לפלגות ראובן חלק א קד

היוצא מביהמ"ד לביהכ"נ וכו' זוכה ומקבל פני שכינה והיינו דקמל"ן קרא דאף אלה ממדריגה הב' שאין תורתן אומנתן וחייבין ג"כ בתפלה מ"מ חשובים הם לפני ד' ונקראין בשם עבדי ד' וז"ש שגם אלה שילכו מחיל אל חיל היינו שעוסקים ג"כ בעבודה זו תפלה נקראים עבדי ד' יראה אל אלקים בציון היינו לראות את פני האדון ד' דמביט עליהם בב' עיניו וכנ"ל ושפיר מתחיל התנא ואומר הכל חייבין בראיי' וכו' חוץ וכו' החיגר והסומא והיינו ע"כ שגם הסומא בא' מעיניו פטור ומשום דדרשינן יראה יראה מה הוא בשתי עיניו וכו' דגם אלה שנקראים עבדי ד' בלשון נסמך מושגחים בב' עיניו וחייבים בראיי' אל פני האדון ד' ודוק היטב כי נכון הוא בע"ה

ויש להוסיף עוד במאי דפליגי ב"ש וב"ה כאן במתני' להלן דב"ש ס"ל הראיי' שתי כסף וחגיגה מעה כסף ולב"ה איפכא החגיגה ב' כסף וכתב בקונטרס בני לוי דאזלי לשיטתם דס"ל ביצה (דף ט"ז) דשמאי הזקן הי' אוכל כל ימיו לכבוד שבת ל"כ הילל מדה אחרת הי' לו שכל מעשיו לש"ש וביארתי במק"א דמאי דפליגי בעדיות פ"ד מ"י כלכלת השבת ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין דאזלי לשיטתם כנ"ל דלב"ש אין הקביעות שלו בטוחה שאם מצא אחר נאה הימנה היה מחליפה א"כ אין זה קביעות לכן ס"ל דפטורה ולב"ה אם הי' קובע על השבת ודאי שלא הי' מחליפה לכן הוי קביעות וחייבת שלא יחזור מקביעותו וז"נ] והוא לפימ"ש ברכות (דף ס"ג) דרש ב"ק איזהו פ' קטנה שכל גופי תורה תלויים בה בכל דרכיך דעהו וכמ"ש הרמב"ם ובטוש"ע או"ח סי' רל"א שבחשבון זה כל מעשיו החיצוניים ג"כ יחשבו למצוה וכעובד ד' בזה והדברים ארוכים דהוי כמו הכשר מצוה. ושמאי שהיה רוצה לקיים מדה זו הי' נצרך לתחבולות לקנות לצורך שבת ועי"ז קיים בכל דרכיך דעהו אבל הילל לא הי' נצרך לזה שכל מעשיו היו לש"ש וכו' ומעתה לב"ש ראיי' עדיפא שהיא כולו לד' ל"כ חגיגה שיש בה גם הנאת הגוף פחותה מערכה ל"כ לב"ה איפכא חגיגה חשובה יותר שהנאת הגוף הנעשה לש"ש מעולה ומובחר בכל עבודת ד' וז"ש באבות תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה אוכלין בעוה"ז ועי"ז ונוחלין עוה"ב. והבן. והיינו מכיון דאמרינן דגם הני שנוהגין במנהג ד"א מיקרי עבדי ד' אם עוסקין לש"ש ע"ד בכל דרכיך דעהו וחייבין בראיי' משו"ה ס"ל לב"ה דהחגיגה ב' כסף שהיא חשובה ביותר ודוק כי. נכון בע"ה: בע"ה סיומא ע"מ חגיגה והתחלת מס' יבמות וכן למס' מו"ק. פלג א

במתני' שם כיצד מעבירין כו' מטבילין כו' ואומרים להם הזהרו שלא תגעו בשולחן יעו"ש בגמ' ובתוס' ד"ה שלא כתבו דחיישינן לכהנים ע"ה יעו"ש וכבר ידוע מאמר העולם בזה וכן מצאתי כעת שנדפס ספר חסדי יהונתן להג' כרו"פ דמשו"ה הקפידו על השולחן משום שהשולחן א"א לטלטלו ממקומו ולהטבילו משום דכתיב בי' תמיד ובמנחות (דף צ"ט) אמרו דלר' יוסי אם סילק את הישנה שחרית כו' ג"כ קרוי תמיד ובלבד שלא ילין שולחן בלא לחם א"כ לדידי' הי' אפשר להטבילו בינתיים וג"כ מקרי תמיד ושם בש"ס אמרו דלר"י אם אדם קורא ק"ש שו"ע יוצא יד"ח ודבר זה אין מגלין לע"ה יעו"ש ומש"ה הוא דחיישינן לכהנים ע"ה משום דאף דאפשר להטבילו לר"י רק מ"מ אסור לגלות לע"ה דהלכה כר"י יעו"ש ודפח"ח

אמנם לכאורה עדיין אינו מתיישב רק לר"י דס"ל אסור לגלות לע"ה אבל לרבא דאמר התם מצוה לאומרה בפני ע"ה יעו"ש ע"כ לומר דה"ט שהזהירו להם לבלי ליגע בשולחן משום דלא קייל"ן כר"י רק כרבנן דפליגי עליו וס"ל דאלו מושכין ואלו מניחין וא"כ יצא לנו מזה דלר' יוחנן במנחות שם אתיא מתני' שפיר כר"י ורק לרבא מוכח דסתמא דמתני' כרבנן ואין הלכה כר"י וראיתי בס' אגודת אזוב (ד' ע"ג) משה"ק על מ"ש ר' יוחנן משום רשב"י במנחות שם דמקיים מצות ת"ת בק"ש שו"ע וזה סותר למ"ש רשב"י עצמו בברכות (דף ל"ה) אפשר אדם חורש וכו' תורה מה תהא עלי' דבשלמא על ר' ישמעאל דפליגא עליו שם בזה ל"ק מש"ש במנחות (צ"ט) צא ובדוק שעה שאינו לא יום וכו' דלדידי' ס"ל והגית יומם ולילה כמשמעו ולא הותר אלא מנהג ד"א אבל לא חכמת יונית וד"א אבל הא דרשב"י קשיא ע"ש מ"ש בדברים נכונים עפי"ז לחבר שלהי עוקצין לריש מס' ברכות

ולענ"ד לתרץ קושיתו בע"ה בפשיטות עפימ"ש התוס' ברכות שם (ד' ל"ה) ד"ה כאן דבאמת בכה"ג אינם צדיקים גמורים ולכן כתיב בהם ואספת דגנך ולכן עלייהו קאמר ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב ומקיים מצות והגית כו' בק"ש שו"ע וכר"י לגבי לחה"פ דגם זה מיקרי תמיד ובברכות שם איירי בצדיקים גמורים וזוכים למדרגת ועמדו זרים כו' וע' מ"ש בזה שלהי מו"ק בע"ה אבל מדינא ס"ל לרשב"י דיוצא בק"ש שחרית וערבית וכנ"ל וקצרתי בזה: פלג ב

ולכאורה יש לשדות נרגא בכל הנ"ל דשפיר אתא דינא דמתני' גם אליבא דר"י לפימ"ש בירושלמי פרק קמא דיומא על ההיא דר"י אמר ר"י מישיבת אהרן ובניו למד ר' יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום הכא צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום ר"ח בר' יוסי אמר מכיון שמסר יום ללילה דיו ע"ש הרי דגם לר"י על כרחך בעינו שיניח החלות על