לי לישועה (על התנ"ך) רטו

גם כחי כך הוא חזק כאבן (או יתכן ג"כ שכיון שיש בי כ"כ כחות דהיינו גם רוח אחי אבי שמת ואבי יבם אשתו להקים שם לאחיו האפשר שבשביל זה יש בי כח לסבול כל אלו היסורין לשאת את עון כולם) ומה גם כי תיבת אב"ן רומז לר"ת "אם "בשרי "נחוש, וגם כ"ח אב"ן ר"ת "אשר "בידו "נפש "כל "חי וממילא כיון שהחיות ביד ה' יכול אני לסבול יסורין כאלו :

סי' ז' חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם, אפשר לפרש בהקדים מ"ש התוס' בב"ק בשם ר"ת דהגוים נקראים האדם, והנה איוב שלא היה מבני ישראל היה מתרעם למה יבואו עליו יסורין ועונשין הלא אפי' אם חטא אינו כמו הישראלי שנפשו חצובה ממקום קדוש וממחצב הנשמות נשמתו ואם יחטא פוגם ח"ו במדות עליונות לא כן הגוים אינם פוגמים, וזהו כוונת איוב באמרו חטאתי האף אמנם חטאתי מה אפעל לך הלא אינו פוגם בקדושה ח"ו כיון שהוא האדם גוי ולא ישראל. סי' כ"ב ק"ח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך וכו' כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך וכו', אפש"ל בהקדים מ"ש בגמ' דר' אלעזר חלש ואעקר ליה תלמודיה וקרא החרש היה לבם במקום החדש הזה לכם ופי' הרב האר"י זיע"א כי יש קליפה המשכחת הלימוד והיא רי"ב ושם קדוש המבטלה הוא כד"ת גימטריא החדש הזה לכם ור' אלעזר הוסיף רי"ב בקריאתו לרמוז ששלטה בו אותה קליפה עכ"ד, והרב חיד"א ז"ל בספר יוסף תהלות כתב דשם רי"ב הם אותיות הקודמות לשם שד"י ואותיות שאחרי שם שד"י הם כה"ת גימ' כד"ת עם הכולל יעו"ש, ובזה מתפרשים כתובים אלו קח נא מפיו תורה שילמוד האדם תורה שניתנ' מפי הגבורה ויזהר שישים אמריו בלבבו לבל ישכח דבר קטן או גדול מלימודו כדי שלא ישלוט בו קלי' רי"ב כאשר תעבור על אותיות רי"ב ותשוב ותגיע עד אותיות שד"י אז תבנה כבר אתה מבונה וחזק ותרחיק מאהלך הקציפה הנז' שהיא עולה (גם עולה מאהלך גי' הרי"ב) כי אז על שד"י באותיות שהם על שד"י ר"ל פנים מאותיות שד"י אז תתענג ותמצא שם השם הקדוש המבטל הקליפה הנז' שהם אותיות כה"ת גימט' כד"ת ע"ה כמ"ש הרב ותשא אל אלוה פניך תקח הפנים משד"י תעתיר אליו וישמעך בודאי ולא תשכח תלמודך כי יהיה תלמודך בידך וזש"ה אח"ז ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ולא שכחה הנמשלת לחושך:

שם אם תשוב עד שד"י תבנה וכו' רמז למ"ש רז"ל דחייב אדם להוליד בן ובת כדי לקיים מצות פריה ורביה שיש ביניהם ת"ק אברים במילוי דשד"י וז"ש אם תשוב עד מספר שד"י דהיינו מילואו שהוא ת"ק אז תבנה מלשון ואבנה גם אנכי ממנה וקיימת המצוה וגם לא תצטרך לגרש אשתך ותרחוק עולה מאהלך כי אז כבר יש יתדות לאהלך וזש"ה ושית על עפר בצר שהנחת מבצר בעולם שהוא הבן ובצור נחלים אופיר רמז לבת שאפשר שתהי' אוצר להוליד תלמידי חכמים לומדי התורה שהיא יקרה מפנינים ואז והיה שדי בצריך שתחול ברכה בביתך וכסף תועפות לך שכל בן הנולד נכרו בידו באשר ה' נותן לכל איש ואיש די מחסורו לו ולבניו תעתיר אל אלוה וישמעך ומ"מ ונדריך תשלם כי בעון נדרים בנים מתים אשר על כן צריך אתה לשלם נדרך לבל ילכדו בניך ח"ו ומה שיש לך לעשות הוא שתגזור אומר אם תדור ויקם לך תכף תעשה שיקום לך אותו נדר שנדרת ובזה ועל דרכך נגה אור וק"ל:

שם והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, אפשר לפרש במ"ש רז"ל חייב אדם לברך על הרעה בשם שמברך על הטובה, וכן אמרו השמח ביסורין וכו' וידוע מ"ש רז"ל כי והיה הוא לשון שמחה וא"כ זהו כונת הכתוב והיה שהוא לשון שמחה שתהיה שמח עם הקב"ה אפילו בצריך בצר לך וגם כשכסף תועפות לך תברך על הטובה בודאי אלא שבצריך ג"כ תהיה שמח ומודה הודאות לה' יתברך שמו:

ובדרך אחרת אפש"ל כמ"ש בפרקי אבות המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וזהו הא כשיהיה שדי עמך גם בהיותך בצער בצריך בצר לך אז וכסף תועפות לך יהי' ותקוים התור' והיה שד' עמך וק"ל: