לי לישועה (על התנ"ך) קפד

סי' י"ד ויאמר מנוח וכו' עתה יבא דברך מה יהי' משפט הנער ומעשהו ויאמר לו מלאך ה' מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, לכאורה קשה דנראה שמנוח שואל לו על הנער ומעשהו והוא משיב לו על האשה ולא על הנער, ואפשר לומר שהמלאך רמז לו גם כן בדרך נסתר מה שיהיה הנער עלול וממה שצריך לשמרו בהקדים מ"ש לעיל משם הרב מאסטרופולי ז"ל שיש קליפה המסיתה את האדם לזנות שנקראת לר"י וכו' והנה ידוע דשמשון לפי הפשט עשה שלא כהוגן ליקח בת פלשתים ונמשך אחר עיניו ונענש כמ"ש רז"ל ואם כן היה עלול וצריך שימור מאותה קליפה שהיא ס"ת מכל אשר אמרתי הוא לר"י שתהי' מסיתה אותו אל האשה שהיא היתה בעוכרו ומזה צריך אתה להיות נשמר על בנך היוצא מחלציך:

שם והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים, כתב הרב האר"י זיע"א הביאו הרב דבש לפי ערך שמשון דהיו לו ב' ניצוצות אחד של יפת שהוא שם בסוד ויקח שם ויפת את השמלה ולא כתיב ויקחו לשון רבים כי נשמה אחת היה להם, וניצוץ ב' מעשו וזה שלא הביא עשו יין ליצחק לכן שמשון הי' נזיר והכה את האריה שנשך לאביו נח והכה הפלשתים שוק על ירך שתיקן סוד נחש גבר נחשירכן וכו' ע"ש כמה דברים שעשה שמשון כנגד מה שעשו יפת ועשו ויתכן דלפי שהיו בו ניצוצות אלו התחיל להתגרות ולהכות בפלשתים בהיות ששם פלשתים עם האותיות עולים כמספר יפה בדקדוק וגם בשם שמשון נוטריקון "שם (דהיינו נשמת יפת) ,עשו כשתחליף ן' ארוכה בע' באלפא ביתא דאי"ק בכ"ר לרמוז שבו נכללו ב' ניצוצות הנז':

שמואל א' סי' י"א ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף, הנה המספר הזה רמוז בשם שאול המלך ש' שלש מאות ול' שלשים וחות אלף לומר שהם אלפים כאילו אמר ש' ול' אלף שהוא ר"ת שאול :

סי' י"ב ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד, ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר הטל' את אבותיכם מארץ מצרים, לכאור' נרא' הפסוק תמוה בלתי מקושר עם מה שלפניו כי מה זה שאומר שמואל אל העם שה' הוא עשה את משה ואת אהרן והעל' את ישראל ממצרים ומה מקום לאמירה זו בכאן, ויתכן לפרש כמ"ש במס' מכות על פסוק הנז' ויאמר עד יצאת בת קול ואמרה עד ותיבת ויאמר קאי על הקב"ה כ"י ע"ש וא"כ יתכן ששמעו העם קול זה מב"ק ולא ידעו ממי יצאו הדברים ומי הוא שאמר תיבת עד אם היה שאול או אדם אחר והמה היו תמהי"ם לנפש אדם שיהי' לו קול כזה מבהיל הרעיון כקול שדי ועל זה אמר שמואל ה' הוא המעיד (וכמ"ש שנרמז בטעם רבי"ע) הקול ששמעתם הוא מאת ה' ואל תתמהו על החפץ שהוא מעיד עלי כי הוא אשר עשה את משה ואת אהרן ואני שקול כשניהם כמ"ש רז"ל:

ויתכן ליתן טעם למה הוצרך שמואל לנקות עצמו מכל חשד מעושק וגזל קודם שיאמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה', והוא בהקדים מ"ש חז"ל דקודם שיאמר האדם ויכולו בע"ש שהוא מעיד על ברייתו של עולם שיתחרט על עונותיו ויחזור בתשובה כדי שלא יהיה פסול לעדות והנה כי כן שמואל ע"ה קודם שיוכיח לישראל על פניהם ויעיד בהם ששכחו טובות הש"י וחסדיו א"כ הוא רא' שהי' צריך לנקות עצמו מחשד והכין עצמו לתקן אשר עוות כדי שלא יהי' פסול לעדות ואחר שהסכימו כולם שהיה נקי וצדיק אמר ועתה התיצבו ואשפטה וכו':

סי' ט"ו ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך וכו' הקשו המפרשים מה ההצעה הזאת לומר אותי שלח ה' ומה איכפת אם הוא משחו למלך לענין צוואת ה' ללחום עם עמלק, ואפשר לומר דשאול רמז לו דשם שאול גימטרי' אג"ג מל"ך עמל"ק בדקדוק ומפני זה הי' ירא פן יכשל ויהא נלכד באותו עון שהניחו חי ולזה רמז לו שיזכור שאין הכסא שלם כמ"ש הכתוב כי יד על כס יה שחסר אות א' מכסא על כן אמר באות שאני מוסיף על שמך תהיה שלח גימט' של"ח ותהיה גובר על