לפלגות ראובן חלק א ק

את מעשי וקצרתי כי שמש ומגן ד"א וגו' לא ימנע טוב להולכים בתמים היינו לכל אלה הנכונים להתהלך בתומם אשרי חלקם הכל כמובן ודו"ק כי נפלאים הם הדברים בע"ה: פלג ב

והנה במגילה (דף כ"ז ע"א) אמרינן דפליגי ר' יוחנן וריב"ל אי ביהכ"נ עדיף מביהמ"ד או ביהמ"ד עדיף וקאמר תסתיים דריב"ל הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ריב"ל ביהכ"נ מותר לעשותו ביהמ"ד ש"מ הרי דס"ל לריב"ל דביהמ"ד קדושתו יתירה על של ביהכ"נ וכן קייל"ן בשו"ע או"ח סי' קנ"ג ולר"י ס"ל דקדושת ביהכ"נ טפי עדיף ע"ש ושם (דף כ"ט ע"א) אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא וכו' עיי"ש בטו"א שכתב דפליגי ג"כ בהאי פלוגתא איזה קדושה עדיפא דביהמ"ד או דביהכ"נ וי"ל עפ"י דבריו בחילוק הגירסאות שם ובברכות (דף ח') וקצרתי

והנראה די"ל דר"י וריב"ל אזלי לשיטתם במאי דפליגי בברכות (דף ב') דר"י ס"ל דצריך לסמוך גאולה לתפי"ע וריב"ל ס"ל תפלות באמצע תיקנום וכמו שנאמר בע"ה דהנה אמרו שם (ד' כ"ו ע"ב) ויפגע במקום כו' יעקב תיקן תפלת ערבית וברש"י שם בפ' ויצא פי' מ"ש וישכב במקום ההוא כאן שכב הא כל י"ד שנה שהי' בבהמ"ד של שם ועבר לא שכב וכ"ה בילקוט שם יעו"ש ומשמע דחדא הוא כיון דכאן שכב לכן תיקן תפלה דכל אותן השנים שהי' תורתו אומנתו הא מדינא אסור להפסיק לתפלה וכמ"ש המג"א סי' ק"י הנ"ל. הא מיהת י"ל דאי תפילת ערבית חובה אין דינה חלוק מתפלת שחרית ומנחה וגם בהני אינו מפסיק אבל אי נימא דתפילת ערבית רשות אין לנו ללמוד ממנה לתפילת שחרית ומנחה ובדידהו אפשר דחייב להפסיק [וי"ל בזה במשה"ק התוס' שבת (דף י"א ע"א) ד"ה כגון במ"ש גבי רשב"י דלביש ומצלי עפימ"ש ברכות (דף כ"ח) גבי הא דתפ"ע רשות ואותו תלמיד רשב"י הוה וקצרתי] וכבר הוכיחו שם התוס' (ד ע"ב) ד"ה דאמר ר"י שלא כמ"ש בסדר רב עמרם דר' יוחנן ס"ל ת"ע חובה ומסקי דע"כ ס"ל לר' יוחנן דתפ"ע רשות יעו"ש

ועי' ג"כ צל"ח שם משה"ק שם על ריב"ל מה בכך דגאולה מערבית לאו גאולה מעליא הוי מ"מ הא ק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן א"כ הו"ל להקדים ק"ש ותי' שם דע"כ ס"ל לריב"ל דק"ש דרבנן וס"ל כר"ג דת"ע חובה דאי ס"ל ת"ע רשות א"כ אף אם ק"ש דרבנן הו"ל להקדים ק"ש דחייב הוא מיהת מדרבנן לתפלה שהיא רשות יעיי"ש. ובס' עטרת ראש כתב שם לתרץ משה"ק לפי האיב"א קרא א"כ האיך אפשר לומר דס"ל לר"י דת"ע רשות כיון דדריש דגם בערבית ק"ש ואח"כ תפלה הרי מחייב הכתוב תפלה בערבית ותי' שם עפ"י שיטת הרמב"ם דמצות תפלה הוא מה"ת רק שמה"ת אין זמן קבוע לתפלה ופירושא דקרא הכי הוא אם הוא רוצה להתפלל יהי' ק"ש ואח"כ תפלה וכ"ה גם בתפי"ע אם הוא רוצה להתפלל יהי' ק"ש תחלה אבל עיקר תפי"ע רשות היא עיין שם

ומעתה הא אפשר לומר דלשיטתם אזלי דכיון דס"ל לר"י דת"ע רשות א"כ הא שפיר י"ל דרק לת"ע אינו מפסיק מי שתורתו אומנתו כמ"ש גבי יעקב אבל לאינך תפילות מפסיק ומשום דתפילה ג"כ עיקרה מה"ת היא. אבל ריב"ל דס"ל ת"ע חובה א"כ כמו דבתפלה ש"ע אינו מפסיק מת"ת מי שתורתו אומנתו כמ"כ אינו מפסיק ליתר התפלות ואזלי לשיטתם דס"ל לר"י במגילה שם דביהכ"נ הוא מקום התפלה קדוש יותר מביהמ"ד וריב"ל ס"ל איפכא דמבי כנשתא לבי רבנן שרי דקדושת ביהמ"ד עדיפא טפי ודו"ק [ואם אמנם למ"ש בשאג"א סי' כ"ב וסי' כ"ח דאין דין קדימה לדאורייתא על דרבנן ולמצוה לגבי רשות אפשר לדחות ד' הצל"ח במש"כ דע"כ ס"ל לריב"ל דת"ע חובה וכמובן אמנם אין דברי השאג"א מוכרחים וראיותיו יש לדחות וע' פנ"י ר"פ אלו דברים ושם בברכות (דף י"ב) ובנוב"י מ"ק או"ח סס"י מ"א וקצרתי ולהדיא מבואר בתוס' ר"י חסיד ברכות (דף נ"ב) דמשו"ה ברהמ"ז קודם לברכת היין משום דברהמ"ז הוא מה"ת ומ"ש הו"א דרשות מותר להקדים סותר ד"ע בטו"א מגילה (דף ו' ע"ב) שהוכיח להיפוך מפסחים (דף ס"ד) יעו"ש]

ובשאג"א סי' י"ד הרבה להשיב על שיטת הרמב"ם דס"ל דעיקר תפלה הוא מצוה מה"ת ובדבריו שם הקשה ג"כ על הרמב"ם מהא דשבת (דף י"א) דמפסקינן לק"ש ואין מפסיקין לתפלה והרי לפי"ד הרמב"ם שניהם שוין דעיקרן מד"ת והתוס' הוא מדרבנן ושם בקו"א מוכיח שכן הוא ג"כ שיטת הרי"ף כשי' הרמב"ם ומביא שם דפליגי בזה אמוראי בירושלמי פ"ק דשבת הלכה ב' בטעמא דמפסיקין לק"ש ולא לתפלה אמר רב אחא ק"ש ד"ת ותפלה אינה ד"ת א"ר בא ק"ש זמנה קבוע תפלה אין זמנה קבוע וכו' הרי דלר' בא תפלה ג"כ ד"ת אלא מפני שאין זמנה קבוע מה"ת לכן אינו מפסיק ולפי"ז אפשר להוסיף דברים ולומר דלר' יוחנן ס"ל ג"כ כר' בא דעיקר התפלה הוא מה"ת ושם בירושלמי איתא עוד ר' יוחנן אמר בשם רשב"י כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין ר' יוחנן אמרה על גרמי' כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לתפלה אנו מפסיקין דין כדעתי' ודין כדעתי' ר"י כדעתי' דר"י אמר הלואי מתפלל כל היום למה שאין תפלה מפסדת רשב"י כדעתי' וכו' עכ"ל ופי' בקרבן העדה דר"י כדעתי' לאו משום דר"י לא הי' תורתו אומנתו אמר שמותר להפסיק לתפלה אלא דלשיטתו אזיל והיינו דלשיטתו אף מי שתורתו אומנתו מפסיק לתפלה עיי"ש. וא"כ לדברינו ודאי א"ש דר"י לשיטתו דס"ל ת"ע רשות ותפלה מה"ת ודאי דמפסיק לתפלה ומבי