחא לההוא אידרנא וכו' וא"ל רבא דלו תיבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת וכו' וא"ל רבנן והא זימנין דמטלטלי לי' כדמנח ס"ת עליו והו"ל מטלטל מלא וריקן אלמא אע"ג דמותר לטלטלו כד"א והא זימנין דמטלטל אפי"ה אי לא הי' עביד לטלטל לגמרי לעולם לכו"ע הוי טהור יעו"ש והיא קושיא חמורה על הראב"ד דודאי אין לומר דמיירי התם בתיבותא המחזקת מ' סאה דאם כן מאי מהני מש"ש דזימנין דמטלטל כדמנח ס"ת עלי' מ"מ הא אינו מטלטל מלאה: