לי לישועה (על התנ"ך) קצד

אבותינו מפני שבטחו בך ובזכות מדת הבטחון היית מהפך להם מדה"ד למדת הרחמים וכמ"ש והבוטח בה' חסד יסובבנו אם כן איפוא גם אני אעפ"י שאנכי תולעת ולא איש מכל מקום אתה גוחי מבטן מבטחי על שדי אמי ומעולם לא זזה ממני מדת הבטחון וא"כ בדין הוא להפוך אותו לרחמים ואל תרחק ממני כי צרה קרובה ולך משפט הגאולה, סי' כ"ג נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו, אפשר לרמוז בזה הפסוק על דרך זה כשיצאו הנקודות ונשברו יצאו בבחינת עגולים וגם בבחינת נפש דוקא וגם ידוע שיצאו ראשונה המלכות דהיינו מדת המלכות של כל נקודה ומשום זה נקראו מלכים ומדת המלכות נקראת צדק ואחר כך נתקנו בשם מ"ה החדש ואם כן זה רומז בפסוק הנז' נפשי ישובב (פי' רש"י ז"ל רוחי שהופג ישובב לקומתו) ינחני במעגלי צדק דהיינו העיגולים של המלכות למען שמו שהוא שם מ"ה החדש ואם שגיתי בהי"ב:

סי' כ"ט ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, אפ"ל במה שאמר רבי אלעזר תלמידי חכמי' מרבים שלום בעולם וא"כ כשהקב"ה נתן התורה שהיא עוז לעמו וממילא העוסקים בה נעשים תלמידי חכמים ומרבים שלום והיינו ה' יברך את עמו בשלום שהיא גרמת התורה. סי' ל"א מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, אפשר לפרש בהקדים מ"ש רבינו הרוקח ד"ב ע"א (הובא בחק לישראל פ' חיי שרה) בשם תנא דבי אליהו וז"ל שכר האהבה שני חלקים ושכר היראה חלק אחד וכתב עוד שם בשם הגמרא דנדרים למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראך לעושים מיראה הנה שכרם רב מאד אבל העושה מאהבה ולומד מאהבה ובוטח בה' הקב"ה נותן לו ב' חלקים והיינו לחוסים בך שהם העושים מאהבה ואינם רודפים אחר הכבוד פעלת להם נגד בני אדם מיעוט רבים שנים בשני חלקים מהעושים מיראה כי אותו יכיר לתת פי שנים וק"ל:

סי' ל"ב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, פירש רש"י שיודע מחשבות בני אדם ע"כ ואפשר במ"ש רז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וזהו אעפ"י שיוצר לבם עושה כאילו אינו מבין כ"א מעשיהם ואינו נפרע מהם על המחשבה:

סי' ל"ז לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא וכו' הנה במזמור מצאתי שיש בו סדר אלפא ביתא וכל אות מופסקת מחברתה בפסוק אחד דהיינו אות אלף היא בתיבת אל תתחר במרעים ואח"ך מפסיק פסוק כי כחציר מהרה וכו' ואח"ז באה אות בית בפ' בטח בה' וכן על זה הדרך דוק ותשכח עד אות תי"ו ואינו חסר כ"א אות עי"ן שיש במקומה אות צד"י שהרי אחר פסוק כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת היה לו לכתוב אות עי"ן אלא שבמקומה באה אות צד"י בפ' צדיקים יירשו ארץ וחקרתי למצוא טעם לזה השינוי ונלע"ד שיכולים ליתן טעם כמ"ש הילקוט תהילים על פסוק כי ה' אוהב משפט שדרש אותו על יוסף הצדיק שהקב"ה שמר חסידיו מחטא וסרס לפוטיפרע והיינו זרע רשעים נכרת עכ"ד בקיצור וא"כ אפשר דלרמוז דעסיק ביוסף הצדיק שנא' בו בן פורת עלי עין לא כתב עין להורות שיוסף מעולה על עין וטעמו הוא שנקרא צדיק והיינו צדיקים יירשו ארץ ועלה לגדולה בארץ מצרים ומשו"ה כתב במקום פ' שיתחיל בעין פ' צדיקים יירשו לרמוז לנו דעסיק ביוסף הצדיק כמ"ש במדרש. שם כי יפול לא יוטל וה' סומך ידו, אפשר לפרש בהקדים מ"ש בברכות ר' אבהו חלש על לגביה רבי יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן א"ל הב לי ידך יהב לי' ידיה ואוקמיה ופירשו בשם האר"י זיע"א דכיוון בשם קדוש יל"י והקימו וזה יתכן דרומז הכתוב כי יפול לא יוטל דר"ת "יפול "לא "יוטל הוא השם הקדוש הנז' וע"י כי ה' סומך ידו דיהב לי' ידי' וסמך ידו ע"י השם ר"ת יפול לא יוטל. סי' ל"ח וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, ר"ת "על "רוב "שלום הוא רש"ע דהצדיק לוקח בעוה"ב חלק הטוב של הרשע, וכי תימא מאיזה דין וטענה יקח מה שלא טרח ולא עמל בו, לזה משיב זומם רשע לצדיק וחורק עליו שיניו, הן מצד עניני העה"ז דעם הארץ אומר מאן יהיב לן ת"ח או צדיק ואנשכנו כחמור, הן מצד שהרשע עושה עבירות ומכריע את העולם