לי לישועה (על התנ"ך) קפא

יכול להתהלל במתנות שנתן לו הקב"ה גבורה וחכמה ועושר כי ה' ב"ה חפץ ביקרו ולמה לא יהיה לו הנאה מזאת המעלה אלא שצריך שיודה שמה' היתה לו חג"ע ולא באו לו מכחו ועוצם ידו, זאת ודאי רעה חולה ואינו ראוי שיתהלל הגבור בגבורתו דייקא וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל מי שרוצה להתהלל באלו הטובות כשמקודם ישכיל וידע את ה' שנתנם לו אז יכול להתהלל מי שרוצה להתהלל עכ"ד, ובזה יבא על נכון ושמחת בכל הטוב הן גבורה הן חכמה הן עושר ובלבד שתכיר אשר נתן לך ה"א כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ולא מידך היתה זאת ככל האמור במדרש אמרו ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם לפיכך משה מזהיר להם לישראל עשר תעשר עכ"ל, ולכאורה קשים הדברים כאשר יראה הרואה, ונ"ל לפרש בדרך פשט והוא אמתי דהוקשה לו לבעל המדרש בפסוק למה זה הוצרך להזהיר שישמח בכל הטוב ומהיכא תיתי שלא ישמח ויגל מי שהטיב לו הי"ת בכל מידי ועוד התימא הגדולה דמה איכפת לנו בזה ולשמחה מה זו עושה בעולם הזה כי לא זו הדרך שאמרו לנו חז"ל לזכות בו לחיי העוה"ב אדרבא לפום צערא אגרא וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכמה ענינים כאלו המורים כי לא טוב לאדם שישמח ויגל בעניני טוה"ז, לזה בא בעל המדרש להגיד לנו בלשון חכמה אין טוב אלא תורה זאת השמחה אינה כ"א שמחה של מצוה על פי התורה כי בלעדה לא יש דבר הראוי לשמוח בו ולפיכך מזהיר להם מרע"ה אזהרה שמענו עשר תעשר וכו' ושמיטות וכו' וכי יהי' בך אביון וכו' באלו המצות שתעשה בטוב שנתן לך ה' יתברך הן הנה יגרמו השמחה ולא שמחה גופנית מזה העולם דוקא וקל להבין ואם יראה עוד באופן אחר דפשיטא ליה לבעה"מ דהכתוב מדבר בתורה דאין טוב אלא תורה ומפשטיה ג"כ מוכרח שהרי במקומות אחרים אמר הכתוב ושמחת ושמחתם וכו' ולא הזכיר טוב, אלא דקשה השתא וכי כל העם מקצה כולם יש להם תורה לשמוח בה והלא רובם אינם בני תורה והאיך פסיק ותני לכל ב"י דבר שאינו מושג כ"א לשרידים אשר ה' קורא, לזה בא לתרץ לפיכך מרע"ה מזהיר להם כדי לעשות שמחה זאת דבר השוה לכל נפש עשר תעשר שיחזיקו בשבט לוי העוסקי' בתורה וכן על זה הדרך בשאר חכמים כדי שיהיו בצל החכמה כחלק היוצא למלחמה במלחמתה של תורה ויהיו שוים יחד ירננו ישמח ישראל שמחת התורה:

והשיב בך את כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם, רש"י ז"ל פירש שהיו יראים שיבואו עליהם כשהיו רואים המצרים מוכים ע"ש ולפי זה אין צודק לשון והשיב ועוד דמנ"ל דישראל היו יראים הלא ידעו נאמנה שאותם המכות באו על מצרים בשביל ישראל ומהיכא תיתי להיות יראים אשע"כ נלע"ד לומר כמ"ש במדרש דכל המכות שבאו למצרים היו באים רגע אחד על ישראל כדי שידעו מהותה וכחה ובזה אתי שפיר אומרו והשיב בך שכבר היו בך לרגע אחד ובודאי אז יגורת מפניהם שידעת מהותם, ומהר"ם אלשיך ז"ל נרגש מלשון והשיב ופי' דכשבאו המכות למצרים אז היו גם קצת מישראל ראוים ללקות ואפ"ה הקב"ה מנעם מהם, וא"כ ראוי לומר והשיב שכבר באו אצלם בדין וה' מנע מלאך המשחית מהם עש"ד ובמדרש שכתבתי הדבר מיושב יותר וק"ל:

גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וכו' ר"ת "כל "חלי "וכל "מכה חכמ"ו וס"ת לילה יש בזה רמז לצרה גדולה באיכותה אשר ישראל עם סגולה ממלכת כהנים אשר נתן ה' חכמה בלבם והם בגלותם הנקרא לילה כמ"ש רז"ל תחת שעבוד האומות שפלות ופתיות וישראל מלאים חכמה ותבונה וזה דבר קשה אשר טבע האדם לא יוכל לסובלו להיות חכם תחת טפש כי כן אמרו במדרש החכם משועבד לטפש חייו אינם חיים וצריכין תפלה וזה רומז הכתוב גם כל חלי וכל מכה ר"ת חכמ"ו דא עקא דבר קשה מכל מכה אשר בה כלול כל חלי וכל מכה בכלל ובפרט אשר חכמ"ו ובהיות להם החכמה מכירין ערכם הגדול וערך האומות המשעבדם אשר הוא קטון ואעפ"י כן הם בגלות הדומה ללילה וק"ל: