לי לישועה (על התנ"ך) קצב

ובזה משיב לב אבות על בנים שיושב בג"ע עם אבותיו תיכף ואליהו נכנס במקומו עד זמן ב"א דהיינו יום א' או ב' או ב"א גימט' ג':

כתובים תהלים, סי' ח' ותחסרהו מעט מאלהים, פסוק זה דרשו אותו חכמי האמת ז"ל על מרע"ה שהשיג לידע סוד קי"ט מק"ך צירופי אלהי"ם שהם בבינ' עילא' וזהו ותחסרהו מעט מאלהים מע"ט גימטריא קי"ט מאלהי"ם עכ"ד, ואפשר לרמוז עוד בזה בהקדים מ"ש בשער ההקדמות דף ח"ן ע"א וז"ל הנה מרע"ה היה כולל כל אלו הק"ך צירופים בסוד בשג"ם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה כי משה בגימט' בשג"ם וכו' והיו מתחלקים בו הק"ך כנז' בהג"ה שנתחלקו לד' מדריגות של שלשים צירופים כל אחת (והוא סוד שלשים באמה אורך היריעה האחת וד' באמה וכו') והנה ד' פעמים אלהי"ם גימטריא מש"ד עם הכולל הוא משה עד כאן לשונו, ואפשר לרמוז זה ותחסרהו מע"ט היינו שמספר הארבע אלהי"ם הם מע"ט פחות משמו שם מש"ד וחסר א' למנין משה וא"ש ההי"ב. סי' י"ד מי יתן מציון ישועת ישראל וכו' עד יגל יעקב ישמח ישראל, ק' למה התחיל בישראל וסיים ביעקב ויש', והקדים יעקב ליש', הרי ידוע דכשישראל צדיקים והם מוכשרים נקראים בשם ישראל וכלפי לייא כשאינם מתוקנים נקראים יעקב וא"כ למה הקדימו ולא די זה שנותן גילה ליעקב ושמחה לישראל, והלא גילה גדולה משמחה ומן הראוי ליתן הגדולה לגדול:

ולתרץ כ"ז נקדים משל ההווה ומצוי בכל מקום בהיות איזה מלחמה במלכות אחד על מלכות אחר שעשה עמו עול והקניטו וכל העם מקצה יחד ישאו קולם באף וחימה להשמיד להרוג ולאבד אותה הממלכה מן העולם והסכימו לקבץ כל הגבורים העומדים בפרץ חיל גדול ולשולחם באניות עד מקום המדינה העושה עמהם מלחמה וכך היה וילכו החיל הנז' בימים ומדברות בטורח גדול במצור ובמצוק עד שהגיעו למקום אשר נראו אויביו משם, ויערכו מערכה לקראת מערכה והתחילו ללחום יום אחר יום אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו כי התחילו בהם חולאים וחוסר מאכל אין לחם ואין שמלה ועומדים לחורב ביום ולקרח בלילה, וכאלה רבות עברו מרבבות עד אשר התחילו לנצח ולהשמיד ולהרוג את האויבים עד אשר לא נשאר בהם תקומה ושלחו תו"מ ציר אמונים למלכותם להודיע שכבר נצחו, הנה באותה הממלכה תכף התחילו לשמוח עשו שלשה ימים משתה ושמחה גילה ורינה יום ולילה לא ישבותו כשמחת בית השואבה כל א' אומר נצחנו ועשינו כו"כ הקטון והצעיר והחלש והירא כולם עכשיו מדברים בכח גדול וביד חזקה ושמחו שמחה שאין לה שיעור, אדי ביני ביני הגבורים לא באו ולא שקטו כי עדיין לא חזרה בהם הנשמה מרוב התלאות ואעפ"י ששמחה היא להם מ"מ נשבר גופם ועדיין אינם יכולים לשמוח כ"א מעט, הנמשל בזה הוא כשהקב"ה עושה תשועה בשביל הצדיקים העומדים בפרץ נקראת תשועת ישראל שהם הצדיקים והקב"ה במדת הרחמים, שב את שבות עמו כולו ואפילו למי שאינו ראוי ועושה להם תשועה, אז מי ששמח יותר הם הנקראים יעקב אשר לא עמל בו ולא גדלו יגל יעקב גילה אחר גילה, אבל הצדיקים שיראים שמא אבדו זכותם שמתים דוקא דו"ק והאריך. סי' י"ז בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ תמוך אשורי במעגלותך בל נמוטו פעמי, אפש"ל כמ"ש רז"ל דבמכת חשך במצרים ג' ימים ראשונים היתה בהם שימותו הרשעים שבישראל ולא יראו מצרים כשקוברים אותם שלא יאמרו גם ישראל לקו והדבר היה מוכרח לצרף ישראל ולהוציאם כולם צדיקים וג' ימים שניים היו כדי שיראו ישראל כל מצפוני מצרים והיו נכנסים בפניהם ולא היה דבר נסתר מהם כששאלו מהם כלי זהב וכלי כסף ושמלות אם יאמרו להם לא יש לנו היו ישראל אומרים כבר ראינו אותם בימי החשך והוא במקום פלוני ואז המצרים היו אומרים צריכים ליתן להם שהרי הם ראו ואילו היו רוצים כבר היו לוקחים אותם בימי החשך כי מי מונע אותם הרי אותם ג' ימים אחרונים