לי לישועה (על התנ"ך) רב

אתה מרום מתעלה על כל חשבון ומספר לעולם ה' עד אין תכלית וגבול זמן ושיעור סי' צ"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו להשקיע לו מימי רע וכו' אפשר לפרש כמ"ש בגמ' דברכות כל מי שעוסק בתורה יסורין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנא' התעיף עיניך בו ע"כ נמצינו למדים דבעסק התורה ירחיק מעליו היסורין והיינו אומרו אשרי הגבר אשר תיסרנו יה דהוא בעל יסורין וכשעוסק בתורה ומתורתך תלמדנו להשקיט לו מימי רע כדי שילכו מעליו היסורין וק"ל:

סי' צ"ז האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ וכו' ארז"ל אלמלא קבלו ישראל את התורה היה הקב"ה מחריב את העולם שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי ואפשר זהו כוונת והמשך פסוקים אלו, האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ שהיו יראים שמא ישראל אינם מקבלים את התורה והיו מתאוים שתנתן התורה להציל העולם, וזה נרמז בר"ת פסוק זה תבל ראתה ותחל הארץ ר"ת תורה וס"ת ולהצילו וגם הרים כדונג נמסו מלפני ה' בהיות שהוא אדון כל הארץ ויכולת בידו להחריבו עד שהגידו השמים צדקו שהיא התורה צדק ומשפט וראו באותו פעם העמים באומרו כבד את אביך כי לא לכבוד עצמו הוא דורש כי כבודו האמיתי הוא אמר ונעשה רצונו וזהו וראו כל העמים כבודו, ואז יבושו כל עובדי פסל שהיו אומרים שמה שאמר הקב"ה לא יהיה לך אלקים אחרים על פני היה לכבוד עצמו ומשום זה נשארו עובדי פסל המתהללים באלילים שהיו אומרים כי חיו הקב"ה לא נתעלה על האלילים ויבואו להשתחוות כולם לה' ובזה שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה בשביל שהם גרמו שיתקיים העולם וגם שנתעלה שמו יתברך בגוים וזה היה למען משפטיך ה' כי נמצאת עליון על כל העולם בהיות העולם עדיין קיים ועוד שמאד נעלית על כל אלקים ודו"ק:

סי' צ"ט משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו קראים אל ה' וכו', דרז"ל מפסוק זה שקול שמואל כמשה ואהרן ופי' לעיל על גמ' תענית ד"ה במ"ש הרב מדרש תלפיות דשמואל היה גלגול עמרם אבי משה ואהרן והיינו שקול כשניהם יעו"ש והנה יש רמז לזה בפסוק דתיבת קראים האלף היא נעלמת והשאר בגימט' עמרם בדקדוק לרמוז ששמואל שהיה שמו עמרם בגימטריא קראים, ויתכן לפרש בקוראי דקריאת שמו של שמואל מורא ע"ז שהוא נוטריקון "שקולים "משה "ואהרן "לנגדו. סי' ק"ב כל כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו וכו' ימי כצל נטיו ואני כעשב איבש ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדור ודור אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, אפשר לפרש הפסוקים כמ"ש בגמרא דסנהדרין דאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב וגם אמרו שם זכו אחישנה לא זכו בעתה ואומרים ישראל כל היום חרפוני אויבי בגלות המר הזה מהוללי בי כבר נשבעו כי אפר כלחם אכלתי וכו' והנה ימי כצל נטוי והדבר עומד לא לילה ולא יום דאין הדור לא כולו זכאי וגם לא כולו חייב ואני מצטמק ורע לי כעשב איבש ואני רואה כי אתה לעולם תשם וזכרך לדור ודור דלא פחית עלמא מל"ו צדיקים א"כ איך יתכן דור שכולו חויב לא שייך כי זכרך בכל דור ודור שכולו זכאי ליכא דהא איכא רשעים טובא וא"כ אני כצל נטוי ואינני הולך לא לצד בקר ולא לצד ערב על כן אתה תקום תרחם ציון הנהג עמנו במדת רחמיך ותעשה או עת לחננה שתחישנה ע"י רחמיך או העמד עלינו מלך קשה ועשה שכל ישראל יחזרו בתשובה ואז הרי בא מועד מן המועדים שכתבת בתורתך זכו אחישנה:

שם פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה לספר בציון שם ה' ותהילתו בירושלים וכו' כתב הרב קרבן שבת פרק י"ב בשם גלי רזייא דתפילת הע"ר ע"ר רומז לתוספת שבת שלפחות יהיה ר"ע חלקים רביעית השעה שהיא תתר"ף חלקים, וכתב עוד שעה שנדבק מטוב של נוגה אל הקדושה היא תוספת שבת וכתב בשם הר' האר"י זיע"א על מ"ש בזוהר דבכל ע"ש מתקבצים שבעים כוכבים ואח"ך נעשה כעין מדורה של אש ורוצה להיות קרוב אל הקדושה ובא כוכב אחד ומכה באותה מדורה ומורידה עד תהום רבה דהנה קליפת נוגה שהיא היותר