לי לישועה (על התנ"ך) רז

שם ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים, אפשר לפרש כמ"ש רז"ל דהרשע והלומד שלא לשמה תורתו עשוקה ביד הסט"א ופירש רד"ק ע"פ זה ערוב הכשר והטיב וזה מ"ש הכתוב ערוב עבדך הכשר אותי שאהיה צדיק ללמוד תורה שנקראת טוב כידוע כדי שאל יעשקוני זדים שהיא הסט"א וק"ל:

שם צעיר אנכי ונבזה פקודך לא שכחתי, אפשר במה שאמרו רז"ל שכל המתגאה תורתו משתכחת ממנו וזהו מה שאומר צעיר אנכי ונבזה רצונו לומר שאני עניו ודין אהניא לי שפקודך לא שכחתי:

סי' קכ"א אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך, אפשר לפרש עזרי מעם ה' מלשון אעשה לו עזר כנגדו דהיינו אשה וכמ"ש הרב יוסף תהילות לפי דרכו ע"ש והנה רז"ל אמרו דמה' אשה לאיש ובת פלוני לפלוני אפי' מעבר לים וא"כ האיש אשר רוצה לישא נושא עיניו אל ההרים ואומר מאין יבא עזרי כי הלא ידעתי שעזרי מה' בת פלוני לפלוני ואולם לא ידעתי אנה אפנה אשר הקב"ה עושה שמים וארץ ואפשר בת זוגתי יושבת בסוף העולם והכתוב משיבו כי אין לאדם לדאוג ע"ז כי הקב"ה שגזר נאמן להזמינה לו וזש"ה אל יתן למוט רגלך דרגל רומז לאשה וכמ"ש הרב הנז' בשם מוהרימ"ט והוא יעשה המצאות כדי להביאה אצלו כי לא ינום ולא ישן שומר ישראל:

אי נמי יש לפרש מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' וכו' דהנה ארז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו ואמרו המקובלים דבדרך שהצדיק מתנהג עם הקב"ה כך אשתו מתנהגת עמו וזש"ה מאין יבא עזרי היאך אעשה כדי שבת זוגתי תהיה עזרי ולא כנגדי דבר זה אינו תלוי כי אם מעם ה' מהנהגתי עם ה' ית' עושה שמים וארץ מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וכשהאדם בטוח שהשגחת השם יתברך לא נתמעטה ממנו דהיינו ה' שומר ישראל אז בודאי אל יתן למוט רגלך שרגל רומז לאשה כמו שכתבתי למעלה:

עוד י"ל אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כשבא אדם חשוב לישא הוא צריך שידקדק שישא אשה מיוחסת פן ישחית את נחלתו בהיות שאבותיו היו מיוחסים וצריך ליקח דבר הראוי למשפחתם וזש"ה בשעה שאני נותן דעתי להתבונן מאין יבא עזרי אני אומר אשא עיני אל ההרים אלו האבות שהם נקראו הרים כידוע ואז אני מתבונן מאין ראוי לבא עזרי מאיזה משפחה אקחנה שתהיה ראויה לאבותיולשון עזרי נאמר על האשה כמש"ל:

ובמדרש תלפיות ערך דרוש כתב בשם המדרש שאדם נתן לדוד ע' שנים והקב"ה הביא לעדים השמים והארץ וכשהגיע זמנו ליפטר מן העולם אמר אדה"ר עדיין יש לי לחיות שבעים שנה א"ל הקב"ה כבר נתת לדוד שבעים שנה והוציא העדים שמים והארץ ע"ש וידוע דגם האבות נתנו לדוד שבעים שנה וזהו שאומר אשא עיני אל ההרים שהם אדם והאבות שנתנו לי שנים כמנין עינ"י גימטריא ק"ם ולא ידעתי מאיזה מהם אקח השבעים שנים ובודאי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שהוציא עדים שמים וארץ לחייב אדם הראשון ורוח הקודש משיבה זה לא יתכן ליתן לך משני אדם הראשון שכבר נפגמו בחטאו אל יתן למוט רגלך ומשום זה הכרחתי לאבות אברהם יעקב ויוסף שיתנו לך ע' שנה משלהם אחר שתיקנו אברהם יצחק ויעקב עון אדה"ר וכתב בגולל אור שיוסף נתן במקום יצחק מפני שהיה בו נשמת יצחק וע"ש ערך דוד הטעם שאברהם נתן חמשה שנים ויעקב שמנה ועשרים ויוסף ל"ז:

סי' קכ"ב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים שבטי יה, אפשר כמ"ש בסנהדרין דף ט"ז ע"ב תניא אין עושין ג' עיירות נידחות אבל שנים עושים ואין עושין שנים ביהודה ושנים בגליל ע"כ וגם אמרו שם דירושלים אינה נעשית עיר הנדחת מפני שלא נתחלקה לשבטים וכמפורש ברמב"ם הלכות עכו"ם פ"ד וזש"ה ירושלים הבנויה שאינה נחרבת כעיר הנידחת כמו שני עיירות יחד ביהודה וגליל עיר שחובר' לה יחדיו כיהודה ומטעם ששם עלו שבטים כולם ולא נתחלקה לאחד מהם :