לי לישועה (על התנ"ך) רג

קרובה אל הקדושה וחציה הפנימי טוב וחציה השני רע רואה שמן השפע של שבת שעבר לקחו כל ו' ימי החול חלק בששת הימים ועתה שהוא ע"ש והיא יודעת שתחזור הקדושה לעלות כדי להתדבק למעלה לחזור ולהשפיע למטה בעולמות אז היא עולה כדי ליטול פרנסתה ואז כדי שלא ימנע ולא יבטל את כח הקדושה ותוספת קדושה עליונה ע"י הרע שבגופה אז נמשך מן הגבורות העליונות כח כוכב אחד שלהובא דאשא ומוריד אותה מדורה של כוכבים לתתא לתהומא, וכתב עוד שכל זמן שניצוץ אחד בנוגה אינו מתברר הטוב שבה אין הגאולה באה כמ"ש האר"י זיע"א שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף דהיינו בגוף נוגה ומבירור הניצוצות של קליפת נוגה באים נשמות הגרים וגם בתוספת מתבררים ניצוצות ובזה מי שאין לו בנים הרי יכול להוציא נשמות מן הגוף בתוספת שבת כי כל המוסיף לברר ניצוצות הקדושה וכו' עש"ב, ובזה פירש הרב הפסוקים בישעיה אשרי אנוש יעשה זאת וכו' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע ואל יאמר בן הנכר שהם הגרים הבדל יבדילני ה' ואל יאמר הסריס שאין לו בנים הן אני עץ יבש שהרי יכול לתקן בתוספת שבת יע"ש, ובהקדמות אלו נפרש פסוקים אלו פנה אל תפילת הע"ר ע"ר שרומזים לבירור ניצוצות הקדושה ע"י תוספת השבת שהתוספת שהוא בזמן תפילת ליל שבת וכל התפילה צריך שיהיה רביע שעה קודם הלילה וכמ"ש הרב הנזכר וע"י זה יתברר הטוב שבנוגה ממנו וקופץ ע"י אחת לאחת למצוא חשבון והרי הוא נכתב לדור אחרון כשיכלו נשמות שבגוף וע"י זה אלו הנשמות באים אל הקדושה וזהו עם נברא יהלל יה אל הקודש פנימה וגם עם נברא ירמוז לנשמות הגרים ונבראו ובאו בקהל ה' להלל יה וזה ודאי זכות גדול למברר הטוב שבקליפה זאת בהיות שכל זמן שאינם מתבררים אינה יכולה לעלות אל הקודש מצד הרע שבה וכמ"ש הזוהר לעיל דבע"ש באים ומזדמנים לעלות ובאה שלהובא דאשא וזרקה לתתא וזהו כי השקיף ממרום קדשו השקפה לרעה וירא כי עדיין מעורבת טוב ורע משום זה זורק אותם כוכבים למטה לתהומא רבה. ומ"מ ה' משמים רחמן מלא רחמים החפץ בתשובת אותם ניצוצות הקדש המעורבים בנוגה אל ארץ הביט לראות אם בני אדם מבררים אותם הניצוצות לשמוע אנקת אסיר להוציאם לאור הקדושה, וגם רומז לסריס שאין יכול להביא אותם נשמות בבניו והרי הוא כמו מת כמ"ש רז"ל מי שאין לו בנים נקרא מת מפתח אותו סריסות ע"י תוספת שבת או בירור אחר ועושה בני תמותה ר"ל עושה בנים אף על פי שהוא כמת ותכלית הענין הוא לכלות נשמות שבגוף ולהביא הגאולה לספר בציון שם ה' ותהילתו בירו' בהקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ה':

סי' ק"ז יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, אמרו רז"ל כי מי שנותן הודאה על נס עושים לו נס אחר ובזה בא על נכון הפסוק כשיודו לה' חסדו אז ונפלאותיו נראים לבני אדם שעושה להם ניסים הרבה וק"ל, אח"ז ראיתי שכן פי' בדברים אחדים דקס"ה ע"ג וע"ש פירושים הרבה מתוקים בפ' זה:

שם ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבכי אדם, אמרו במס' תענית דף פ"ה שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים קודם הנץ החמה ופעם אחרת גזר תעניתא וירדו אחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של ציבור א"ל לא שבח של ציבור הוא אמשול לכם משל לה"ד לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר תנו לו ואל אראה פניו או המתינו לו עד שיתמקמק ואח"ך תנו לו ואמרו בגמ' ולשמואל הקטן היכי דמי שבחו של ציבור דאמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא ע"ש וזהו שאומר כשישלח דברו וירפאם דנשיב זיקא תכף וימלט משחיתותם ע"י דאתא מטרא תכף ומיד אז כשיודו לה' חסדו יכולין לומר שזה שבחו ש"צ דהיינו נפלאותיו בשבח בנ"א:

סי' ק"ח הב"ה לנ"ו עזר"ת מצ"ר ושו"א תשוע"ח אד"ם ס"ת תורה אמת, כי התורה אצלו באמיתות והעמדה לא כן תשועת אדם שוא לשוא היא ואין בה קיום ואם כן באלהים נעשה חיל בלימוד התורה והוא יבוס צרינו, סי' ק"ט ה' אלהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך, בהקדים מ"ש המפרשים על שינוי הפסוקים מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' ובמקום אחר נאמר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים דכשהגאולה נעשה בשם הוי"ה ב"ה שם הרחמים יתכן להיות אחריה גלות בהיות שלא