לי לישועה (על התנ"ך) רד

מן הדין הוא זה וא"כ היא ישועה אחת, לא כן בשוב אלהים עפ"י הדין אז אין אחריה גלות אחר ונקרא ישועות בל' רבים, ועפ"ז יתכן לומר ה' כשהוא אלהי ישועתי וגואלני ממדת רחמיו ביום שצעקתי אליו, אז בלילה (שהגלות נקרא לילה כידוע) הרי נגדך עדיין, כי אין הגאולה ההיא עולמית וק"ל, או יאמר בהקדים מ"ש בש"ס יכולני לפטור כל העולם מן הדין דכתיב שכורת ולא מיין, והקשו והרי שיכור מקחו מקח וממכרו ממכר, ותירצו דהיינו דוקא לפטור כל העולם דוקא מחיוב תפילה דשיכור אל יתפלל וכ' הרב יוסף תהלות בשם הרב נפתלי כ"ץ ז"ל דעדיין יכולים לפטור כולי עלמא בהחלט שהרי אמרו בגמ' ג' דברים מעבירין את האדם על דעת קונו ואחד מהם דקדוקי עניות ולמאי ענין למבעי עלייהו רחמים וכיון שבגלות הדומה ללילה אין לנו דעת להתפלל חזר הדין דאעפ"י שיעבור על דעת קונו פטור דהרי אינם יכולים להתפצל על דקדוקי עניות וממילא פטורים מכל וכל עכ"ל ובזה א"ש אומרו ה' אלהי ישועתי שבך תלויה הישועה בין מצד הרחמים בין מצד הדין כנרמז בשם הוי"ה ושם אלהי ביום צעקתי רצונו לומר קודם הגלות בעוד השמש במרומים ועדיין יום צעקתי והתפללתי לך ואעפ"י שמכאן ואילך בגלות החל הזה והלילה אמר שכורת ולא מיין ואינם יכולים להתפלל אפ"ה אותה תפילה שביום צעקתי תהיה בלילה נגדך להושיעני בהיות שעכשיו לא יכולתי להתפלל כי אין לבא אל שער המלך בהיות שכורת וכו' וא"כ הקשיבה לרנתי הקודמת ודו"ק כי קצרתי:

שם אלהי תהלתי אל תחרש כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר וכו', קשה לכאורה הלשון והמכוון מן המזמור הזה כי מתחיל בלשון רבים ואח"כ אומר הפקד עליו בלשון יחיד ואחר שמסיים לקללם אומר זאת פעולת שוטני מאת ה' ולא כך היה ראוי לומר כ"א זאת תשלום שוטני וכו' ולא פעולת כי אין זה פעולתם כ"א עונשם וגם אומרו אח"כ יקללו המה ואתה תברך והלא הוא הי' המקלל ולא הם, כל זה קשה על פשט הלשון, ועל המכוון ג"כ קשה מה זה היה לדהע"ה אדון החסידים והענוים ומוחל על עלבונו אפילו כששמע שהיו מקללים אותו ההוא אמר הניחו לו ויקלל כי ה' אמר אליו, ומצאנו ג"כ שאמר נחת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו וא"כ כיצד עכשיו הוא מקלל את אויביו וזרעם וזרע זרעם בקללות נמרצות ולא כך טבע החסידים שכמותו:

ומשום הכי נלע"ד לפרש המזמור בדרך אחר והוא מדוקדק בלשון הרבה לכשתידוק, והיינו שדהע"ה מתרעם שהאויבים פתחו ואמרו שהוא הי' מדבר ברשע ובפיו מרמ' את הבריות ואמרו שלשון שקר היה אתו שהי' ח"ו מדבר אחד בפה ואחד בלב, ובמקום האהבה שהייתי מראה תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפלה אפי"ה לא הייתי מתנקם כ"א ואני תפלה דוקא הייתי מתפלל להשי"ת והם שמו עלי רעה תחת טובה וכו' והיו אומרים שמה שדהע"ה היה ח"ו מדוכא ביסורין מפני שהי' בעל עבירות והיו אומרים הפקד עליו רשע דהיינו שהקב"ה יפקיד עליו השטן כמו שעש' לאיוב ותראו שתיכף יבדוק במעשיו, בהשפטו יצא רשע וגם תפלתו תהי' בה חטא כי הוא מתרעם עלינו לשוא ואם יפקיד עליו השטן תראו שבזמן מועט יחלה וימות כי אין לו זכות וזהו יהיו ימיו מעטים וכו' וגם מה שמפזר לעשות צדקה ומשפט שלא כראוי עושה כי אחריו נוע ינועו בניו ושאלו וכו' והוא גורם רעה לבניו ולא די זה אלא כי מניח להם שם רע ויזכר ג"כ עון אבותיו כי היו אומרי' על דהע"ה שהיה בן תמורה ח"ו וגם חטאת אמו רות אמה של מלכות שהיתה מואביה אל תימח וכל זה גרמו מעשיו כי לא זכר עשות חסד וכו' וא"כ תהי לו כבגד יעטה כאדם האומר דמו בראשו ואנחנו נקיים, עד כאן הם דברי המלשינים ועל זה אומר דוד הע"ה זאת פעולת שוטני מאת ה' זהו שהם אומרים עלי ומקללים אותי כי ה' אמר להם ויקללו אבל ואתה ה' עשה אתי למען שמך כי אתם יודע כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי ואני חלוש לא מהעבירות כ"א ברכי כשלו מצום וכו' ואע"פ שהם אינם חושבים כך אלא הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם לדכאני אע"פ שהם מגידים עתידו' עלי בקו"ל שהוא מין קללה יקללו המה ואתה תברך קמו ויבושו ויראו שטעו ואז אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו:

ובפי' זה יבא על נכון מ"ש במדרש בהשפטו יצא רשע יצא צדיק לא נאמר אלא יצא רשע מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה עכ"ל שהוא תמוה כי מהיכא תיתי לומר יצא צדיק אבל למה