לפלגות ראובן חלק א קא

רבנן לבי כנשתא שרי וכנ"ל [וע' יומא (דף פ"ו ע"א) ה"ד חה"ש אר"י כגון אנא דמסגינא ד"א בלא תורה הרי הי' תורתו אומנתו] [ויש להוסיף עוד ולומר דכיון דתפלה היא במקום עבודה פליגי בהכי אי תורה עדיפא מעבודה או עבודה עדיפא וכמ"ש ריש מגילה וכמו דמסיק שם באמת דתורה עדיפא מעבודה לכן באמת קיי"ל כריב"ל דמביהכ"נ לבי רבנן שרי וע' מג"א סי' קנ"ג ס"ק א' דמביהמ"ד דיחיד מותר לעשות ביהכ"נ וי"ל דהיינו ג"כ כמש"ש דעבודה עדיפא מת"ת דיחיד וקצרתי במה שאינו נוגע לעניננו ועמ"ש מהרש"א בח"א ברכות (דף ח' ע"א) דתפלה של ציבור בזה"ז הוא במקום התמידין ע"ש] וקייל"ן כריב"ל דאף לתפלה שהיא חובה ג"כ אינו מפסיק משום דביהמ"ד קדוש יותר מביהכ"נ ותורה עדיפא מתפלה לכן אף דלדידן תפי"ע רשות ואין לנו ראי' מיעקב אבינו מ"מ בהא קייל"ן כריב"ל דגם לתפילת חובה אינו מפסיק ובברכות (דף ח' ע"א) לימא לן מהני מילי מעלייתא דאמרת משמי' דר"ח במילי דבי כנישתא וכו' מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. ועיי"ש ברבינו יונה דבתי מדרש האמור כאן היינו שלומדים שם לפי שעה דרשות או פסוק ולאו היינו ביהמ"ד הקבוע ללימוד תורה והלכה דאל"ה הא ביהמ"ד הוא מקום ההלכה ולכאורה איזה מילי מעלייתא הן משבחן של בי כנישתא דהא אדרבא אומר דשערים המצוינין בהלכה עדיפי מיני' וביארו המפרשים דהוא משום ההשתוות והדמיון מכיון שמעריך חשיבות השערים המצוינים בהלכה שאוהבן השי"ת יותר מביהכ"נ ע"כ דגם ביהכ"נ אהוב ונחמד לפניו יתברך מאד רק דהני עדיפי יותר. ולענ"ד לקיים יותר אשר ראיתי גירסא ישנה בס' שמן המור ח"ג פ' כ"ב דל"ג בגמ' מילת יותר רק אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה מב"כ וב"מ והיינו מכל כמו מן כל משכנות יעקב ואף להני המכונים בשם יעקב המדריגה הקטנה והוא בתי כנסיות לתפלה לפני ההמון. ורק נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה היינו שקדושת ירושלים רצויה וחשובה לפניו ית"ש ביותר מפני שהוא תמיד בלא הפסק ומעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי וז"ש סלה

ולדברינו אפשר להמתיק יותר עפימ"ש בשלהי מו"ק דהיוצא מביהכ"נ לביהמ"ד ומביהמ"ד לביהכ"נ זוכה ומקבל פני שכינה והיינו כי הן הן המסילות העולות בית אל וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל ועי"ז יראה אל אלקים בציון. וז"ש ג"כ כאן ע"י שאוהב ד' שערי ציון מן בהכ"נ וב"מ עי"ז נכבדות מדובר בך עיר האלקים סלה וכמש"כ בע"ה במק"א לפרש הקרא מה טובו אהליך יעקב היינו דגם האהלים הזמניים אשר נמצאים אצל יעקב בגלות טובו גם הם כמו משכנותיך ישראל וקצרתי

ונעים זמירות ישראל מפליג בשבחן של ב"כ וב"מ משום דבלתי אפשר הוא שיהי' כולם עסוקים בתורה כרשב"י שתורתן אומנתן וכמ"ש בברכות (דף ל"ה) הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן וע"כ צריכים ג"כ לב"כ להתפלל. ולא עוד אלא די"ל דגם רשב"י מודה בהא דהנה עיין בס' אגודת אזוב להגאון בעל מאה"צ בד' עמק טוב משה"ק מרשב"י ארשב"י דבמנחות (דף צ"ט ע"ב) איפכא שמעינן לי' דקאמר התם להדיא דאפי' ל"ק אדם אלא ק"ש ושו"ע קיים לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה. וכאן בברכות קאמר אפשר אדם חורש וכו' וזורע וכו' תורה מה תהא עליה וכו' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשות ע"י אחרים ועיי"ש שתירץ עפי"ד הר"ן נדרים (דף ח' ע"א) שחייב כל אדם ללמוד תמיד שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם וכו' והיינו מצות ושננתם אצל מי שעדיין הוא צריך ללמוד ולעסוק בה כדי שיהא מחודדין בפיו ובזה מחמיר לומר שאפי' מנהג ד"א לא ינהג בה ובמנחות שם איירי במי שכבר קיים מצות והגית בו מיקל רשב"י וס"ל דאפילו בק"ש שו"ע סגי עיי"ש מ"ש לתרץ גם לר' ישמעאל דמשוה מידותיו דבתרוויי' ס"ל דצריך לקיים מנהג ד"א וקצרתי

עכ"פ לפי"ז מוכרח לומר דגם לרשב"י לאו כו"ע חייבים בהאי דינא שיהא תורתן אומנתן ולאחר שלמד וקיים מצות ושננתם רשאים להתעסק במלאכה ורק לקבוע עתים לתורה. ואז הלא מחויב הוא במצות תפלה דילפינן מקרא ולעבדו בכל לבבכם. ומיושב אצלי בזה כונת ד' התוס' שם בברכות (דף ל"ה ע"ב) ד"ה כיון שהקשו דהא קרא דואספת דגנך מוקמינן לקמן בשא"ע רש"מ ותי' דמיירי בעושין וא"ע רצונו כ"כ דלגבי צדיקים גמורים דמיירי לעיל דאצלם הוי דינם ועמדו זרים ורעו כו' מיקרי הני א"ע רש"מ ולגבי הני דמיירי לעיל מרשעים דאצלם קרינן ולקחתי דגני וגו' הוי הני ערש"מ עיי"ש ולדברינו מובן היטב דהיינו דקאמרי דבפ' והי' אם שמוע דאיירי בא"ע רש"מ לגמרי דהיינו בהני שאין תורתן אומנתן או שכבר קיימו מצות ושננתם ומעתה עוסקין ג"כ במנהג ד"א ואז הלא חייבין בתפלה וכנ"ל ומשו"ה הוא דמזכיר שם והי' אם שמוע תשמעו וגו' ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב היא תפלה כמ"ש בריש תענית. ואז ונתתי מטר ארצכם בעתו דהיינו שצריכין לתפלה וכנ"ל [ועמ"ש בדברינו שלהי ברכות בע"ה בא"א ודו"ק]: פלג ג

ובזה אמרנו להתחיל מס' תענית אחר שמסיים במ"ש ר' לוי דאף ההולך מביהמ"ד לביהכ"נ דהיינו שא"ע רש"מ לגמרי ועוסק ג"כ במנהג ד"א שחייב בתפלה מ"מ זוכה ומקבל פני שכינה וכנ"ל והאיש הלזה חייב בתפלה שיתברכו מעשה ידיו והיינו דאמרינן ריש מס' תענית ע"ש מאימתי מזכירין גבורות גשמים ובגמ' שם ומנא לן דבתפלה דתניא לאהבה וגו' ולעבדו בכל לבבכם כו' הוי אומר זו תפלה וכתיב בתרי' ונתתי מטר ארצכם וגו' ובפי'