לי לישועה (על התנ"ך) קצו

סי' מ"ה רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך, נראה לפרש בהקדים מ"ש מהרח"ו זיע"א בליקוטי תורה פ' בראשית דף ה' וז"ל יש באדם ד' דברים מחשבה ואחר כך מהרהר להוציא משפתים זאת המחשבה וזה קרוב לדיבור ואחריו הדיבור ואחריו המעשה והיינו נגד ד' עולמות וכנגדם אמר הכתוב אז ראה מחשבה ויספרה הרהור הכינה דיבור וגם חקרה מעשה ויאמר עד כאן לשונו וזהו אומרו רחש לבי מחשבה אח"ך הרהור שמהרהר שדבר זה טוב להוציאו בשפתיו ואח"ך אומר אני דיבור ממש ואח"ז בא המעשה מעשי למלך ואמר מעשי למלך משום דאין מלכו של עולם עושה דין כי אם על המעשה אף על פי שמחשבה טובה מצרפה למעשה זה הוא דבר שהוא לפנים משורת הדין בתורת חסד אבל העיקר הוי המעשה ועליה דן את הדין:

אי נמי אפשר לפרש כמ"ש באדרא וז"ל גם במדעך מלך אל תקלל האי קרא קשיא מאי קול איכא הכא והא ליכא הכא קלא דהא בחדרי משכבך כתיב אלא כל מה דחשיב בר נש לא עביד מלה עד דאפיק ליה בשפוותיה והוא לא אתכוין ביה וכו' עכ"ד וזהו מה שתמה המשורר רחש לבי דבר טוב ולא אמרתי אותו לשום אדם וכיצד מעשי למלך הם ידועים שהרי הכתוב מזהיר גם במדעך מלך אל תקלל ובודאי שהטעם הוא שמא יגיעו דברי למלך וכיצד הוא זה וכי אומר אני מה שחשבתי הלא לא עשיתי מאומה כ"א רחש לבי דבר ולזה משיב הטעם הוא כי לשוני עט סופר מהיר להוציא את הדבר מפי אפילו שאיני מתכוין וכמו שכתוב בזוהר שהלשון קולמוס הלב וממהר להוציא המחשבה אל הדיבור:

סי' מ"ו הרפו ודעו כי אנכי אלהים וכו' כתוב בשער ההקדמות דף מ"ג בכנוי שם ב"ן וז"ל הר האלהים הוא בשתי בחינות הא' בחינת הפנים כזה כי אלהים במילוי אלפין עולה גימטריא ארץ כשתסיר ממנו חשבון הה' אותיות שהוא פ"ו ישאר ה"ר עכ"ל, וזה רמז הרפ"ו ודעו כי אנכי אלהים וגם ידע"ו גימטריא מילויו תיבות כי אנכ"י גמטריא אלף לרמוז כי ממילוי הנזכר הוא מילוי דאלפין, וגם בסוף הפסוק ארום בארץ רמז שהמילוי גימטריא ארץ עם הפשוט:

סי' מ"ט כי יראה חכמים ימותו אמרו רז"ל שטוב לאריכות ימים ולקבל הארה לנפש לראות בשעת יציאת נשמה של צדיק ואסמכוהו על אלה הכתובים ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו מרישיה לסיפיה מדריש כי יראה חכמים ימותו אז ויחי עוד לנצח לא יראה השחת עד כאן דבריו, וכן אתה מוצא זכר לדבר ר"ת "כי "יראה "חכמים "ימותו כי הוא חיי"ך:

סי' נ"א אלמדה פושעים דרכך וחטאים אליך ישובו, נראה לפרש בהקדים מה שכתוב במשלי לץ תכה ופתי יערים דהיינו כשהאדם מכה ללץ הפתי מייסר את עצמו בראותו מה שאירע לאחר והוא נכוה ממה שאירע לחבירו ואם כן זה הוא מה שאמר הכתוב אלמדה פושעים דהיינו אייסר אותם כדי שיחזרו לדרכך ובזה חטאים אליך ישובו מאליהם, וקל להבין. סי' נ"ח לדוד מכתם האמנם אלם צדק תדברון משרים תשפטו בני אדם אף בלב עולות תפעלון בארץ חמס ידיכם תפלסון, בהקדים מ"ש הרב יוסף תהלות כי האמנם גימטריא קול להעיר כי קול אדם הראשון לא נפגם שהקנה לא נהנה מעץ הדעת ועל כן צריך מאד לשמור הקול שלא לפגמו בדברים אסורים ובטלים וזה טעם כי גדלה מעלת ת"ח כי הוא באבר שלא חטא בו אדם הראשון וז"ש האמנ"ם גימטריא קז"ל ומסיבה זו אלם יעשה עצמו אבל צדק שהם דברי תורה תדברון ובזה לא יפגום הקול וכו' עכ"ד ועל פי דרכו נדרכה לפרש שאר הפסוקים הנז' לעיל והיינו כי כאשר האדם לא יפגום הקול שלא נפגם אז יהיה לו פתחון פה בשאר עבירות שעושה בידיו ובשאר איברים שנפגמו לומר שהורע כחו במה שאדם הראשון פגם בהם וכשבא לעולם כבר באו איבריו עלולים לחטוא כיון שכולנו בני אדם הראשון וזהו מ"ש הכתוב בזמן שצדק תדברון ולא תפגמו הקול אז מישרים תשפטו בני אדם והיה להם טענה לבני אדם הראשון כדי לישר דינם ולזכותם ואז אף אם תעשו עולה בלב עולות תפעלון בארץ או שתעשו חמס בידיכם יהיה לכם פתחון פה וטענה הגונה לפלס משקל החטאים וזהו אומרו חמס ידיכם תפלסון וק"ל: