לי לישועה (על התנ"ך) ריד

האר"י ז"ל שאיוב היה גלגול תרח וכתב עוד שתרח בא על אשתו כשהיתה נדה כשנולד אברהם ונתן טעם לענין זה וכתב עוד כי כשנימול אברהם נתן לו רשות להציל נשמות ישראל מגהינם ואז הוא הציל נפש אביו ובאותה שעה נתגלגל באיוב ע"ש כל זה באורך, וא"כ אפשר שלרמוז שעון תרח שבא על הנדה גרם לאיוב הצרעת כמ"ש הרב היתה שם אמו מדוה שיצא מדוה שהיתה נדה ושם אביו ברים עם הכולל גימטריא אברהם עם האותיות לרמוז שאברהם היה הגורם שבא איוב לעולם בהעלותו את נפש תרח מגהינם:

וכתב עוד בספר קרנים שאיוב לקה בקליפת זבוב שהוא הממונה על הרחים וכו' והאי ממונה מינוהו על מי שמבטל פריה ורביה וגם למי שגורם ביטול או ניאוף וכו' ויעקב ביטל קליפה הנז' בקבלת התורה הנקראת טוב וכו' ועיין בפירוש של דת ודין שטוב גימטריא זבוב וכו' ואפשר שלטעם זה תחילת דיבור איוב היה בתיבת יאבד יום וכו' כי יאבד גימטריא זבוב כי היתה בעוכרו ממנה פנה ויחד ליסורין שבאו עליו, ובמ"ש הספר קרנים שקליפה הנז' ממונה על הרחים אפשר לומר בדרך הלצה בדברי רז"ל על מי שנושא אשה שאמרו שרחיים בצוארו והוא עוסק בתורה שרצו לומר כיון שהוא מטפל לבטל קליפה הנז' הממונה על הרחיים במצות פריה ורביה אין לו פנאי ללמוד תורה, וגם אינו צריך לתורה לבטלה שהרי עסוק במה שמבטלה ומ"ש בספר קרנים דשם אביו של איוב היה ברים הוא דלא כמ"ש מהרח"ו זצ"ל בליקוטי תורה ע"פ איש היה בארץ עוץ איוב שמו דכתב דבוז היה אביו ונשא יבמת אחיו עוץ ע"ש:

סי' ד' כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו, מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו, פי' כי האדם כאשר יחטא מונע השפע שהיתה מקבלת נשמתו ורוחו וזהו ממש עונשה כי בהסתלקות הארתם נפגם חיות גופו וזהו מנשמת אלוה ר"ל מחמת הסתלקות נשמתם והארה שהיתה מקבלת מהאלוה יתברך והיתה משפעת לגוף מחמת זה יאבדו וגם בבחינת הכוח כך הוא, ונקט נשמה וכוח מפני שאלו הבחינות מסתלקות תכף כשהאדם חוטא כמ"ש הרב. האר"י זלה"ה לבל יתפגמו ומכח הסתלקותם נענש גופם, כי נחסר כחו וחיותו, וזהו וזורעי עמל יקברוהו כאשר אמרו רז"ל כי אין הקב"ה מביא רעה על האדם אלא מכח עונותיו כי השפע שמשפיע עליו להחיותו מסלקו ממנו כפי שיעור עונותיו כי העונות הם מסך מבדיל שאין האור נכנס לנשמתו, ובזה ממש האדם נדבה ובאים עליו העונשים כמ"ש הכתוב כי פשע אדם ישיב לו, ולא אמר כפשע אדם ישיב לו וכוונתו ישיב יהיה על הקבה"ו אלא אמר כי פשע אדם כי הפשע עצמו ישיב לאדם גמולו, וכן כתיב תייסרך רעתך שהרעה עצמה מייסרת לאדם:

סי' ה' אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף, אפשר במ"ש בברכות ד' ע"א אמר כבי שמעון בן לקיש כל מי שעוסק בתורה יסורין בדלין ממני שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולחומי רשף עכ"ל, ונלע"ד טעמא דמילתא כמ"ש בתנחומא הובא בספר מעלות לשלמה א"ר ביזנא אין לך אדם בלא יסורין בעולם חשש בשיניו אינו יכול לישן חשש בעיניו אינו יכול לישן יגע בתורה אינו יכול לישן עכ"ל, הרי פירש שני מיני יסורין אחד שבאין על האדם כנגד רצונו כגון חושש בשינו או בעינו, והמין הב' יסורין שהאדם מביא על עצמו מרצונו כגון לימוד התורה, ואין לך אדם שאין לו אחד מאלו המינים של היסורין וזה טעם ריש לקיש כל מי שעוסק בתורה שמביא על עצמו יסורין של עסק התורה יסורים אחרים בדלין הימנו כיון שהוא זריז ונשכר להביא עליו יסורין מחמת עסק התורה. כיון שנתקיים בו צורך היסורין באדם וזה כוונת הפסוק אדם לעמל יולד מוכרח שיהיו לו יסורין בעולם הזה כמ"ש רב ביזנא אין לך אדם בלא יסורין בעולם אבל מי שעוסק בתורה מסלקם מעצמו ובני רשף יגביהו עוף ונכון הוא, ודו"ק:

סי' ו' אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש, בכאן הגיד לנו מליצה ורמז חשוב כי הנה ידוע דרז"ל אמרו דאיוב בן יבמה דבוז יבם אשת אחיו והוליד איוב ודבר זה רמוז בתיבת אבני"ם נוטריקון איו"ב ב"ן יב"ם וזהו אומרו דרך מליצה אם כח אבני"ם כחי היתכן ששמי רמוז בתיבת אבנים