לפלגות ראובן חלק א קב

ר"ח שם ודייקינן איזה היא עבודה שבלב שבשבילה המטר יורד הוי אומר זו תפלה **(הג"ה ובמק"א הסברנו מ"ש דתפלה היא עבודה שבלב לפימ"ש בהקדמת ס' ש"ש לבאר מ"ש בתהלים ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו' דלכאורה הכזב הוא רק בלב אבל בפיו הלא טוב ידברו וביאר שם בשם המורה שאין ליחס לבורא ית"ש שום תהלה ושבח ממעלת חכם או גבור והוא רחוק מדמיון כי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה עיי"ש פ' נ"ט וא"כ עיקר התהלה בלב נבון שירחיק מלבו כל מה שאומר בפיו ויבין שההכרח הוא לדבר בלשון בנ"א אבל בלבו הדומי' תהלה אבל אם לבם לא נכון עמם פי' אם בלבם לא יכוונו שכל מה שהם אומרים המה רק ע"ד הציור אז יפתוהו בפיהם וגם בלשונם יכזבו לו כי כל התהלות והתשבחות לא יתייחסו בשום אופן לו ית"ש עיי"ש באורך. ונמצא שעיקר התפלה היא רק עבודה בלב ולא מה שאומר בפיו וכנ"ל. ופירשנו בזה מ"ש בתהלים און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד' אשר מזה דרשו חז"ל בקידושין ספ"ק דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולכאורה אין לזה שייכות מ"ש אח"כ עוד אכן שמע אלקים הקשיב בקול תפלתי ומה זה דבר והיפוכו לכאורה ולדברינו יתיישב היטב דהא גם התפלה עיקרה היא המחשבה שבלב והיינו דקאמר דמחשבה רעה אינה מצטרפת אכן מחשבה טובה מצטרפת שפיר והקשיב בקול תפלתי. ובדרושים הארכנו עוד ואכ"מ:)** והיינו כנ"ל דלהני שאין תורתן אומנתן ולא קרינן בהו ועמדו זרים וגו' צריכין ע"כ לתפלה על פרנסתן ועי"ז ונתתי מטר ארצכם בעתו והיינו דקאמר מאימתי מזכירין גבורות גשמים וכו': פלג ד

וביום טובה היינו בטוב לחבר את דברינו שלהי מו"ק עם מס' חגיגה בע"ה במש"ש הכל חייבין בראיי' חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' החיגר והסומא וכו' כסדר המ' במשניות יעו"ש ונרחיב הדברים מעט דהנה בס' אבן ישראל דרוש ה' נדפס קושיא מהגאון רי"ס זצ"ל במ"ש ריש חגיגה דסומא באחת מעיניו פטור מן הראיי' משום שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות וכו' והקשה לפי מ"ש במדרש חזית כתיב הנה עין ד' אל יראיו וכתיב עיני ד' אל צדיקים כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ערש"מ א"כ הא בזמן שא"ע משמע שמביט עליהם הקב"ה רק באחת מעיניו כביכול וכאן דכתיב יראה כל זכורך את פני האדון הרי דנקראים עבדים וכמ"ש בקידושין (ד' ל"ו) דזהו בשעה שאין אתם נוהגין מנהג בנים וא"כ איירי בזמן שא"ע רש"מ ומביט עליהם בעין אתת ואיך קאמר מה לראות בשתי עיניו עיי"ש מ"ש לתרץ

ואנחנו נלך בדרך אחרת בע"ה וניישב ג"כ מה דקשיא לכאורה במ"ש המדרש דמ"ש הנה עין ד' קאי על מי שא"ע רש"מ ותיקשי דאטו הני יראיו קרי להו. הא חדא. ועוד תיקשי ביותר מה דמצינו במ"ר פ' לך פ' מ' וירד אברם מצרימה כתיב הנה עין ד' אל יראיו וגו' זה אברהם יעו"ש הרי דעל אאע"ה קדריש האי קרא ועיי"ש במפרשים על המיר לך מש"כ בישוב הסתירה מהמדרשות הנ"ל וכבר כתבנו גם אנחנו בע"ה בכמה אנפי. ולעניננו נאמר והוא עפ"י האמור לעיל דב' מיני צדיקים יש הא' מי שתורתו אומנתו והב' המתנהג במנהג ד"א והנה לאלה הצדיקים ממין הראשון שתורתן אומנתן ואינן עוסקין כלל בישוב העולם על המקום ב"ה להשגיח עליהם רק על צרכי מחייתן לבד אבל לא על ענינים הרוחניים שלהם כי להיותם פרושים ונבדלים מכל עניני התבל ומלואה אין מקום להיצה"ר לשלוט בם ח"ו ועליו יתברך רק לסבב שיעמדו זרים וירעו צאנם וכו' לכן נאמר המליצה עליהם כי רק עין ד' אל יראיו שמביט ומשגיח עליהם בעין אחת על צרכי מחייתם להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב כי הלא הם אינם דואגים לעצמם כלל מזה לא כן אלה הצדיקים ממין הב' העוסקים בעסקי ד"א המה צריכים לס"ד בשני הענינים גם יחד בעסקי מחייתם וגם לרבות בעבודתם במלאכת השמים ואלמלי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וז"ש עיני ד' אל צדיקים ושפיר מסיים בקרא ואזניו אל שועתם כי המה הלא חייבין ג"כ בתפלה דרחמי נינהו

[ובמק"א כתבתי לתרץ סתירת המדרשים ולפרש מ"ש כאן בזמן שעושין רצונו של מקום וכו' דלא קאי על הצדיקים דהא הצדיקים לעולם ערש"מ רק דקאי על העולם המתפרנסים בזכותם וכמ"ש ביבמות (דף ס"ד ע"א) שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים והיינו שע"י תפלתם שנענים גם אחרים יושעו ע"י אמנם חלוקים הם הצדיקים במינם דלהצדיק היותר גדול שאינו נערך כלל עמהם ל"ש לומר לגבי' שהם נעזרים ע"י וכמ"ש המפרשים בביאור מה שאמרו בתענית (דף כ"א ע"ב) בשבבותי' דרב לא הוות דברתא סברו מיני' משום זכותא דרב דנפיש כו' רב דנפישא זכותי' טובא הא מילתא זוטרתא לי' לרב יעו"ש ופי' המפרשים עפ"י הנ"ל דמשום דזכותי' דרב נפיש טובא לכן אינו מתחשב עמם ולאו משום זכותי' ניצולו רק משום ההוא גברא כו' דהוי בכללם וכמ"כ אף אנו נאמר דמשום אלה הצדיקים היותר גדולים אין אחרים נענים בתפלתם ובזכותם אף כי לדברינו שהשי"ת ממציא להם טרם יקראו ורק בזכות אלה הצדיקים הפחותים מעט במדריגתם וע"י נעקת' נענו י"ל כי אז מועיל גם בעד המון העם. וז"ש גבי אאע"ה הנה עין ד' וגו' רק להציל ממות נפשם וכן לחיותם ברעב כי הרעב עדיין נשאר בעולם לאחרים ולא נושעו ע"י זכותו וכמ"ש גבי אברהם וירד אברם מצרימה והיינו בשעה שהעולם אינם עושים רצונו של מקום ואינם שוים שיושעו ע"י הצדיק