לי לישועה (על התנ"ך) קצז

ועוד אפשר לפרש בפסוק האמנם אלם צדק תדברון בהקדים מ"ש בשער ההקדמות דהגוים חיותם הם אותיות אל"ם מאלהים דוקא יע"ש באורך והנה הרמב"ם ז"ל פסק בהלכות דעות שאסור לגנוב דעת הגוי יעויין שם וזהו מה שאומר האמנם חל"ם אף עפ"י שהוא גוי צדק תדברון ולא לגנוב את דעתו. סי' ס"א ישב עולם לפני אלק'ים חסד ואמת מן ינצרוהו, בהקדים מ"ש בב"ר בתחילה רצה הקב"ה לברוא העולם במדה"ד שנאמר בראשית ברא אלקים כשראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר הה"ד ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ושמעתי בשם המפרשים דלעולם מחשבה א' לא יצאה לבטלה ח"ו ומדה"ד נשארה לצדיקים דוקא אלא לשאר העם צריך לשתף מדה"ר ובזה פי' הפ' אך טוב לישראל אלהים לברי לבב דהיינו עדיין לברי לבב שהם הצדיקים אלק"ים מדה"ד דן אותם ואך שהוא מיעוט הדין היינו דוקא לישראל כולם ועפ"ז נפרש הכתוב ישב עולם לפני אלק'ים מדה"ד דוקא לבני אדם שחסד ואמת יהיה מנתם והם צדיקים לאלו יתכן שישב עולם לפני אלקים מדה"ד בלא שיתוף מדת רחמים. סי' ס"ב ולך אדוני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אפשר במ"ש הרב מדבר קדמות מערכת מ' סי' י"א בטעם דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אמרו המפרשים דאין האב מעיד על בנו לא כן בעבודה זרה מעיד הקב"ה על המחשבה כיון שיצא מכלל בן וי"ל על זה דהרי ק"ל כר"מ דאמר דבכל אופן נקראים בנים אפי' משחיתים וא"כ גם במחשבת עבודה זרה לא יעיד ואפשר לומר דזה שהקב"ה אינו מעיד על המחשבה משום שאין האב מעיד על בנו אינו מצד הדין דלגבי דידיה לא שייך הא מכמה טעמי אלא כביכול עושה לפנים משורת הדין וכמ"ש מוקי אדינא עכ"ל הרב חיד"א ז"ל וא"כ זה יהיה כונת הכתוב ולך ה' חסד מה שאתה משלם לאיש כמעשהו ולא כמחשבתו אינו כי אם חסד דוקא דמן הדין לא שייך בהקב"ה דאין האב מעיד על בנו וק"ל:

סי' ס"ו און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפילתי, ברוך ה' אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאתי, איתא בגמרא דקידושין דף ל"ט ע"א און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' א"ר אסי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ויתכן לפרש בסגנון זה שחר הפסוקים דאעפ"י שאון אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפילתי שדרשו רז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה ואעפ"י שהיא בלב הקב"ה מקשיב לקולה דהיינו עריכת דבריה וסדורים אעפ"י שנראה דברים הפכים וכתב הרב המדב"ק כמש"ל דהאי שאין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה אינו מצד הדין כ"א מצד החסד שעושה עמנו יע"ש וזה כונת הכתוב ברוך ה' שלא הסיר תפילתי דהיינו שמקשיב לה אפילו בלב ובכל זאת וחסדו דהיינו שאינו מצרף מחשבה רעה למעשה לא הסיר מאתי וקל להבין, ואפשר שכיון דמן הדין דתפלה בלב נשמעת ומן הראוי היה ג"כ מחשבה רעה לצרפה למעשה אלא שהקב"ה עושה עמנו חסד לז"א לא ישמע ה' שם הוי"ה המורה על הרחמים אכן שמע אלהים בדין הוא בקול תפילתי וק"ל:

סי' ס"ז אלהים יחננו ויברכנו וכו' הנה במזמור זה לא נזכר כ"א שם אלהים ולא שם הוי"ה או שום כינוי אחר להשי"ת ואפשר לפרש כל המזמור ע"פ הקדמה מהמפרשים הובאה ביוסף תהלות ובספרים אחרים בנותן טעם על מ"ש דהע"ה במקום אחד מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' וכו' ובמקום אחר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו דה"ט כשהגאולה נעשית מצד החסד והרחמים בשם הוי"ה ב"ה היא ישועה אחת לא כ"כ גדולה ויש אחריה גלות בהיותם שנעשית כעין צדקה ולא בדין ע"י זכות ישראל לא כן כשזכו ישראל וחזרו בתשובה (גם הגרועים הנרמזים בשם יעקב דידוע ששם ישראל מורה על החשיבות ויעקב על הגריעות כנ"ל) אז התשועה נעשית בשם אלהים והוי תשועה עולמית ונקראת ישועות בלשון רבים וא"כ זאת תהיה כונת דהע"ה במזמור זה שהיה מתפלל שיחזרו ישראל בתשובה ויהיו מוכשרים במעשיהם כדי ששם אלקים יחננו ויברכנו ועל ידי זה כמה טובות יוצאת להם תחילה כי על ידי זה תשועתם עולמית יאר פניו אתנו סלה ועוד לדעת בארץ דרכך שכיון שהגאולה היא עפ"י הדין בכל גוים ישועתך שרואים הגוים שבדין עושה הגאולה שהרי ישראל מוכשרים וצדיקים ובזה מתעלה שמו יתברך והיינו יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם.