לי לישועה (על התנ"ך) ריא

גוזל אביו ואמו זה הנהנה בעולם הזה בלא ברכה וק"ל:

שם חכם לב יקח מצות, נלע"ד כי שם רמז למ"ש ר"י במסכת מנחות כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכו' כדכתיב זאת תורת העולה וה"ה בשאר מצות שאין האדם יכול לקיימם שקריאתם זוהי הילולם וזה רמז הכתוב חכם בתורה ולב רומז לתורה שמתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד יקח מצות קונה אותם בלימודו:

או יאמר רמז למ"ש בקידושין דף ט"ל ע"א מ"ד ולחושבי שמו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וזה רמז הכתוב חכם לב שחשב בלבו לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה יקח מצוות שמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וק"ל:

שם כסף נבחר לשון צדיק ולב רשעים כמעט, בהקדים מ"ש חז"ל בגמרא לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי מצינו שהוסיף הקב"ה ח' אותיות כדי שלא להוציא דבר מגונה כדכתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה והיה יכול לומר מן הבהמה הטמאה אלא שרצה להורות לנו שאין ראוי להוציא דבר מגונה מפיו אעפ"י שיצטרך להאריך בלשונו וזש"ה כסף נבחר לשון צדיק לשון הצדיק הוא כסף נבחר שמדקדק שיהיה לשון טהור כמטהר כסף מן המין המובחר שבלשונות לא כך הרשע לא איכפת ליה להוציא לשון מגונה כאשר הוא בלבו חורש מחשבות און וא"כ מה שמבקש הוא להוציא קמעא לשון קצר ותיבות מועטות אעפ"י שהם דברים מגונים כסבו"ר נבלי"ם כאשר עם לבבו וזהו שאומר ולב רשעים כמעט דאזיל בתר המועט ולא איכפת ליה אם לשונו מטונף וטמא טמא יקרא וק"ל:

סי' י"א נפש ברכה תדושן ומרום גם הוא יורה, אמרו רז"ל דמזון הנפש היא הברכה הנאמרת על האכילה וכמו שהאכילה היא מזון הגוף כך הברכה הוא חיות הנפש (הובא בספר מדרש תלפיות) והטעם מובן מאליו כיון שע"י הברכה מוריד שפע במדות עליונות ומאותו שפע בא לנפשו של אדם חיות ובזה מפורש הפסוק נפש ע"י ברכה תדושן והטעם הוא שכיון שהוא מרוה שכינת עוזינו בשפע עליון גם הוא יורה שנפשו נהנית ויהיה לה שפע וחיות וק"ל:

סי' י"ב שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר, כתב במדרש תלפיות ערך גימטריאות וז"ל אמת במס"ק ט' ואם תכפול ב' פעמים ט' עולה ח"י ומשלשו עולה ז"ך מס' קטן ט' ומריבועו לומר במ"ק ט' וכן עזה"ד וכו' ולזה אמר הכתוב שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר שקר במ"ק ששה כמנין שש מאות רכב בחור וסימנו שקר הסוס לתשועה וכו' עכ"ד והנה לא פי' המציאות בחשבון שקר וכוונתו היא ששקר במ"ק עולה ו' ואם תכפול יעלה י"ב במ"ק ג' הרי נשבר החשבון ועמד בפחות וזה ידוע אלא דיש לדקדק דגם בשקר אם תשלש יעלה י"ח שהיא ט' במ"ק בחשבון אמ"ת ונעשה חזיר טהור:

אבל נ"ל דהענין הוא דשקר אינו עומד בחשבונו ולעולם נשבר וחוזר לפחות אעפ"י שעולה לפעמים לרמות ולהדמות לאמת אח"כ חוזר ונופל כפסח הזה שיוכל להלוך איזה פסיעה או ב' פסיעות ונופל וזה יתכן שנרמז בדברי חז"ל שקר אין לו רגלים שאעפ"י שחשבונו נראה כעומד אח"ך נופל כמי שאין לו רגלים דשקרא לא קאי אבל אמת הוא יתד בל ימוט ושפת אמת תיכון לעד לא כן שקר עד ארגיעה שהוא לשון רגע וכמ"ש רש"י ז"ל אעפ"י שעומד עוד ברגע אחד ונופל וכשעולה בחשבון שלישי לח"י שהוא ט' חוזר ברביעי לנ"ד שהוא ששה במ"ק ובחמישי חוזר לשפלותו ל"ג וק"ל, והנה אותיות אמת תמצא מסודרות בס' אל"ף בי"ת זו אחר זו שקר אין לו רגלים שין קודם קוף וקוף קודם ריש לאו רישיה סיפיה כי אין לו רגלים לילך בדרך ישרה:

וכתב שם עוד וז"ל עוד אשמיעך פלאות מעלת אמת שאם תתבונן בה תראה שכל אות משלשה אותיות במילואה עולה כמספר חברתה ר"ל שאותיות מנצפ"ך תחשוב למאות בחשבון אי"ק בכ"ר וכו' ותרבע כל אות בעצמה ותכפול המרובעים זב"ז ותמצא שכל אות עולה 576000000 והוא פלא, (תקע"ו אלף אלפים) עכ"ל והדברים סתומים וצריכים ביאור והענין לדעתי הוא כמו שאבאר בע"ה תכתוב אותיות אמת במילוי בדרך זה אל"ף מ"ם תי"ו ואז תעשה חשבון כל אות בפ"ע וכל אות יעלה בחשבון הנז' תקע"ו אלף אלפים צדקו יחדיו והילך דרך החשבון שתעשה אל"ף תאמר א' פעמים ל' נשאר ל' עצמ' תכה ל' על ח' מאות כי ף' ממנצפך עולה ח' מאות ויעלה פ"ד אלף תכה כ"ד אלף על כ"ד כמ"ש הרב שאחר