לי לישועה (על התנ"ך) ר

חשך ממות נפשם דתיבת חש"ך היא ר"ת אלו הג' מכות כנים שחין חשך והרי נרמזו היו"ד מכות, ואלו הג' מכות יש להם שייכות שבאו בלא התראה וגם דהשחין היה משמש עם החשך והכנים וכמ"ש התוס' על התורה הובא בס' פני דוד פ' בא וא"כ אתי שפיר שבאו ברמז וביחד לרמוז שבאו בלא התראה וגם ששמשו ביחד עם השחין ועוד דהשחין כשאר למצרים עד יום מותם כמ"ש הרב מדרש בחידוש וזהו אומרו חשך ממות נפשם כי עד דכדוכה של נפש נשאר בהם השחין דשמש עם הג' מכות ר"ת חש"ך ובודאי שלא כולם הכה בפעם ראשונה כ"א קצתם בכל פעם דאל"כ לא יכונו שני המדרשים הללו:

שם והוא כחום יכפר עון וכו' כתב הרב הקדוש מהר"ש מאסטרופולי זלה"ה בליקוטי שושנים וז"ל בקיצור איתא בתיקונים ג' קליפות קשות משחית אף וחימה מסטרא דעון קא אתו ונעשות לו זדונות כזכיות וזהו והוא רחום יכפר עון וכו' וג' קליפות הנם ר"ת מא"ח שהם משה אהרן חור עלו ראש הגבעה, והנה נודע שהזכר מבטל ראש הקליפה והנקבה סופה בסוד הוא ישופך ראש והאשה ישופנו עקב, ומשה אהרן וחור בטלו ראש הקליפות הנז' משחית אף וחמה, וס"ת שלהם הת"ף, ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את הת"ף, כי הנוקבא מבטלת סוף הקליפות של משחית אף וחמה והדבר פלא גדול עכ"ל, ואפשר להוסיף כי אותיות הנשארות באמצע הג' קליפות הם אותיות משי"ח, כי אז כשיבוא משיח יתבטלו לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, גם בתיבות והוא רחום יש בו שמות אהרן חור משה מרים משיח שאז יתוקן הכל ויתבטל עמלק והקליפות ויחזרו אותיות הוי"ה למקומם בידוע שאין ה' שלם ואין הכסא שלם וכו' והיינו והו"א יתוקני אותיות אלו ע"י רחו"ם נוטריקון חור משה מרים משיח ואהרן. סי' ע"ט שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, נראה לפרש בהקדים רז"ל דזמן רב יצא קול בבית נבוכדנצר הרשע זיל חריב ביתא, וא"כ לכאורה היה מקום לגוים על חרבן בית המקדש בהיות שעשו מצות הי"ת אלא דלקושטא דמילתא הם חייבים תשלומי כפל מפני שלא די שהם לא עשו כדי לעשות רצון אלהינו אלא שלא הספיק להם להחריב הבית כי הרגו מישראל אלפים ורבבות וזה לא ציוה ה' וא"כ זהו שאומר דוד המלך ע"ה שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך אותם שלא ציות להם להחריב הבית כמו שאמרת לנבוכדנצר, וגם על הממלכות אשר בשמך לא קראו שבכללם מלכות נבוכדנצר שלא עשה בשביל ציוו' הי"ת ולא קרא בשמו וגם מפני שעשה יותר מן הציווי כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, שתים אלו השוד והשבר לא ציוה ה' כי רצון ה' היתה לשפוך חמתו על העצים ועל האבנים, ולא על ישראל, וק"ל, ועיין להרב יוסף תהלות שכתב קצת מזה, אבל עיקר דברינו לא כתבו:

סי' פ"א עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע הסירותי מסבל שכמו וכו' יתכן דרומז למשה רבינו ע"ה שהקב"ה ציוהו לנגיד בישראל כי גם ישראל נקראו בשם יוסף בצאתו על ארץ מצרים היה ערל שפתים והיינו שפת לא ידעתי אשמע כמ"ש הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ומ"ש הסירותי מסבל שכמו ר"ל שהוא לא נשתעבד כידוע כיון שהיה מבית המלך וגם כי הוא היה משבט לוי שהיו עוסקים בתורה ולא נשתעבדו כמ"ש במדרש וזהו הסירותי מסבל שכמו ר"ת מש"ה וס"ת לו"י שלא סבלו עול על שכמם:

שם שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, נראה לפרש כמ"ש רז"ל דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ ממחשבת ע"ז וזהו שאומר שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי בזה אנכי מעיד עליכם ולא במחשבה רעה, אבל דוקא כשלא יהיה בך אל זר שלא תחשוב בלבך מחשבת ע"ז וק"ל :

סי' צ' שמחנו כימות עניתנו וכו' אפשר כמ"ש התוספות פרק קמא דסוטה דף יו"ד ע"ב דלא אמרינן אבא לא מזכה ברא כשהאב קיבל עונש עונותיו בעוה"ז ע"ש ואפשר לרומזו בפסוק הנז' שמחנו כימות עניתנו שכיון שעניתנו על פשעינו שנות ראינו רעה יראה אל עבדך